פנחס יחזקאלי: בין תרבות הביטול של הבולשביקים לזו של הנאצים

תקציר: 'תרבות הביטול' על רקע פוליטי של הווק לא נולדה היום. הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות), והנאצים אחריהם, השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

בימינו "תרבות ביטול" על רקע פוליטי (Cancel Culture) מתרחשת לרוב ברשתות החברתיות או בתוך מוסדות תרבותיים. אבל מקורותיה בתחילת המאה ה- 20 – של הבולשביקים והנאצים, שהעתיקו מהם – היו קיצוניים וקטלניים במיוחד.

במשטרים טוטליטריים, ה"ביטול" מגובה בכוחו המלא של מנגנון המדינה (משטרה חשאית, בתי משפט, ענישה פיזית). המטרה המשותפת לשני המשטרים הייתה יצירת מצב שבו האדם הפרטי מפחד מהחברה שמסביבו לא פחות משהוא מפחד מהשלטון, ולכן הוא בוחר ב"השתקה עצמית" כדי לשרוד.

גם הבולשביקים (הקומוניסטים בברית המועצות) וגם הנאצים השתמשו באופן אינטנסיבי במנגנונים של נידוי חברתי, השפלה פומבית ומחיקת זהות כדי לבסס את כוחם ולכפות קונפורמיזם. למרות שהאידאולוגיות שלהם היו מנוגדות (גזענות מול מאבק מעמדי), "ארגז הכלים" שלהם לשליטה חברתית היה דומה להפליא.

הבולשביזם ומנגנוני המחיקה

המשטר הסובייטי, במיוחד בתקופת סטלין, הפך את "הביטול" לאמנות מדינתית.

• הוקעה בקהילה (Struggle Sessions): במקומות עבודה, בתי ספר וקהילות, היו מתקיימות ישיבות שבהן נדרשו אנשים להודות בחטאיהם האידאולוגיים או להלשין על חבריהם. מי שנחשב ל"אויב העם" סומן, נודה, ופוטר מעבודתו. זהו המקבילה ההיסטורית המדויקת ביותר למה שמכונה היום "תרבות ביטול" אגרסיבית.
• מחיקה מההיסטוריה (Damnatio Memoriae): דוגמה מפורסמת היא עריכת תמונות. כאשר בכיר במפלגה הודח או הוצא להורג (כמו ניקולאי יז'וב או טרוצקי), הם נמחקו לא רק פיזית, אלא גם מתמונות היסטוריות ומהאנציקלופדיות הסובייטיות. המשטר ביקש לוודא שהאדם לא רק ימות, אלא שזכרו יימחק לחלוטין כאילו לא היה קיים מעולם (ראו תמונה למטה).

בתמונה למטה היא אחת הדוגמאות המפורסמות והמובהקות ביותר לביטול ולעיוות ההיסטוריה על ידי המשטר הסובייטי, תופעה שזכתה לכינוי "הקומיסאר הנעלם" (The Vanishing Commissar): התמונה מציגה את יוסיף סטלין מטייל על גדות תעלת מוסקבה-וולגה יחד עם ניקולאי יז'וב, שהיה ראש הנ.ק.ו.ד. (המשטרה החשאית) (ראו את חלקה העליון של התמונה למטה). לאחר שיז'וב הוצא להורג ב-1940 במהלך הטיהורים הגדולים, הוא "נמחק" מהתמונה באמצעות ריטוש, והגרסה המעובדת הופצה בפרסומים רשמיים כדי להעלים את העובדה שהוא היה אי פעם בעל ברית קרוב של סטלין (ראו את חלקה התחתון של התמונה למטה). .

הנאציזם ומנגנוני הנידוי

הנאצים לא השתמשו במונח "תרבות ביטול", אך הם יצרו מערכת מתוחכמת של "מוות חברתי" (Social Death).

• "קהילת העם" (Volksgemeinschaft): המטרה הנאצית הייתה ליצור חברה הומוגנית שבה אין מקום למי שאינו "ארי" או שאינו נאמן למשטר. כל מי שלא התאים – יהודים, מתנגדים פוליטיים, להט"בים, או אנשים עם מוגבלויות – עבר "ביטול" שיטתי: תחילה בידוד חברתי, אחר כך שלילה מקצועית, ולבסוף השמדה פיזית.
• הוקעה פומבית (Pranger): הנאצים השתמשו בלוחות מודעות מיוחדים, שכונו "עמוד קלון" (Pranger), שעליהם נתלו שמותיהם של אנשים שקנו אצל יהודים או שהפגינו "חוסר נאמנות". זו הייתה צורה מובהקת של "שיימינג" פומבי שנועדה להטיל אימה על הסביבה ולגרום לחרם חברתי מיידי.
• מחיקה תרבותית: שרפת הספרים הידועה ב-1933 הייתה פעולה של "ביטול" תרבותי רחב היקף – הסרה מוחלטת מהמרחב הציבורי של כל יצירה או רעיון שלא תאמו את הקו הנאצי.

השוואה: המנגנונים המשותפים

המנגנון	שימוש בנאציזם	שימוש בבולשביזם
הוקעה פומבית	לוחות "עמוד הקלון" (Pranger) והלשנות שכנים.	"ישיבות טיהור" ומסיבות עיתונאים של האשמות.
מחיקה מהמרחב	שריפת ספרים, סילוק יהודים מאוניברסיטאות.	עריכת תמונות, מחיקת שמות מספרי היסטוריה.
בידוד חברתי	החרמת עסקים יהודיים.	חרם על "בוגדים" ומשפחותיהם.
המטרה	טוהר הגזע והלאום.	טוהר המעמד והאידיאולוגיה.

מה בין אז והיום?

תרבות הביטול של ימינו היא יצור כלאיים. היא משתמשת במנגנון הלחץ החברתי של הבולשביקים (הפעלת הקהילה נגד הפרט, "ישיבות מאבק" בטוויטר ובפייסבוק), כדי לקדם אג'נדה של טוהר רעיוני שדומה במידת מה לקיטוב הנאצי (מי שאינו שותף לערכים שלי הוא איום שיש להרחיק מהמרחב):

המקבילה הבולשביקית: ה"הוקעה הפומבית" (Struggle Sessions)

מבחינת המנגנון הפסיכולוגי, תרבות הביטול המודרנית מזכירה במידה הרבה ביותר את שיטת "ישיבות המאבק" (Struggle Sessions) הסובייטית והסינית שחיקתה אותה: הקהילה (עמיתים לעבודה, שכנים, חברים לספסל הלימודים) התכנסה כדי לדרוש מאדם להתוודות על טעויותיו האידאולוגיות. המטרה לא הייתה רק לשכנע אותו, אלא להפוך את הקהילה לשותפה פעילה בהוקעה שלו (ראו תמונה למטה).

ברשתות החברתיות היום, "תרבות הביטול" פועלת בצורה אופקית: לא המדינה מחליטה לבטל מישהו, אלא ההמון (הקהילה). ההצלחה של "ביטול" תלויה בהצטרפות של כמה שיותר אנשים להוקעה, כדי לוודא שהפרט לא יכול להמשיך לתפקד חברתית או מקצועית. זהו מנגנון של "לחץ חברתי מואץ" שבו השתיקה של הרוב מפורשת כהסכמה או כפחד.

המקבילה הנאצית: ה"אחרות" והטוהר (Purity)

מבחינת המהות והמטרה, יש המזהים דמיון למנגנונים הנאציים סביב סוגיית ה"טוהר" וההדרה: המערכת הנאצית הגדירה קבוצות מסוימות כ"לא טהורות" או כגורם מזהם לגוף הלאומי. כל מי שהיה מזוהה עם גורמים אלו (או אפילו תמך בהם) הוקע כבוגד או כמי שמסכן את הקהילה.

והיום, בשיח המודרני, לעתים קרובות תרבות הביטול מתמקדת ב"סמן אידיאולוגי" – אדם נמחק לא רק בגלל מעשה ספציפי, אלא בגלל השתייכותו לקבוצה מסוימת או בגלל דעות שנתפסות כ"מזוהמות" או מסוכנות לערכי הקהילה. העיקרון של "אם אתה לא איתנו, אתה מחוץ למחנה" הוא מוטיב שמשותף לשני העולמות.

ההבדלים בין אז להיום

ההבדל הקריטי הגדול: בהיעדר כוח מדינתי מרכזי שמנהל את ה"ביטול", למערכת המודרנית יש פוטנציאל לתיקון עצמי דרך ריבוי דעות, דבר שלא היה אפשרי תחת משטרים טוטליטריים.

שאלה למחשבה היא, האם המעבר של מנגנוני ההוקעה מהמדינה לרשתות החברתיות הופך אותם למסוכנים יותר, או דווקא לפגיעים יותר לביקורת.

[לאוסף המאמרים על השתקה ותביעות השתקה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התודעה – והניסיונות להשפיע עליה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על השתקה ותביעות השתקה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים על התודעה – והניסיונות להשפיע עליה;

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2019), התודעה – והניסיונות להשפיע עליה – באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/10/19.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.