[בתמונה: הניידים... תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

ב- 2020 ראה אור בהוצאת שבולת, ספרו של ד"ר גדי טאוב, נייחים וניידים. מאבק של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית (ראו תמונת כריכה למטה משמאל); שבו הוא מציע חלוקה חדשה - סוציולוגית וגם מעמדית - מרתקת לטעמי, לשסע הפוליטי החברתי בישראל, שמעמיק לבלי יכולת להתאחות. להבחנה החדשה הזו של טאוב מוקדש המאמר.

הספר מציג לראווה זהות סוציולוגית-פוליטית ברורה של מחברו. על כריכת הספר מעיד על עצמו טאוב, שהוא מבקר חריף ועקב של הפוסטמודרניזם ותרבות התקינות הפוליטית בישראל; ואחרי שציינו, כמעט את המובן מאליו, נוכל לצלול לשורש השסע הזה, המוגדר כמחדש, בין נייחים לניידים.

נקודת המוצא של טאוב (ראו תמונה משמאל למטה) היא, שבמציאות הפוליטית חברתית בישראל התחולל משהו, שהמושגים שמאל וימין אינם יכולים להסביר. זה לא אומר שהם איבדו את משמעותם; ולא שאפשר לנווט במפה הפוליטית בלעדיהם; אבל קו השבר האידאולוגי המרכזי של זמננו - מה שמחלק א המפה למחנות - הוא היחס ללאומיות (טאוב, 2020, ע' 12).

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

[בתמונה: תקינות פוליטית. המקור: Photo by Ksenia Chernaya from Pexels]

הניידים

הניידים הם רוב מניינה ובניינה של האליטה העכשווית ברוב מדינות המערב, ואולי גם מעבר לו. חבריו הם, בדרך כלל, בעלי השכלה אקדמית, מצבם הכלכלי לרוב נוח, והאופקים הבינלאומיים - מכל הבחינות: כלכלית, תרבותית, חברתית וכדרך בילוי - פתוחים בפניהם (שם, ע' 38). הם אינם תלויים במקום, מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית (שם, ע' 20).

[מקור תמונתו של ד"ר גדי טאוב משמאל: פייסבוק. שם הצלם אינו מוזכר]

הם מתאפיינים בכך, שהם מנסים - ע"פ טאוב (ראו תמונה משמאל) - לכפות ערכים מלמעלה, לא באמצעות דיון, אלא באמצעות קביעת גבולות של מה מותר ומה אסור לומר (תקינות פוליטית). זה מתייחס לא רק לניסיון להנדס את השפה, אלא גם לתוכן הקונקרטי, שבעלי עמדות אלה, כאילו מבקשים להפוך למונופול בתחום המוסר, מה שמכונה "הפוליטיקה של הזהות" או לחלופין, רב תרבותיות (שם, עמ' 23-22).  

[להרחבה בנושא: 'פוליטיקת הזהויות', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'רב תרבותיות', לחצו כאן]

להשקפה זו, עורף פילוסופי בדמות פרדיגמה אקדמית המבקשת להשליט השקפה פוליטית במסווה של חידוש מתודולוגי. הפרדיגמה הזו נקראת 'פוסט מודרניזם' (שם, ע' 23). 

[בתמונה משמאל: כריכת הספר: 'נייחים וניידים. מאבקן של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית', שראה אור בהוצאת שיבולת. אנו מאמינים שאנו עושים בכריכה שימוש הוגן]

יחסם של הניידים לדמוקרטיה - ע"פ טאוב - מתבטא בפעולתם להחלשת כוחו של מנגנון הייצוג הדמוקרטי והפקדת מוקדי ההכרעה בידי 'שומרי סף' מן "האליטה הנאורה והאחראית"; ולהכפפת ריבונות מדינתם למוסדות בינלאומיים, כדי "להגן על הדמוקרטיה מפני עצמה". כך, הפך הליברליזם תחליף לדמוקרטיה בדמות סוג חדש של עריצות נאורה (שם, ע' 33). 

התופעה הזו מאפיינת את כל מדינות המערב וגילוייה היו התרחבות תפקידי בתי המשפט; הסוכנויות הביורוקרטיות; הבנקים המרכזיים; והמוסדות העל-לאומיים. במקביל, היה גידול משמעותי בהשפעת הלוביסטים; בכמות הכסף שהושקע בקמפיינים פוליטיים, ובהגדלת הפער שבין האליטות הפוליטיות לאנשים שאותם הם אמורים לייצג. כל זה תרם לבידוד המערכת מרצון הציבור! 

כל זה, במטרה להוציא את הכוח הפוליטי מידי המוני האזרחים ולהעבירו לידי מיעוט נאור בעיני עצמו, המבקש לשמש להם אפוטרופוס (שם, עמ' 35-34).  

הנייחים

הנייחים אחוזים בשורשיהם במדינות הלאום בכל המובנים: מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית; ולא פחות חשוב, במובן הפוליטי.

כל החלשה של מדינת הלאום מאיימת להחליש את יכולתם לקחת חלק בעיצוב גורלם. לכן, הפרויקט הגלובליסטי מאיים עליהם בממדים רבים (שם, ע' 20).

[בתמונה משמאל: הנייחים קשורים בעבותות למדינת הלאום. מקור התמונה: Photo by Ali Pazani from Pexels]

בסיס הסולידריות ומוקד ההזדהות הרגשית שלהם הם לאומיים; ומקצועם תלוי בדרך כלל במקום ובאפשרות להתנהל בשפה המקומית, מבעלי עסקים קטנים, שאינם יכולים להעמיס חנות או בית מלאכה על משאית, ולהעבירם למקום אחר; ועד מורים, שוטרים, מסעדנים (בדרג הלוקאלי) או פקידים; וכן, שורה ארוכה של מקצועות נוספים של המעמד הבינוני; והבינוני-נמוך, הקשורים בקהילה; או לפחות במערכת מנהגים ובתרבות לאומית (שם, עמ' 39-38).

מעל הכל, כוחם הפוליטי של הנייחים תלוי במדינה הלאומית הספציפית שבה הם חיים ובמנגנוניה הדמוקרטים. לפחות במערב אירופה, בישראל ובארצות הברית, הדמוקרטיה שהם רגילים בה היא ליברלית; וכך הם מעדיפים שתישאר. השפעתם על מוסדות שמחוץ למדינה: האיחוד האירופי, קרן המטבע או האינטרפול, קלושה ולא מובנת במקרה הטוב; ולא קיימת כלל במקרה הרע (שם, ע' 39). 

[לאוסף המאמרים בנושא: תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• גדי טאוב (2020), נייחים וניידים. מאבקן של האליטות נגד הדמוקרטיה הישראלית, תל אביב: סלע מאיר, שיבולת.
• פנחס יחזקאלי (2015), תקינות פוליטית - פוליטיקלי קורקט, ייצור ידע, 10/12/15.
• פנחס יחזקאלי (2015), רב תרבותיות: קריסתה של אשליה, ייצור ידע, 27/1/15.
• פנחס יחזקאלי (2017), ‘פוליטיקה של זהויות’: אסטרטגיה של פירוק חברתי?, ייצור ידע, 24/7/17.