דב תמרי: סיבוב נוסף – מחשבות ישנות

[בתמונה: מבצע שומר החומות - מהי המלחמה או המערכה הזו?. התמונה היא צילום מסך]

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]

%d7%93%d7%95%d7%91%d7%99%d7%a7-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

תת אלוף במילואים, ד"ר דב (דוביק) תמרי (ראו תמונה משמאל) הוא ממפקדי סיירת מטכ"ל וקצין המודיעין הראשי הראשון בצה"ל. בעל עיטור העוז ושני צל"שי הרמטכ"ל.

שימש בעבר כעמית מחקר במרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב, וכחבר יועץ במרכז הבינתחומי לחיזוי טכנולוגי.

עמד בראש המכון לחקר תורת המערכה בצה"ל והרצה בתוכנית ללימודי ביטחון שלאוניברסיטת תל אביב. קודם לכן שימש מפקד חטיבת טנקים ואוגדה משוריינת סדירות; וכן, מפקד המכללה לפיקוד ולמטה.

עד לאחרונה שימש כראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל.

[מקור התמונה משמאל: המחבר]

*  *  *

הסיבוב החדש מול רצועת עזה בחודש מאי 2021 מצוי בעת כתיבת שורות אלה, בימיו הראשונים בלבד ויש סכנה בסיכום טרם זמנו. אעפ"כ, הוא מציג עבורי הבנות וודאויות ישנות עליהן כתבתי וגם לימדתי, כל עוד הייתי מרצה באקדמיה.

מהי המלחמה או המערכה הזו?

בשנים האחרונות צה"ל הטמיע, בתוכו ובציבור, את המושג מב"מ. דהיינו, המערכה שבין המלחמות. לא ברור מהן התובנות החדשות שהמושג הביא. מאז תקופת פעולות התגמול בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, תמיד היה ברור שבין המלחמות מתחוללים עימותים אלימים עם מדינות שכנות; וגם עם מדינות רחוקות; וגם עם האוכלוסייה הפלסטינית, הנשלטת ע"י ישראל: רצועת עזה בעבר; ויהודה ושומרון, בעבר ועד היום.

[בתמונה: מאז תקופת פעולות התגמול בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, תמיד היה ברור שבין המלחמות מתחוללים עימותים אלימים... תקיפת תחנת המשטרה הירדנית בקלקיליה, 1956. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי אברהם ורד / דובר צה"ל. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

בעבר קראו למתרחש בין המלחמות הגדולות "ביטחון שוטף" ולהתכוננות למלחמה גדולה – "ביטחון יסודי". מקור המושג נבע מרמת הסיכון: מלחמה יש בה סיכון גבוה; וביטחון יסודי – סיכון נמוך שנועד להבטיח את שלום הנפש והרכוש בזמנים רגילים.

התמעטות המלחמות הגדולות שלנו מול מדינות אויבות, הסכמי שלום וחולשת מדינות שכנות ייתרו את המושג האמור, שכן המאבק המתמשך בפלסטינים מצד אחד ובארגון החיזבאללה מצד שני העלה את המלחמות הא-סימטריות לראש הסיכון והדאגה.  

המב"מ לא תורם להבנת המציאות. מה זו המערכה שבין המלחמות? זו מערכה אחת או רבות השונות זו מזו? מה אפשר להסיק ממנו כיצד לחשוב וכיצד לפעול? לא ברור לחלוטין!

[הכרזה: ייצור ידע]

גישתי לעימותים שבין המלחמות הגדולות שעברנו, היא דרך המושג "מלחמות התשה", ולא דרך שלל המושגים המתארים את המלחמות הגדולות והמתועשות של ישראל, כמו מערכת קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים ואפילו מלחמת לבנון הראשונה (מלחמת שלום הגליל) והשנייה. כל המלחמות הללו היו קצרות יחסית - בין ארבעה ימים לחודש - ומבחינה צבאית הושגה בהן הכרעה, זמנית כמובן, או כפיית הפסקת אש על היריב.

מאז מלחמת העצמאות, ישראל וצה"ל עברו ריבוי של מלחמות התשה:

  • הראשונה התרחשה בין 1953 ל-1956. בזיכרון הישראלי השנים הללו נקראו תקופת פעולות התגמול, אבל היו בהן המאפיינים של מלחמת התשה שהסתיימה במלחמה המשולשת של בריטניה, צרפת וישראל נגד מצריים – מערכת קדש בלשוננו.
  • השנייה, גם כונתה: מלחמת ההתשה, והתרחשה בין ישראל למצרים, אחרי מלחמת ששת הימים עד אמצע 1970.
  • השלישית בלבנון אחרי מלחמת לבנון הראשונה עד 2,000.
  • לשלוש מלחמות אלה אפשר לצרף את מלחמת ההתשה ברצועת עזה בין ישראל לחמאס, שאפשר לקבוע את תחילתה בפינוי הישובים הישראליים מהרצועה ועד היום.

כל מלחמות התשה הללו הופיעו אחרי מלחמות גדולות, בהן היו לישראל הישגים צבאיים בולטים, שיש המכנים אותם הכרעה, אלא שבסביבה האסטרטגית לא הושגה הכרעה, שכן הסכסוך בין ישראל לפלסטינים לא הסתיים גם לא הוסדר.

[לאוסף המאמרים על מלחמת ששת הימים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מלחמת יום הכיפורים, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים על מלחמת ההתשה, לחצו כאן]  [לקובץ המאמרים על מלחמת שלום הגליל ורצועת הביטחון, לחצו כאן] 

[בתמונה: מלחמת התשה שנייה התרחשה בין ישראל למצרים, אחרי מלחמת ששת הימים עד אמצע 1970. הצילום: משה מילנר, לע"ם]

הסתכלות תיאורטית על מלחמות התשה

כל מלחמה בכל מקום בעולם שונה מהמלחמות האחרות, ובכל זאת יש מאפיינים משותפים. באשר למלחמות התשה אפשר להצביע על כמה מאפיינים כלליים:

  • מטרות מלחמת התשה מוגבלות; וכוונת היוזם היא להניע לשינוי של המציאות הקיימת, ואילו הצד המגיב מתאמץ לשומרה;
  • המושגים הכרעה וניצחון שהם תמיד מעורפלים בסביבה האסטרטגית, לא הולמים מלחמת התשה שבה הצדדים אינם מבקשים הכרעה, אלא "תזוזה אל" שינוי מְחדֵש או "שיבה למצב הקודם".
  • הנחת הצד היוזם היא שהמדינה היריבה לא תגיב במלחמה כוללת, מחוסר רצון או מחוסר יכולת לצאת למלחמה;
  • הצד היוזם מעריך את יכולות הצד היריב לעמוד בהתשה ממושכת, ובאותה המידה לאמוד את יכולת העמידה שלו, שכן התשה היא דו-צדדית;
  • הצד היוזם חייב להעריך בזהירות את הפעולות היזומות שנועדו להתיש, שמא יחרגו ויובילו את היריב ליזום מלחמה כוללת;
  • כל צד מחפש מטרות צבאיות, כלכליות וחברתיות המכאיבות ליריב כולל פגיעה לא מעטה בחיי אזרחים, אבל אין בהן כדי למוטט ולהכריע.
  • על פי רוב, שני הצדדים נאלצים להעדיף יכולת עמידה במגננה על פני מתקפה, על מנת למנוע הידרדרות למלחמה כוללת;
  • מלחמת התשה אינה קצרה, היא מתמשכת לעיתים על פני שנים. זה מחייב את הצדדים להיכנס למסע למידה.
  • אין טעם לקבוע תוכנית ברורה לטווח ארוך על שלביה העתידיים ולהתנהל לאורה: שני הצדדים עוברים תהליך למידה המאפשר שינויי כיוון ומעשה;
  • סיומה של מלחמת התשה, אם לא הושג הסדר של קבע, מחייב תהליך למידה מֵחָדָש, על מנת להבין האם ההתשה עיצבה מציאות שהשתנתה או שעומדת להשתנות, ומה מתחייב מכך בתחומים המדיני, הצבאי והחברתי.
  • בהקשר זה מתבקשת שאלת השוואת מאבק אלים בין מדינות לעומת מאבק בין מדינה לבין ארגון לא-מדינתי, המאפיין כיום את המאבק בין ישראל לארגוני טרור. נדמה שניתן למצוא קווי דמיון בין שתי התופעות. עם זאת, יש תוספת מכבידה במלחמת התשה בין מדינה לארגון לא מדינתי: רוב המדינות הלוחמות זו בזו במלחמת התשה עדיין נוהגות לפי כללים המקובלים בעולם, בעיקר הימנעות פגיעה באזרחים. ארגונים א-סימטריים לא כפופים לשום דיני מלחמה או כללים הומניטריים:

[להרחבת המושג: 'מטרה של מערכת', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הכרעה', לחצו כאן] [להרחבת המושג 'ניצחון', לחצו כאן]

עימות א-סימטרי

זה מושג רוֹוֵחַ בצה"ל ובציבור ומקובל לחשוב שהעניין הוא מאבק הצד החזק בצד החלש. רבים חושבים שצה"ל הוא הצד החזק שיש לו שפע של כלי מלחמה וחיילים מול ארגונים שאין להם מטוסים וטנקים וכיצד הישראלי החזק לא מצליח מול החמאס החלש? זו גישה מיושנת ולא ראויה. החוזק לא תמיד הוא כמותי, מספרי וטכנולוגי. החוזק מושתת גם על צורות הלחימה וניצול חולשות החזק.

לדוגמה, החמאס בעזה והחיזבאללה בצפון בזמנו, כמעט כל הפעולות נעשו מתוך האוכלוסייה הצפופה המשמשת מגן ושריון לשיגור טילים ורקטות היעיל לא פחות משריון המרכבה ללוחמי צה"ל. כמו כן, מדינה ריבונית לא מרשה לעצמה להחליט על מלחמת השמדה של לוחמי החמאס לדוגמה, משום שאיננו לבדנו בעולם. החמאס כארגון דתי קיצוני לא מתחשב בסבל אזרחיו שלו ובעימות א-סימטרי יש לכך יתרון עבורו.

מה זו יעילות בעימות א-סימטרי

מוסכמה בחברה הישראלית כי הצבא וארגוני הביטחון האחרים חייבים לשאוף ליעילות מירבית. יעילות טכנולוגית המבוטאת באש מדויקת, רכישת מטרות במהירות שיא, תפעול אמצעי הלחימה, חיסכון בעלויות ועוד פרמטרים חשובים. כל אלה מעניקים יתרון, לכאורה. היתרון שהִשִּׂיגו ארגוני החמאס והחיזבאללה הוא הישג כמותי – אלפי טילים ורקטות, לא מדויקים ולא חכמים, אפילו לא יעילים במיוחד, המשוגרים במספרים מרשימים בזמן קצר וללא הבחנה על ערים וריכוזי אוכלוסייה. בעידן "כיפת ברזל" רק כ-10% פוגעים ויש בכך לשתק מדינה שלמה! זו יעילות!

מה קרה להרתעה

כל פרשן מתלונן - לאן נעלמה ההרתעה? היא לא נעלמה משום שמאז שישראל וצה"ל מרתיעים ומצליחים, ההרתעה יותר ויותר הופכת לקצרת ימים. זו תופעה פרדוקסלית וראוי להכיר בה. מדינת אויב שהובסה במלחמה ע"י ישראל וכך הושגה הרתעה מרשימה, כמו מצרים אחרי מלחמת ששת הימים, לא יכולה להישאר מורתעת, משום שזו סכנה לקיום המשטר. מדינה מורתעת תחפש כל דרך ובכל האמצעים והמאמצים לשוב, להתחזק, לחפש דרכי פעולה חדשות שיוציאו אותה ממציאות של היותה מורתעת.

חיזבאללה ועוד יותר החמאס, הם ארגונים שכל קיומם הוא המאבק. מרגע שלא יהיה מאבק – הארגון יתמסמס ויעלם. ללא מאבק מתמיד ולא מתפשר אין לחמאס קיום. לכן, גם אחרי עוד סיבוב מרתיע הוא יחפש כל דרך לעקוף את ההרתעה ולחזור למאבק בדרך שונה מקודמתה. יש הטוענים כי חיסול מנהיגי הארגונים הללו ישיג הרתעה. אני אישית תומך בכל חיסול של רב-מחבלים, גם בידיעה שחסרונו אצלם הוא זמני. יהיו מי שיבואו במקומו. מנהיג החיזבאללה בזמנו היה עבאס מוסאווי, כהן דת מכובד בלבנון ובעדה השיעית. צה"ל חיסל אותו וקיבלנו את נסארללה שהוא חכם ומסוכן בהרבה מקודמו.

[להרחבת המושג 'יעילות', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים אודות 'הרתעה', לחצו כאן]

[בתמונה: חסן נסראללה - למה חיסלנו את מוסאווי?? התמונה היא צילום מסך]

השאלה הכמותית

בשנים האחרונות קיימת מגמה בממשלות ובציבור וגם אצל מומחי כלכלה, כי צה"ל הוא גדול מידי ולכן גם יקר מידי וראוי לצמצמו, ע"מ לפנות תקציבים לתחומים חיוניים אחרים. אחד הביטויים לכך הוא קיצור שרות החובה וגריעת אלפי חיילי וקציני מילואים. אפשר וכך ראוי, אבל... התפרעות חלק מהאוכלוסייה הערבית בערים המעורבות, בדרום הבדווי ובירושלים, מחייבת משטרה גדולה בהרבה מזו הקיימת. כיום משטרת ישראל לא מסוגלת להעניק ביטחון סביר לאזרחי ישראל, לא ליהודים ולא לערבים, לא לחקלאים ולא לפשיעה בערים, לא לשימוש נרחב בסמים ולא לביטחון הנוהג בדרכים, גם לא לחוגגים חגים דתיים בהמוניהם והחמור מכל – החברה הערבית בישראל היא כיום חברה חמושה. זו מציאות מתמשכת מטרידה. המשטרה קטנה מידי על מדינת ישראל ותושביה.

במשך 73 שנות קיום המדינה המילואים הצבאיים היו אחד מעמודי החוסן. את המודל הזה חייבים כיום להמשיך במשטרת ישראל. משמר הגבול ומשוחררי המשטרה בגיל צעיר המאורגנים ביחידות מקצועיות, שאפשר לגייסם כמו את מילואי צה"ל תוך שעות אחדות ובמספרים גדולים, הם שיכולים להעניק ביטחון בכל מקום ובכל מצב. זאת, לא רק במהומות כמו הנוכחיות, אלא בביטחון היום-יומי בכל מקום שדרוש; בעיר ערבית ובמרחבי הנגב. טוב עשתה המשטרה שהכניסה פלוגות מג"ב ללוד וגייסה מילואים. את זאת ראוי לעשות כל הזמן ובמספרים גדולים מה גם ששרות מילואים הוא השרות הזול ביותר.

[בתמונה: במשך 73 שנות קיום המדינה המילואים הצבאיים היו אחד מעמודי החוסןמקור התמונה: אתר צה"ל]

'מדינת כל תושביה' הנמצאת בהקמה

לא אכנס לוויכוח אודות ארץ ישראל השלמה או פחות משלמה. הנושא הזה כבר הוכרע, האחיזה הישראלית ביהודה והשומרון היא קבועה והיא מובילה לארץ ישראל השלמה על כל תושביה יהודים כערבים, פלסטינים כמתנחלים, עם או בלי זכויות אזרח. זו לא תהיה מדינת ישראל כפי שנוסחה במגילת העצמאות, גם לא כפי שחוקיה מחייבים. זו תהיה מדינה שבה נאבקים שני לאומים עד חורמה, עד לאין סוף.

מלחמות הדת

ההיסטוריה האנושית רצופה מלחמות דת, למענן נהרגו ונטבחו מיליוני בני אדם. בעידן המודרני נדמה היה שמלחמות הדת נעלמו מהעולם או למזער הן נדירות וקטנות. לא כך הדבר, תמיד היו ויש גלים חדשים של מלחמות דת. ראו השיעים נגד הסונים, דאע"ש נגד שאר העולם ויש עוד.

אצלנו נמצאת ירושלים שאנו כה אוהבים, מכבדים, מוקירים ושומרים. העיר העתיקה בירושלים שיטחה הוא בקושי ק"מ מרובע אחד ובה נטועות שלוש הדתות המונותיאיסטיות; היהדות, הנצרות והאסלאם. אלה דתות שתמיד היה וכנראה יישאר סכסוך מתמשך ביניהם, למרות שבשלושתן יש יסודות של צדק וחמלה. הבעיה אינה בדתות אלא במנהיגים הדתיים בשלושתן. לא באמונות האשם, אלא באלה שלקחו לעצמם בעלות עליהן. שלום בירושלים לא יהיה, כל שאפשר ונותר לעשות, במיוחד אנו השולטים בעיר, להרחיק כל גורם קיצוני מצד אחד ולאפשר חופש פולחן מצד שני. ממשלות ישראל בשנים האחרונות לא התאמצו כהוא זה למען שלום העיר הזו, רק סיסמאות.

[לאוסף המאמרים על מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים בנושא המערכה שבין המלחמות (מב"ם), לחצו כאן]

מקורות והעשרה

 

3 thoughts on “דב תמרי: סיבוב נוסף – מחשבות ישנות

  1. אני מבקש הערה אחת הנוגעת לפרק יעילות בעימות א-סימטרי. המונח שחסר פה הוא אפקטיביות- המידה בה מושגת המטרה. אתה יכול להיות יעיל מאד בהפעלת אמצעי הלחימה אך כלל לא אפקטיבי אם מטרת הממלחמה לא הושגה.
    ב"שומרי החומות"- אפשר שחי"א היה מאד יעיל הפציץ 1500 מטרות בדיוק רב- אבל לא היה אפקטיבי אם למשל המטרה הייתה לשבור את רוח האויב- החמאס ולהשיג הרתעה

  2. Pingback: מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: המערכה שבין המלחמות (מב"ם) באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.