פנחס יחזקאלי: הווק המזויף של האליטה הישראלית

תקציר: המחאה הישראלית מאז 2023 פועלת לכאורה כשלוחה של הווק העולמי: שפת הזכויות, טקטיקות ההפעלה, הברית עם הנרטיב המוסלמי-עולמי. אבל היא ווק מזויף, שמטרתו אינה לשחרר את ה'מדוכאים', אלא לשמר את זכויות היתר של האליטה הלבנה-חילונית-אשכנזית שה-WOKE האמיתי נלחם בהן. זהו ניצחון פרדוקסלי של ניהוג המונים: לרשת את כלי ההפעלה של אויבך, כדי להילחם בו בנשקו שלו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

למה אני כותב את המאמר הזה? כי באחד הפודקסטים עם איש שמאל, טען בן שיחי, ש"מחאת קפלן" ('מהפכת הצבע' להפלת בנימין נתניהו) נטולת מאפיינים ווקיסטים (Woke), ומי ש'ייבא' את הווק למקומותינו הוא דווקא "הווק התאולוגי המשיחי" מימין…

זוהי כמובן מניפולציה סמנטית, שמשמעותה, לקחת מושגים, להפוך את משמעותם, ולהשתמש בהם להגנת הדוברים משמאל [לאוסף המאמרים על מניפולציה סמנטית, היפוך משמעותן של מילים ככלי לצריבת תודעה, לחצו כאן].

עיון קצר ברשת, למי שטרם התעמק, יגלה לכם כמה 'אליטת ההון' שלנו מחוברת בקשרים ענפים לאליטות הווק המערביות, ושתנועת המחאה שלה פועלת בישראל 'עם עין אחת למערב' הווקיסטי ולא השמרני. יתרה מכך, בולט כי קבוצות פרוגרסיביות-ווקיסטיות מצאו בקפלן בית וביטאו את ערכיהן במסגרתה.

אבל, האם האליטה שלנו מקבלת את עקרונות הווק כפשוטם?

[להרחבה על: מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, לחצו כאן]

האליטה הישראלית והווק

אליטת ההון הישראלית עלתה לעמדות הנהגה בישראל בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, ביחד עם צמיחת ההיי-טק הישראלי. היא מדברת לכאורה את שפת הווק, ומתאפיינת בערכים הלקוחים מארצות הברית הפרוגרסיבית. קל גם להבין זאת, כיוון שקבוצות ההתייחסות שלה אינם העם בישראל, אלא הקבוצות הזהות לה בעולם המערבי, שלבשו בעשורים האחרונים מאפיינים ווקיסטים (WOKE) מובהקים: מאנשי עסקים, דרך משפטנים, רופאים ועד גנרלים ואנשי מערכות ביטחון.

אבל, האם מטרותיה הולכות בד בבד עם מטרות הווק? הווק (WOKE) – כתנועה אידאולוגית שצמחה מהאקדמיה האמריקאית – בנוי על מספר עקרונות ליבה, שאמורים להחריב את העולם הישן ולבנות עולם גלובלי במקומו. עם המטרה הזו מזדהה האליטה שלנו לגמרי, כש'מדינת כל אזרחיה' נתפסת כשלב בדרך לשם.

גם רוב הדרכים שהתווה ההווק ללכת לשם מקובלות על האליטה שלנו:

1. שליטה בשפה ובתודעה (Linguistic Control), ודרך זה, שליטה באנשים.
2. השתלטות ו/או פירוק היררכיות ומבני כוח מסורתיים: משפחה, דת, מדינה, לאום, מוסדות מדינתיים, אקדמיה, תקשורת – כל אלה הם כלי 'דיכוי', ויש לפרקם או להשתלט עליהם.
3. יצירת "דת חילונית" חדשה ומוקד כוח גלובלי.
4. ביטול המריטוקרטיה (החתירה להישגים, תוך קידום המתאימים ביותר) והחלפתה ב"שוויון תוצאה" (Equity): בסוג של ייצוג שווה לכולם, בלי קשר ליכולותיהם.

כל אלה מקובלים על האליטה שלנו והיא פועלת נמרצות להשגתם.

יש רק מטרה אחת שמקלקלת את החגיגה…

זוכרים את פול ניומן בסרט האייקוני אקסודוס, שיצר תמיכה עולמית לציונות בראשית דרכה, ושרטט את דמות הצבר המחוספס שבני האליטה שלנו אוהבים כל כך להידמות לו? רק שפול ניומן היום הוא אאוט. זהו 'הלבן הפריבילגי' בשפת הווק, שאנשיו עמלים כל כך לפרק. אלה נמצאים בתחתית הסולם של הווק ועתידם מאחוריהם.

אן פלא לכן, שהאליטה שלנו – אשכנזים חילוניים, בני אוניברסיטאות מובחרות, בכירי הייטק ועולם הפיננסים, עיתונאים ופרשנים עם קשרים בינלאומיים – נתפסים כאליטה הלבנה והפריבילגית בהתגלמותה. זו "העליונות הגזעית הלבנה" של ישראל, שע"פ ה- CRT וחסידיו, דורסת את הפלסטינים. אלה הם האנשים שה-WOKE האמריקאי היה מוחה מולם, לא עבורם, ומבקש לפרק את ההגמוניה ה'לבנה' שלהם.

[להרחבה על ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של ה- WOKE, לחצו כאן]

אז איך נוצר הווק המזויף?

כאן נכנסת גאונות ניהוג ההמונים: אליטת ההון הישראלית עמדה בפני בעיה אסטרטגית קשה: היא איבדה את ההגמוניה בקלפי. מאז 1977 – ובאצטלות שונות – הציבור שהיא מגדירה כ'בבונים' וכ'אוכלי מוות' מנצח שוב ושוב בקלפי.

התמודדותה עם המצב הזה גם היא דומה לשיטות ההשתלטות של הווק במערב: 'מהפכה שקטה': כיבוש והשתלטות על מוסדות: בתי ספר, אוניברסיטאות, איגודים מקצועיים, ארגוני ביטחון, משרדי ממשלה וכדומה. לאחר ההשתלטות, פעלו – ועדיין פועלים – המוסדות הללו, מחד גיסא: לביסוס כוחה של האליטה, ומאידך גיסא, מחד גיסא, להשלטת 'מטרת העל' שלה: פירוק המדינה הציונית ויצירת מדינה פלסטינית ומדינת כל אזרחיה לצידה.

כאשר איבדה האליטה את ההגמוניה התקשורתית, וכאשר הרגישה שהולכות ונבנות בצלו של בנימין נתניהו הגמוניות חלופיות, יצאה למחאה גלויה. אבל מחאה על שימור כוחה של האליטה, לא נמכרת בשוק הבינלאומי.

הפתרון? 'ללבוש את מדי ה-WOKE. לדבר בשפת הדמוקרטיה, הזכויות, ה'הכלה'. לצטט את הניו יורק טיימס, את ה-Guardian, את ה-Economist. לשכנע את האמריקאים ואת האירופאים שמה שמתחולל כאן הוא מתקפה על ערכים פרוגרסיביים, ולא הגנה על העשירונים העליונים. זה עבד בתחילה בצורה מדהימה, עד שעלה דונלד טראמפ.

שלושה עמודי התווך של ה-WOKE המזויף:

הראשון, שפת הזכויות כנשק סמנטי:

המחאה אינה מדברת על "שמירת כוחו של בג"ץ." היא מדברת על "דמוקרטיה", על "עצמאות שיפוטית", על "הגנה על המיעוטים." כל מילה נבחרה להישמע כמו שפת ה-WOKE, ולהתקבל בחו"ל ככזו. זוהי מניפולציה סמנטית מדרגה ראשונה: לקחת מושגים ששייכים לשיח שחרור, ולהשתמש בהם להגנת ההגמוניה

השני, הברית עם הנרטיב המוסלמי-עולמי:

כאן הפרדוקס מחריד במיוחד. ה-WOKE האמריקאי מזוהה מאז 7 באוקטובר עם הנרטיב הפרו-פלסטיני, עם ה-BDS, עם "מן הנהר ועד הים." חלק ניכר מהאליטה הישראלית המוחה מתעלם מהסתירה הזאת, ומתרגם אותה ב'הפוך על הפוך' ל'מדינת כל אזרחיה' – מטרת העל של האליטה, שרוצה בציונות את שורש הרע במזרח התיכון, ומקדמת את הרעיון של 'מדינת כל אזרחיה'. משמע, קידום המוסלמים בישראל לעמדות שליטה לאומיות.

קחו לדוגמה את אחד הדוברים הרהוטים של זרם החשיבה הזה: קובי ריכטר, מאבות המחאה ומממניה. ריכטר סיפר במכון הישראלי לדמוקרטיה, כי לפני הבחירות המוניציפאליות, ניסה לשווא לשכנע את אבו מאזן להתיר לערביי מזרח ירושלים להצביע לבחירות לעיריית ירושלים, ואם היו עושים את זה, סמוטריץ' בתוך חודש היה מבקש לחלק את ירושלים. הוא פנה לערבים שבאולם: "אתם בעלי הבית. זה לא מי סופר אתכם. תצביעו 70% ותחליטו אתם את מי אתם סופרים. "אני מקווה שתספרו אותי!", אמר, כשהוא מניח את ידו על ליבו (ראו בסרטון למטה):

השלישי, טקטיקות ההפעלה:

מי שלמד את ספרו של סול אלינסקי, 'כללים לרדיקלים' ('Rules for Radicals'), יזהה מיד: ישיבות פתיחה שמחממות את הקהל, שירים שמייצרים תחושת שייכות, שפה שמפצלת את העולם ל'אנחנו' ו'הם', הדמוניזציה של המנהיג, לחץ אישי על פרטים. 

אלה אינן טכניקות מחאה ישראלית. אלה טכניקות ניהוג המונים אמריקאיות, מיובאות ומותאמות.

הספר "כללים לרדיקלים" מונה 13 כללים עיקריים:

1. גרום ליריב לחשוב שעוצמתך גדולה בהרבה מהאמיתית (טפח את עוצמתך הנתפסת).
2. אף פעם אל תחרוג מתחום המומחיות שלך ושל אנשיך.
3. אבל במידת האפשר, גרום לאויב/ליריב לחרוג חרוג מגבולות המומחיות שלו.
4. אלץ את האויב/היריב לעמוד בספר הכללים של עצמו.
5. לעג הוא נשק אימתני. עשו בו שימוש ממוקד!
6. טקטיקה טובה היא כזו שאנשיך נהנים ממנה.
7. אבל טקטיקה שנמשכת זמן רב מדי הופכת לנטל.
8. לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. המשך להפעיל לחץ, אל תרפה.
9. האיום בדרך כלל מבעית יותר מהדבר עצמו.
10. התנאי העיקרי עבור טקטיקה הוא פיתוחם של מבצעים שישמרו את הלחץ על היריב.
11. מסר שלילי שקרי, שמהדהד שוב ושוב, ייקלט לבסוף ויבקיע.
12. המחיר של תקיפה מוצלחת הוא חלופה בונה.
13. בחר את המטרה למתקפה שלך, הקפא אותה, הפוך אותה לאישית וקטב אותה.

[להרחבה בסוגיה זו, ראו את מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי (2023), כך תופסים שלטון בדמוקרטיה – 13 העקרונות של סול אלינסקי]

באופן כזה, טקטיקות ההפעלה של הווק עושות עליה לישראל והחומרים מופצים בחו"ל, לטעמי, כדי לשקף שהמחאה היא חלק בלתי נפרד מתנועת הווק המערבית. הדוגמה הקלאסית היא השימוש ב"מיצגי שפחות" (בהשראת הספר והסדרה "סיפורה של שפחה" מאת מרגרט אטווד), שהפך לאחד הכלים הוויזואליים החזקים ביותר של אקטיביזם פרוגרסיבי ושל תנועת ה"ווק" (Woke) בשנים האחרונות, הן בארה"ב והן בישראל.

הנה לפניכם המיצג האמריקני:

והנה המיצג הישראלי:

אין ארוחות חינם: האליטה שלנו לקתה גם בטפשת הגלובלית של הווק

העובדה שה"ווק" הפך למעין "טייס אוטומטי" מוסרי, הפוטר את הפרט מהצורך המפרך לחשוב, לבקר ולנתח מציאות מורכבת – כאשר האידיאולוגיה מכתיבה מראש מי הקורבן ומי המקרבן על סמך זהויות קבוצתיות בלבד – יצרה מצב שבו התבונה הביקורתית מוחלפת בדבקות דוגמטית בססמאות לעוסות.

התוצאה היא "טפשת המונים" – מצב שבו אנשים משכילים מוותרים מרצון על הלוגיקה ועל בחינת העובדות כדי לא לחרוג מהשורות או להסתכן בביטול חברתי. בתהליך זה, הניואנסים נעלמים, האמת הופכת משנית לנרטיב, והשיח הציבורי מידרדר לרמה רדודה של התניה פבלובית, שבה צדקנות מחליפה את החכמה והקונפורמיזם מחליף את האומץ האינטלקטואלי.

[לאוסף המאמרים על עידן הטיפשות הווקיסטי, לחצו כאן]

דוגמה אחת היא ההיטפלות המביכה של תקשורת הליבה לרון דרמר: "206 ימים מאז המינוי. 0 חטופים חזרו!"… מביך!

דוגמה נוספת היא הדוקטורנטית שסיפרה כי חמאס עבר הומניזציה אחרי שחיטת ה- 7/10: שגית אלקובי פישמן, דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטת בר אילן, במאמר ב'הארץ': "יש (בהתקשרות הישירה של חמאס למשפחות החטופים) יותר מאשר שינוי טקטי. כשחמאס מתקשר ישירות למשפחות, הוא עושה הבחנה מודעת בין האזרחים הישראלים לממשלתם. זו אותה הבחנה שסעודיה עשתה כשהכריזה שנורמליזציה אפשרית עם ממשלה ישראלית אחרת. אותה תפיסה שמתפשטת במזרח התיכון, שהעם הישראלי והממשלה הישראלית הם לא אותו דבר. כמובן, הבחנה כזו היא פשטנית, ובכל זאת, עצם העובדה שחמאס עושה אותה, שהוא רואה גוונים במקום שחור-לבן, אנשים במקום אויבים, היא משמעותית. השיחות הטלפוניות מרחיבות את הסדק שנוצר בחומות הגבוהות של דה-הומניזציה הדדית שנבנתה במשך שנים. דה-הומניזציה, התהליך הפסיכולוגי שבו אנו מפסיקים לראות את האחר כאדם, הוא מנגנון הגנה כמעט בלתי נמנע בסכסוכים ממושכים. שהרי קל יותר להילחם באויב מופשט מאשר באנשים עם שמות ומשפחות."

האם הגב' שגית פישמן דוברת וקוראת ערבית? האם קראה את הקוראן? את החדית'? האם היא מבינה שהתובנות של חמאס אמוניות? (משיחיות?) האם עובדה זו תומכת/סותרת את התזה שלה? האם יש מזרחן שיחום על התיאוריה האקדמית המלומדת של הגברת?

הפרדוקס שסוגר את העניין

תגידו, מה יקרה לאותה אליטה ישראלית אם ה-WOKE האמיתי יגיע לכאן? הם הרי יהיו הראשונים שייתבעו לגלות זכויות יתר. הם ייחשפו כ'לבנים' הפריבילגיים שהשתלטו על בתי המשפט, על האוניברסיטאות, על ערוצי התקשורת, ושמרו על עצמם. ה-WOKE שהם מייבאים כדי להילחם ב'בבונים' וב'אוכלי המוות' היה אז מופנה אליהם. זה כבר קורה. בניו יורק, בלונדון, בקמפוסים האמריקאים. ה-WOKE אינו מגן על הציוני הלבן-אשכנזי. הוא תוקף אותו.

‫

לסיכום,

מדוע מחאת קפלן נתפסת כווקיסטית?

למרות שהמחאה משתמשת במניפולציה סמנטית ומעלה על נס את המושג "ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה", המנוע הפנימי שלה ספוג בערכי ה-Woke:

• כי קבוצות פרוגרסיביות-ווקיסטיות מצאו בקפלן בית וביטאו את ערכיהן במסגרתה.
• כי נקודת ההתייחסות שלה איננה העם בישראל אלא המערב הפרוגרסיבי הבינלאומי.
• כי כמו הווק במערב, היא כרתה ברית עם הערבים להקריס את המדינה הציונית, בדרך של ערעור הלאומיות הישראלית (הציונות) לטובת מסגרת גלובלית ערבית בתחילה של 'מדינת כל אזרחיה'.
• כי היא משתמשת בשיטה הווקיסטית של השתלטות על מוסדות, ושעבודן לצרכיה: תקשורת הליבה. משרד החינוך כדוגמה קלאסית. הפרקליטות האזרחית והצבאית. שב"כ. מתפ"ש. אגף החקירות במשטרת ישראל וכדומה.
• כי היא פועלת לפירוק הצבא, בדרכים שונות, בדומה לאסטרטגיות של תנועות פרוגרסיביות במערב, בשיטה של הפעלת לחץ דרך מוסדות: מערכת המשפט, האקדמיה, הכלכלה.
• כי היא משתמשת בכל הכלים של הווק המערביו: לוחמה משפטית, לוחמה תודעתית וכדומה.
• כי היא משתמשת במדדי ווק לשינוי תרבות, כמו: מנגנון ה- DEI של מכסות (Quotas) סמויות: העדפת מועמדים על בסיס שיוך מגזרי או מגדרי כדי לשפר את מדדי ה-ESG של החברה מול משקיעים זרים. ESG הוא ראשי תיבות של Environmental, Social, and Governance (סביבה, חברה וממשל תאגידי). מדובר במערכת של מדדים וסטנדרטים המשמשים משקיעים, בנקים וחברות, כדי להעריך את הפעילות של תאגיד מעבר לשורה התחתונה של רווח והפסד. בעולם ה"ווק", ה-ESG נחשב לכלי המרכזי שדרכו אג'נדות חברתיות ופוליטיות הופכות לדרישות כלכליות מחייבות. העולם העסקי בישראל מחויב לו.
• כי היא משתמשת הרבה במניפולציה סמנטית. דוגמה כזו היא למשל ניטרול המגדר: החלפת מונחים כמו "אבא ואמא" ב"הורה 1 והורה 2" בטפסים ממשלתיים, או שימוש בלשון פנייה מעורבת, ואפילו החלפת השם: "אחים לנשק" ל"אחים. יות לנשק".
• כי היא מאמצת את מונחי "שיח הזכויות": שימוש במילים כמו "הכלה", "גיוון", "רגישות תרבותית" ו"פריבילגיה". כלים אלו משנים את הדינמיקה הארגונית מחתירה להישגים (מריטוקרטיה) לחתירה לייצוג קבוצתי. דוגמה כזו היא אשרת קוטלר מתעטפת בשחורים כדי לראיין את אחמד יאסין, כשהתקשורת מלאה בדברי שבח על 'הרגישות התרבותית' שגלתה…
• כי היא משתמשת ברלטיביזם מוסרי: ערעור על אמת אוניברסלית לטובת "נרטיבים". זה יוצר שיח מוסרי דיכוטומי, שמחלק את הזירה ל"טובים" (מגיני הדמוקרטיה) ול"רעים" (המאיימים עליה). זהו דפוס המזוהה עם שיח ווקיסטי, שבו היריב אינו רק טועה אלא גם בלתי מוסרי.
• כי היא אוחזת בתפיסה שבה המדינה נבחנת אך ורק דרך הפריזמה של הגנה על קבוצות שוליים (ערבים, להט"בים, נשים לא לבנות) מפני "הרוב", שזה מאפיין מובהק של המחשבה הפרוגרסיבית המודרנית.
• כי היא מייצגת פוליטיקת זהויות (בשיטה ייחודית לצרכיה תוך שינוי ההיררכיה הווקיסטית): קבוצת זהות ספציפית (האליטה הוותיקה, החילונית, האשכנזית ברובה) הנאבקת על שימור כוחה אל מול קבוצות "אחרות". השימוש במושגים כמו "זכויות אדם" נתפס בעיני המבקרים כקוד להגנה על הפריבילגיות של קבוצה זו.
• כי היא נוקטת ב'שילוב מאבקים' (Intersectionality): במהלך המחאה ראינו חיבור בין נושאים שונים: שלטון החוק, זכויות נשים לא לבנות, המאבק בכיבוש ואיכות הסביבה. חיבור זה ("Intersectionality") הוא ליבת האידיאולוגיה הווקיסטית, הגורסת שכל מנגנוני הדיכוי קשורים זה בזה.
• כי הוא לוקה ב'מחלה הקבוצתית' שפיתח הווק במערב, שהביאה לנפילתו מעמדות הכוח בארצות הברית: 'טפשת ההמונים'

מדוע מחאת קפלן אינה ווקיסטית?

• בגלל ההגנה על המוסדות הקיימים: הווקיזם שואף לפרק מוסדות ישנים (Deconstruction). מחאת קפלן, לעומת זאת, היא מחאה שמרנית במהותה – היא נאבקת כדי לשמר את הסטטוס קוו המשפטי, להגן על בג"ץ ולשמור על המבנה המוסדי הקיים של מדינת ישראל.
• כי אין במחאה מסגרת תאורטית סדורה המגדירה "מדכאים" ו"מדוכאים" במובן הרחב של הווקיזם (כי זה עלול לפעול נגדה).

בשורה התחתונה:

מחאת קפלן היא יצור כלאיים ישראלי ייחודי. היא משתמשת בכלים של מחאה מודרנית (הלקוחים לעיתים מהשמאל הפרוגרסיבי בעולם), אך משרתת מטרות של שימור מעמדה.

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'מהפכת הצבע' הישראלית, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על מניפולציה סמנטית, היפוך משמעותן של מילים ככלי לצריבת תודעה.
• הרחבה על ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של ה- WOKE.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על מניפולציה סמנטית, היפוך משמעותן של מילים ככלי לצריבת תודעה, ייצור ידע, 7/6/25.
• פנחס יחזקאלי (2021), ה- CRT, תורת הגזע הביקורתית האנטישמית של הווק, ייצור ידע, 4/11/21.