רב תרבותיות: קריסתה של אשליה

תקציר: רב-תרבותיות (Multiculturalism) היא פרדיגמה, המשמשת בעשורים האחרונים כרעיון המאחד של אירופה ומדינות מערביות נוספות כקנדה וכניו זילנד, בעידן ההגירה הנוכחי. משך שנים טואטא הפער שבין הססמאות למציאות מתחת לשולחן, אולם בשנים האחרונות - בעיקר מאז גלי ההגירה העצומים לאירופה - קיים קונצנזוס בקרב רבים, שהפרדיגמה קרסה.

[בתמונה למעלה: החלום... האוטופיה של הרב תרבותיות... היוצר:  Substantia Jones; המקור: האתר PinkNews]

[לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 25 ביולי 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

רב-תרבותיות (Multiculturalism) היא פרדיגמה, המשמשת בעשורים האחרונים כרעיון המאחד של אירופה ומדינות מערביות נוספות כקנדה וכניו זילנד, בעידן ההגירה הנוכחי. משך שנים טואטא הפער שבין הססמאות למציאות מתחת לשולחן, אולם בשנים האחרונות - בעיקר מאז גלי ההגירה העצומים לאירופה - קיים קונצנזוס בקרב רבים, שהפרדיגמה קרסה.

התמונה למטה אומרת הכל...

שברו של החלום: זירת הדריסה בדיז'ון שבצרפת, לפני הפיגועים הגדולים של תחילת ינואר: ב- 20 בדצמבר 2014 קרא נהג רכב קריאות בערבית, פתח בנסיעה לעבר הולכי רגל שהיו במקום ודרס אותם. לפחות 11 בני אדם נפצעו באירוע, שניים מתוכם קשה מאוד. מקור התמונה: צילום מסך - טוויטר]

[לכתבה המלאה ב- DW, לחצו כאן]

[להרחבת המושג: 'פרדיגמה', לחצו כאן]

העולם המושגי של הרב תרבותיות

רב-תרבותיות מדגישה את חשיבות הקבלה של זהויות תרבותיות שונות, במיוחד במסגרת של מדינות קולטות הגירה. התפיסה הרב-תרבותית מניחה כי האדם יכול להיות שותף בכמה הקשרים ומעגלים של זהויות, ולנוע בחופשיות ביניהם.

הדרך ליישום רב-תרבותיות מכונה פוליטיקה של זהויות או פוליטיקת הזהויות (Identity Politics)פרדיגמת חשיבה, המדגישה את זכויותיהם הלגיטימיות של המיעוטים לשמר את ייחודם ואת שונותם. היא מדגישה כבוד לשוני ולהבדלים, ומאפשרת לקבוצות מיעוט - אתניות, מיניות או אחרות - לתבוע לעצמן את הזכות לאוטונומיה תרבותית מול קבוצת הרוב בחברה.

פוליטיקה של זהויות עושה שימוש להשגת מטרותיה בתקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט (Politically correct או political correctness) שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות, או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

מידת היכולת לתקשר ולהשתלב בחברה רב תרבותית מכונה כשירות תרבותית.

[להרחבת המושג: 'פוליטיקה של זהויות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג: תקינות פוליטית או פוליטיקלי קורקט, לחצו כאן] [ראו מושג קרוב, 'כשירות תרבותית']

בשל התקינות הפוליטית, דוכאה כל ביקורת על הרב תרבותיות עד סוף העשור הראשון של המילניום. כל מי שהעז למתוח ביקורת נצלב.

הסופר בריטי, העיתונאי והפרשן פוליטי, דאגלס קיר מאריי (Douglas Kear Murray; ראו תמונה משמאל) - שהוא אחד הבולטים במובילי המאבק הציבורי נגד הרב תרבותיות - כתב כך בספרו: המוות המוזר של אירופה (The Strange Death of Europe: Immigration, Identity, Islam) (בהוצאת סלע מאיר, ספריית שיבולת, ובתרגומו של אורי רדלר):

"מדהים לראות, כצד באותה שעה שאירופה פתחה את שעריה לעולם (מאריי מתכוון לגל ההגירה ששוטף בעשור האחרון את אירופה, פ"י), היא נעלה, כמעט לחלוטין את דלתות הדיון בנושא זה...".

[תמונתו של דאגלס מאריי משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Rebel Wisdom. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY 3.0]

היום (ראו בהמשך) למעט - דוברים רשמיים במספר מדינות מערביות (בעיקר, קנדה וניו זילנד) - יש קונצנזוס לגבי העובדה ש"זה לא עובד"...

התבססות

מדיניות רב-תרבותית אומצה לראשונה בחוק כמדיניות ממשלתית רשמית בקנדה בשנת 1971. מטרתה הייתה לאחד בצורה טובה יותר את הקבוצות השונות בחברה כדי לנסות ולהפיג את המתחים בין צרפתים-קנדים ואנגלים-קנדים כמו גם לחזק את הקשר של קבוצות מוצא אחרות למדינה.

כשהחלו גלי העליה למערב נתפסה הרב תרבותיות ככלי האולטימטיבי לקליטה נכונה ולשילוב מהיר של המהגרים.

[עולות חדשות מהולנד ומתימן במושב עין ורד, 1949. המקור: פייסבוק]

  נשים כמטריות

[בתמונה: כרזה שפורסמה בפייסבוק ב- 2015, הלועגת לרב תרבותיות: "בזבזתי 30 דק' בניסיון לשוחח עימן, על מנת ללמוד עוד על תרבותן, עד שהברמן סיפר לי שהן רק מטריות..."]

[לאוסף המאמרים בנושא: רב תרבותיות ותקינות פוליטית, לחצו כאן]

הערה של ד"ר גדעון שניר על המאמר:

בתמיכה  למסר החשוב במאמר הזה, אני מבקש להוסיף את  חווייתו של פסיכולוג  חברתי בעיריית קופנהגן, ניקולאי סנלס שלאחר  שהתפוטר ממשרתו, הוא פועל להגברת המודעות לסכנה שאירופה ניצבת לפניה בשל כישלון הרב תרבויות (ראה מאמר שלי באתר  "תרבות מתאבדת" 21 אוגוסט 2019)

[למאמרו של ד"ר גדעון שניר: 'תרבות מתאבדת', לחצו כאן]

"הגלובליזציה מחייבת פתיחות לרב- תרבותיות, אך כדי שתצלח - היא צריכה להיות הדדית. מנגד- מדיניות ההגירה האסלאמית - שאירופה ציפתה שתענה בהדדיות - הופתעה שהמהגרים נשארו נטועים בתרבותם הקודמת, ומסרבים להיטמע בתרבות המערב, במקום להיות אסירי תודה על קבלת הפנים החמה לה זכו באירופה.

כדוגמה לכך, אציג את סיפורו של הפסיכולוג חברתי הדני הצעיר ניקולאי סנלס (2009) מעיריית קופנהגן, שתיאר את ניסיון עיריית קופנהגן לקדם רב-תרבותיות עם הקהילה המוסלמית בעיר שהוגדר בסופו של דבר כישלון. סנלס - שהועסק בעירייה כפסיכולוג חברתי טיפולי - שם לב לעובדה, שלאחר כשנה וחצי בתפקיד, הרוב המוחלט של העבריינים הצעירים בהם טיפל הם מוסלמים. יתר על כן, כשנתבקשו להגדיר את זהותם, הרוב היו בני הדור השלישי של המהגרים ממדינות ערב, הגדירו עצמם קודם כול כמוסלמים, אחר כך כבני ארץ המוצא של הוריהם (כמו תוניס, אלג'יר, עיראק וכו), ורק במקום השלישי - דנים, נתון המוכיח שמאמצעי העירייה לאינטגרציה - כשלו.

לאחר שהעיר את תשומת לב פרנסי העיר לתופעה, כינסה העירייה את כול הגופים השותפים למאמץ לקידום האינטגרציה של הזרים לדון בדרכי פעולה לשיפור המצב. התוצאה הייתה יותר מ- 100 החלטות על "מה העירייה צריכה לעשות"; ואף לא החלטה אחת, מה האחריות של הצד השני; ומה נדרש מהם לשיפור המצב.

סנלס סבר שסדרת החלטות זו בסגנון "אנחנו אשמים" לא תפתור הבעיה, וגם יצא נגד הכינוי האנמי "זרים" שנכפה עליהם בתוקף ה"פוליטיקל קורקט" במקום לקרוא לילד בשמו המוסלמים.

בעקבות דעותיו המאד לא תואמות את הפוליטיקל קורקט הממסדי, התפוטר סנלס מעבודתו, פרסם את ממצאיו בחוברת בעלת תפוצה רחבה, שזכתה להדים רבים באירופה. עד היום סנלס ממשיך לחקור את התופעה ומהווה נציג חשוב של תנועות החברתיות המתנגדות לשטף הגירה המוסלמית לאירופה; ומזהיר, ללא לאות, מפני הסכנה הקרובה למלחמת אזרחים מדממת".

תודה- גדעון שניר

מקורות והעשרה