תקציר: מאז השיג דונלד טראמפ את הסכם החזרת השבויים, אנו עדים לאחד המחזות המבדחים שאירעו לאחרונה במחוזותינו: אנשי מחאה נחפזים למחוק את דברי השיקוצים שכתבו על דונלד טראמפ מאז פתח בקמפיין הבחירות הראשון שלו לנשיאות ארה"ב ב- 2016, כשגולשי הימין מתחרים בהם, מעלים בחזרה את החומרים שמחקו, משווים אותם לדברי התודה המתרפסים הם מעתירים על טראמפ היום, ומתגלגלים מצחוק…

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

מאז השיג דונלד טראמפ את הסכם החזרת השבויים, אנו עדים לאחד המחזות המבדחים שאירעו לאחרונה במחוזותינו: אנשי מחאה נחפזים למחוק את דברי השיקוצים שכתבו על דונלד טראמפ מאז פתח בקמפיין הבחירות הראשון שלו לנשיאות ארה"ב ב- 2016, כשגולשי הימין מתחרים בהם, מעלים בחזרה את החומרים שמחקו, משווים אותם לדברי התודה המתרפסים הם מעתירים על טראמפ היום, ומתגלגלים מצחוק...

השינוי הזה אינו נובע, כמובן, מאהדה פתאומית לנשיא האמריקאי, אלא מצורך פסיכו-פוליטי עמוק יותר: להימנע מהודאה בהישג של בנימין נתניהו. במילים אחרות, ההיגיון הפוליטי התחלף בהיגיון רגשי של דיסוננס קוגניטיבי (Festinger, 1957): עדיף לשבח את טראמפ מאשר להכיר בכך שנתניהו הצליח במקום שבו הם נכשלו בנרטיב... עידן הטיפשות הווקיסטי במיטבו.

דברי בלע חסרי תקדים על נשיא אמריקני

עיון חטוף בדברי הבלע שנשפכו על דונלד טראמפ - בחסות הכספים האדירים שזרמו למהפכת הצבע הישראלית - מגלה, שבחורינו הטובים חצו כל קו אדום אפשרי ב'טוב' שהרעיפו על נשיאה של המעצמה הידידותית ביותר לישראל. הנה למשל מה שכתב ב- 12 באוקטובר 2023, איש צבא בכיר, המקרין עלינו היום מחכמתו ב'ערוצי הליבה': "דונלד טראמפ הוא הולוגרמה, פרופיל של אדם אלים, עבריין עם פה מלוכלך, שתורתו-אומנותו הינה רוע, הסתה, פילוג ושיסוע. אדם לא דמוקרט, שהשתלט על הדמוקרטיה הגדולה בעולם, והיו שכינוהו ידיד גדול של ישראל. עזות המצח שלו לתקוע לנו סכין בגב בשעתנו הקשה, תהיה לו לאות קין על מצחו לדראון עולם'." הפוסט הזה נעלם כמובן מדפיו של האיש ברשתות החברתיות.

והנה עוד פוסט של פוליטיקאי בכיר שנמחק: "טראמפ הוא כל מה שרע ומושחת בפוליטיקה. ככל המנהיגים הפופוליסטיים הוא מרוכז בעצמו, גחמני, מניפולטיבי ומושחת. גם אם עשה מספר דברים ראויים, הוא מסוכן לעולם החופשי, מסוכן לישראל ומסוכן לערכים של אנשים נורמאליים. העובדה שיש ישראלים שרוחשים לו חיבה, מעידה על השחיתות שפשטה בארצנו".

והנה גם הערכתו של ה'מומחה' נדב איל, מה- 23 באוגוסט 2024, על הצפוי לאחר בחירת טראמפ: "דונלד טראמפ הוא אדם בלתי רציני. ההשלכות של בחירתו יהיו רציניות מאוד".

הטרלול הזה נמשך עד קרוב מאוד להסכם החטופים. גם כאשר פורסם ההסכם הוא נדחה כתוכנית חד צדדית וחסרת ביכוי. הנה למשל מאמר של רביב דרוקר מה- 30 בספטמבר 2025. המחאה טענה אז כי התוכנית אינה טובה כי אינה מאוזנת ונוטה לצד ישראל, והיה נדמה שם, שחמאס יצליח להתל בטראמפ ובנתניהו: כותרתו: "תוכנית טראמפ: חובבנות ושרלטנות". הוא קבע שם שנתניהו וטראמפ דווקא מתואמים בתוכנית גרועה, וכי המסרים על הלחץ הכבד שמפעיל טראמפ על נתניהו כדי שיקבל את התוכנית אינם אלא קשקוש, שנועד כנראה לייצר תחושה שמדובר בתוכנית מאוזנת. על כך כתב ינון מגל בטוויטר (ראו למטה): "פעם היה לוקח זמן עד שהיה מתברר כמה הם דיברו שטויות. היום הכל מהיר"...

ההשתלחות בדונלד טראמפ זכתה גם למצגים חזותיים במהלך המחאה, המשופעת בכסף. התבוננו למשל על התמונה שבראש המאמר, הלקוחה מימי השיא של המחאה בס- 2023: "איש אינו מעל החוק" קובעת הכרזה (הכוונה כמובן: 'איש מהימין אינו מעל החוק'...), ושלושה מנהיגים מצולמים בכרזה סמוכה בבגדי אסיר (משמאל לימין): דונלד טראמפ, בנימין נתניהו וולדימיר פוטין...

הדיסוננס הקוגניטיבי של המחאה

תנועת המחאה הישראלית מתאפיינת בשנאה עמוקה, טוטאלית ויצרית לבנימין נתניהו, ללא תלות בתוכן המדיניות. כאשר נתניהו פועל באופן ניצי מדי, הוא "מסוכן לעולם"; כשהוא פועל באופן דיפלומטי, הוא "נכנע ללחצים". במציאות כזו, כל הישג מדיני שמשיג נתניהו - ובפרט הסכם החזרת חטופים המערב גורמים בינלאומיים - גורם לקריסת הנרטיב המרכזי של המחאה: שישראל נמצאת בידיים של אדם חסר אחריות ומבודד מדיפלומטיה עולמית (Levi & Shavit, 2024).

לכן, כאשר טראמפ, שהודר על ידי אותם גורמים, מעורב במהלך שמוביל לתוצאה חיובית, מתבצעת 'העברה' (transference): הם מעדיפים לייחס לו את ההצלחה. הדבר מאפשר להם לשמר את "עולם המשמעות" שלהם, מבלי להיכנע לשינוי בתפיסת המציאות. זהו מנגנון מוכר של הגנה תודעתית – שמרני לא פחות מהתנהגות פוליטית ימנית (Haidt, 2012).

מנגנון ההגנה של התודעה הפוליטית

השמאל הישראלי של העשור האחרון הפך מקבוצת ביקורת רציונלית לקהילה אמונית (Peled, 2023) (ראה למטה את תיאור הווק כ'דת חילונית'). במובן זה, ההתנגדות לנתניהו אינה עוד עמדת מדיניות – היא זהות. וכאשר זהות פוליטית מתפקדת כזהות מוסרית, כל נתון שסותר את הזהות הזו נחווה כאיום קיומי. פסיכולוגים פוליטיים מכנים זאת motivated reasoning – עיבוד מידע מוטה מונע רגשית (Kunda, 1990).

לכן, כאשר 'תקשורת הליבה' ואנשי המחאה ברשתות החברתיות נדרשים להסביר מדוע מדינות ערב מתקרבות לישראל, או מדוע טראמפ מצליח לתווך בין וושינגטון, קהיר וירושלים, היא מעדיפה לספר סיפור חדש שבו נתניהו "מנצל" את טראמפ, או "רוכב על הגל" שלו. התוצאה: מערכת של הכחשה קולקטיבית עטופה בניסוחים אלגנטיים של פרשנות פוליטית, כשה'טפשת' הקולקטיבית גלוייה לעין כל.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הווק הוא דת חילונית משיחית פונדמנטליסטית, לחצו כאן]

התקשורת כמרחב של עיבוד רגשי

תקשורת הליבה הישראלית ותעבורת הרשת של המחאה אינן רק מעבירות מידע. הן מעצבות את הדרך שבה הציבור הצורך אותה מעבד רגשות לאומיים (Tsfati, 2020). כאשר נדרש ציבור זה להתמודד עם תחושת תלות במנהיג ששנא במשך שנים, כלי התקשורת מתפקדים כמתווך רגשי שמציע דרך 'להצדיק' את ההרגשה. לפיכך, השבחים לטראמפ אינם אלא דרך עקיפה לשבח את נתניהו מבלי לומר זאת בקול.

ניתן לזהות תופעה דומה בארה"ב לאחר הצלחת טראמפ בחתימת הסכמי אברהם: כלי תקשורת ליברליים כתבו שהישג זה “היה תוצאה של אינטרסים אזוריים, לא של מדיניות טראמפ” (Goldberg, 2020). בישראל, המנגנון חוזר על עצמו כלפי נתניהו, רק שהפעם טראמפ ממלא את תפקיד “מסך ההקרנה” שעליו מוקרנים רגשות ההכחשה.

ההומור שאבד

לו היה לשמאל הישראלי חוש הומור עצמי, הוא היה מבחין באבסורד שבסיטואציה: אותם אנשים שהאשימו את טראמפ בגזענות, במיזוגיניה ובפשיזם, מוצאים עצמם פתאום כותבים עליו טורים מפרגנים. אולם ההומור דורש רפלקסיביות: את היכולת להביט על עצמך מבחוץ. תנועות פוליטיות בעלות זהות טוטאלית מאבדות יכולת זו, כי צחוק עצמי נתפס כבגידה (Zizek, 2008).

במובן זה, היעדר ההומור הוא סימן לחוסר ביטחון בזהות. הוא מלמד שהנרטיב נשען לא על עובדות אלא על תחושת צדק מיסטית. תופעה זו ידועה גם בתנועות פונדמנטליסטיות דתיות. שם, “הצחוק על עצמך” הוא חטא של חוסר אמונה. כשהפוליטיקה הופכת לדת חילונית, חוש ההומור הוא הקורבן הראשון.

הממד הסוציולוגי הרחב

מנקודת מבט סוציולוגית, התופעה משקפת את תהליך ההסתגרות של אליטת ההון הישראלית בתוך תודעת בועה, שבה נתניהו משמש כ"דמון מאחד" (Ben-Porat, 2022). כל עוד הוא קיים, ניתן לשמר אחדות פנימית סביב השנאה אליו. כשמעשיו מוכיחים תבונה מדינית, קיים חשש שהבועה תתפוצץ. לכן, יש צורך במנגנון תודעתי שימנע את הקריסה. במקרה זה, טראמפ מספק את “שסתום הביטחון” התודעתי.

מבחינת דינמיקת מחאה, מדובר במעבר ממחאה אזרחית למחאה טקסית: פעולה שנועדה לשמר זהות קבוצתית ולא להשפיע על המציאות (Turner, 1969). המחאה אינה עוד תגובה פוליטית אלא טקס חיזוק קהילתי: הדגלים, התופים, והנאומים הם סמלים של טוהר אמוני. ולכן, גם כאשר המציאות משתנה, הטקס נמשך.

מנגנון הישרדותי של זהות

הניסיון של אנשי המחאה ואנשי התקשורת האקטיביסטית לשבח את טראמפ במקום את נתניהו אינו ביטוי לתבונה פוליטית אלא למנגנון הישרדותי של זהות. מאחורי הציניות והנאומים עומדת חרדה עמוקה מפני האפשרות שהעולם אינו תואם את הסיפור שסיפרנו לעצמנו

ובסופו של דבר, דווקא חזרה לחוש ההומור - היכולת לצחוק על עצמנו, על המחנה ועל הנרטיב - יכולה להיות הצעד הראשון להחלמה של החברה הישראלית מן הפוליטיקה של הדיסוננס.

[להרחבה על חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות שמאבדות את מעמדן, לחצו כאן]

נספח: דוגמיות ל'דברים והיפוכם' על דונלד טראמפ מדף הטוויטר של דניאל בורסן

1. מ'אדולף' לגיבור ישראל:

כתב רונן צור (בהנחה שהציוץ אותנטי ואינו מזויף), ב- 17 באוגוסט 2017: "הלך ברק חוסיין אובמה, הגיע דונלד אדולף טראמפ. מת לדעת מי אחריו.". ואילו עתה כתב צור ב- 9 באוקטובר 2025: "דונלד טראמפ הוא גיבור ישראל."...

2. מגעגועים לאובמה ועד תודה עולמית...

ב- 7 באוקטובר 2017 כתב בן ברק: "טראמפ נותן לנו את כל הסיבות להתגעגע לאובמה". ואילו ב- 9 באוקטובר 2025 כתב: "יייישששששש!!! תודה לנשיא טראמפ - תודה. לעולם נודה לך ולצוות שלך":

[לאוסף המאמרים על עידן הטיפשות הווקיסטי, לחצו כאן] [לאוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף המאמרים על עידן הטיפשות הווקיסטי.
• אוסף המאמרים אודות 'מומחים', פרשנים ומאחזי עיניים.
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף, המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל'.
• אוסף המאמרים בנושא 'דיסוננס קוגניטיבי'.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: הווק הוא דת חילונית משיחית פונדמנטליסטית.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• הרחבה על חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2025), אוסף המאמרים על עידן הטיפשות הווקיסטי, ייצור ידע, 24/9/25.
• פנחס יחזקאלי (2018), מומחים, פרשנים ומאחזי עיניים באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 28/5/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2023), אוסף המאמרים בנושא 'מלחמת חרבות ברזל', ייצור ידע, 8/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2017), דיסוננס קוגניטיבי, ייצור ידע, 7/12/17.
• פנחס יחזקאלי (2025), הווק הוא דת חילונית משיחית פונדמנטליסטית, ייצור ידע, 9/10/25.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2024), חרדת ההתחלפות / חרדת ההדחקה של אליטות שמאבדות את מעמדן, ייצור ידע, 31/12/24.

Ben-Porat, G. (2022). The Politics of Protest in Israel: Resistance and Radicalism. Cambridge University Press.
Festinger, L. (1957). A Theory of Cognitive Dissonance. Stanford University Press.
Goldberg, J. (2020). “Trump’s Middle East ‘Deal’ Is a Mirage.” The Atlantic.
Haidt, J. (2012). The Righteous Mind: Why Good People Are Divided by Politics and Religion. Pantheon Books.
Kunda, Z. (1990). “The Case for Motivated Reasoning.” Psychological Bulletin, 108(3), 480–498.
Levi, N., & Shavit, A. (2024). Protest and Identity in Contemporary Israel. Tel Aviv University Press.
Peled, Y. (2023). The Faith of the Secular Left: Political Religion in Israel. Resling.
Tsfati, Y. (2020). Media, Trust, and the Public Sphere in Israel. Routledge.
Turner, V. (1969). The Ritual Process: Structure and Anti-Structure. Aldine.
Žižek, S. (2008). Violence: Six Sideways Reflections. Picador.