תקציר: "אי ציות אזרחי מקדם את שלטון החוק, כל עוד הוא בא לידי ביטוי במסגרתו". משמע, כל עוד הוא מקפיד להישאר לא אלים, ובמסגרת החוק. המאמר דן במהותו של המושג 'אי ציות' ובהשפעותיו.

[בתמונה: אי ציות אזרחי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן]

רוני אקריש הוא ‏מייסד ומנהל‏ האוניברסיטה העממית - חינמית "קפה דעת"‏.

*  *  *

המושג 'אי-ציות אזרחי' (Resistance to Civil Government) נולד כשמה של מסה מפורסמת מאת הנרי דייוויד תורו (ראו תמונת הכריכה של הגרסה העברית, בהמשך המאמר משמאל), שפורסמה לראשונה בשנת 1849 בכתב העת "Aesthetic Papers" תחת השם "התנגדות לממשלה אזרחית". 

"אי ציות אזרחי" היא גם שיטה של מאבק אזרחי ברשויות המדינה, הנהנית ממוניטין חיובי בדעת הקהל; בהתייחסו לקרבות ודמויות סמליות, כמו מרטין לותר קינג בארצות הברית, או גנדי בהודו.

היא הבשילה במוחו, כאשר סירב לשלם את המס שמימן את העבדות; מכיוון שלא הסכים לו מבחינה מצפונית. הוא מתאר זאת בספרו "התנגדות לממשל אזרחי". השם "אי־ציות אזרחי" ניתן לה רק לאחר מותו של תורו, כשנדפסה שוב באוסף "יאנקי בקנדה", שראה אור ב- 1866 (ויקיפדיה: אי ציות אזרחי).

[בתמונה: אי ציות אזרחי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

המסה (ראו תמונת הכריכה של הגרסה העברית, משמאל) משקפת את דעתו של תורו, כי אסור לאזרחים לתת לממשלה לשלוט במצפונם; ומוטלת עליהם האחריות להתנגד לכל גילוי של חוסר צדק במדינה. 

הוא קורא בה לפרוץ את גבולות ההתנגדות המקובלים בדמוקרטיה; אבל, מבלי לגלוש לאלימות. 

[בתמונה משמאל: כריכת הגרסה העברית של ספרו של דויד תורו: 'אי-ציות אזרחי'. התמונה מובאת בשימוש הוגן]

מקובל כי תורו כתב את המסה בעקבות התנגדותו למלחמת מקסיקו וסלידתו העזה ממוסד העבדות בארצות הברית.

ניסיונו של תורו להרחיב את ממדי ההתנגדות למשטר הפך לימים לתקדים המכונן של מרי אזרחי וסרבנות, על פיו פעלו חוגי אופוזיציה והתנגדות רדיקליים, ביניהם מרטין לותר קינג, מתנגדי מלחמת וייטנאם ובימינו מתנגדי הגלובליזציה.

.

[בתמונה: "אי ציות אזרחי מקדם את שלטון החוק, כל עוד הוא בא לידי ביטוי במסגרתו". משמע, כל עוד הוא מקפיד להישאר לא אלים, ובמסגרת החוק.... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

פרקטיקת האי ציות עברה הקצנה לאורך השנים...

דוקטרינת אי הציות התעדכנה במהלך השנים על ידי תיאורטיקנים ופעילים פרוגרסיביים, לפעולות אקטיביות מקצינות והולכות, ולאמונה - רדיקלית, מיסטית, כמעט דתית - בנכונות המאבק ובהצלחתו, שתביא אזרחים - ש'משועבדים' לנרטיבים הקיימים - לפקוח את עיניהם; ולהצטרף למחאה, עד שהמערכת תקרוס...

[בתמונה משמאל: פרקטיקת האי ציות עברה הקצנה לאורך השנים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי PanJoyCZ לאתר Pixabay]

זאת, למרות ש'חוסר ציות אזרחי' הוא, במקור, התנגדות פסיבית של האזרח - המסרב להיכנע להתחייבות פוליטית, אך שואף להבטיח ששום אדם לא ייפגע מפעולתו -

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן].

הפרקטיקה המיליטנטית הפרוגרסיבית העכשווית מרחיקה לכת הרבה יותר; ועוברת להפעלת תוקפנות גלויה, מילולית ופיזית, תוך שימוש במושגים "מצב חירום דמוקרטי"; ו"הצורך בהגנה לגיטימית מול דיקטטורה" (הפרקטיקה האנרכיסטית של "הפעולה הישירה". ראינו אותה במהומות ה- BLM בארצות הברית בשנים 2021-2020: ועתה אצלנו, במחאה נגד הרפורמה המשפטית, שתוייגה כמאבק נגד מהפכה משטרית. 

[לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [להרחבת המושגים: אנרכיסט ואנרכיזם, לחצו כאן].

[בתמונה: תופעת "כתובות הכביש" – סטריטמיורל - street mural במהלך מהומות ה- BLM בארצות הברית. התמונה היא צילום מסך]

האינדיבידואליות והרציונליות מפנים מקומם לחשיבה קבוצתית – חשיבת יחד

בפרקטיקה החדשה הזו, הרציונליות - שאפיינה את מאבקם של מרטין לותר קינג וגנדי חייבת להיעלם. האמת היא רק סיפור אחד במגוון של סיפורים, והיא מפנה את מקומה לנרטיבים - נוסח "להציל את המדינה", המשרתים את המאבק. לנרטיבים מתלוות טקטיקות מאחדות הנותנות למפגינים תחושה של יחד ומעמיקים את החשיבה הקבוצתית – חשיבת היחד, השולטת בכיפה:

[בתמונה משמאל: אי ציות אזרחי... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

המוחים אינם מגלים עניין בפרטים; ומפגינים דפוס התנהגות קונפורמי, המתייג (labeling) כל דבר במונחים של נורמות הקבוצה. אמצעים וייזואליים כגון לבוש אחיד, דגלים וכדומה מגבירים את תחושת האנונימיות של הפרט; את התבטלותו בפני "ההסכמה הכללית" - שמשפיעה על נכונותו לקלוט נתונים חדשים ולהעריך בצורה הגיונית ושקולה דעות של אחרים מחוץ לקבוצה; ואת שייכותו המוחלטת לגל מחאה אדיר השוטף את המדינה [להרחבה על חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד, לחצו כאן]:

• נעשה שימוש בסיסמאות קבועות, קליטות וזהות: "Black Lives Matter - BLM"; "סוף הדמוקרטיה", "דיקטטורה", "פשיזם", "בושה" וכדומה.
• השיטה של דגל ישראל לכל מפגין מקנה אחידות, תחושת שייכות ותחושת עוצמה [לאוסף המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן].

[בתמונה משמאל למעלה: האלימות הנעשית במסגרת הפגנות גדולות היא מכוונת ומדודה... התמונה עובדה במערכת הבינה המלאכותית של DALL·E ב- Microsoft Bing]

• יצירת גוש הומוגני בצבע אחיד נוסח "הגוש השחור" (Black Bloc) בארצות הברית: כולם לבושים שחור, ואפילו הכרזות שחורות. ה"גוש" הגדול השחור (סמל האנרכיזם) מייצר סולידריות מחד גיסא; ושומר על אנונימיות מפני השלטונות מאידך גיסא. בגושים שחורים רבים ננקטים אמצעים שמטרתם הגנה מפני גז פלפל, תותחי מים וכדורי גומי, הנותנים למוחים אחווה הדדית של חיילים במלחמה. לעיתים הטקטיקה מיועדת להימנע מדין פלילי בעקבות השחתת רכוש שמבוצעת במהלך ההפגנה.
• האסטרטגיה האנרכיסטית של "תעמולה במעשה": מיצגים המוניים נוסח נשים בלבוש שפחות אדום (לאמת - שהלובשות בגדי שפחה באות ממעמדות פריבילגיים ומוחות נגד רצונן של נשים ממעמדות מקופחים - אין שום משמעות. הנרטיב הוא העיקר.
• המחאה מתחלקת ל'אוכלי עשב' (Grass Eaters) ו'אוכלי בשר' (Meat Eaters): מיעוט קטן ('אוכלי בשר') - בדרך כלל רעול פנים - מבצע, בחסות ההמון פעולות חריגות שלא תאותגרנה ע"י רוב המפגינים ('אוכלי העשב') שישלימו עם כך בשתיקה ("עשה זאת רק מיעוט קטן ולא מייצג מהמחאה"...).

אסטרטגיה של אלימות מדודה ומכוונת

האלימות המדודה - הנעשית במהלך עצרות מחאה גדולות - אינה מקרית, אלא תוצר של אסטרטגיה מודעת, משוכללת, ויש לומר, מוכחת.

לאלימות יש ארבעה תפקידים חשובים:

• ראשית כל, היא מלמדת על נחישות ומפחידה את הציבור היריב.
• שנית, היא מגרה את המשטרה לתגובה. כל תגובה לא פרופורציונית של המשטרה, וכל תגובה חריגה של מתנגדי המחאה, כמוה כשפיכת דלק על מדורת המחאה. התמונות מוקרנות שוב ושוב בערוצי הטלוויזיה וברשתות החברתיות. המפגינים ייצרו לעצמם 'קדושים מעונים'; וההצהרות על "אלימות משטרתית", יישחקו את הלגיטימיות של פעולות המדינה; ויקבעו את דימוייה כ'דיקטטורה פשיסטית'. מעצר מפגינים והבאתם לבית המשפט יקנה לתנועת המחאה זירה תקשורתית נוספת ובולטות רבה אף יותר.

יחד עם זאת, האלימות חייבת להיות מדודה. אלימות לא פרופורציונלית תפעל נגד המחאה ותיצור מומנטום נגדי למתנגדיה.

• שלישית, היא משאירה את המחאה על סדר היום התקשורתי. העיסוק הזה מעגן בדהת הקהל את הלגיטימציה למחאה ומערער את הלגיטימציה של השלטון, בהתאמה;
• ורביעית, ככל שמתערער סדר החיים והמדינה מידרדרת לכאוס, מאבדים השלטון ומוסדותיו לגיטימציה, ונהרס הקונצנזוס סביב חוקיות המדינה.

השילוב המשוכלל הזה של אלימות, תקשורת ומשפט יוצר תוצאה המזכירה מאוד את הגדרתו של הסוציולוג והפילוסוף הפוליטי היהודי-צרפתי, ריימונד ארון (Raymond Claude Ferdinand Aron), שהיה אחד ממבקריה החריפים של החברה המערבית ופועלה בתקופת 'המלחמה הקרה'.

ארון הגדיר טרור דווקא, כ"פעולה שהשפעותיה הפסיכולוגיות אינן פרופורציונליות לתוצאות החומריות שלה".

[בתמונה: ככל שמתערער סדר החיים והמדינה מידרדרת לכאוס, מאבדים השלטון ומוסדותיו לגיטימציה, ונהרס הקונצנזוס סביב חוקיות המדינה... המקור: הרשתות החברתיות]

ארון צודק; אבל המאמר הזה ארצה לסיים בקביעתו של הפילוסוף והתאורטיקן החברתי גרמני, יורגן האברמס (Juergen Habermas), על התופעה ומשמעויותיה: 

"אי ציות אזרחי מקדם את שלטון החוק, כל עוד הוא בא לידי ביטוי במסגרתו". משמע, כל עוד הוא מקפיד להישאר לא אלים, ובמסגרת החוק.

[בתמונה משמאל למעלה: הפילוסוף והתאורטיקן החברתי גרמני, יורגן האברמס (Juergen Habermas). התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Wolfram Huke. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

[לאוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו' באתר ייצור ידע, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• מאמרו של רוני אקריש: 'בשבח הסובלנות';
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו';
• אוסף המאמרים: 'בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית';
• הרחבה על חשיבה קבוצתית / חשיבת יחד;
• אוסף המאמרים על 'עוצמה';
• הרחבת המושג: 'טקטיקה';
• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה';
• הרחבת המושגים: אנרכיסט ואנרכיזם.

מקורות והעשרה

• ויקיפדיה: אי ציות אזרחי;
• פנחס יחזקאלי (2023), בין רפורמה משפטית למהפכה משטרית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 26/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2018), חשיבה קבוצתית – חשיבת יחד, ייצור ידע, 5/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2018), הכל על ה'עוצמה' באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 23/8/18.
• פנחס יחזקאלי (2014), טקטיקה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2020), פנחס יחזקאלי: מיהו באמת אנרכיסט ומהו אנרכיזם? ייצור ידע, 15/7/20.