אבי הראל: תפילת חנה – היבטים מתודולוגיים

[בתמונה: גרהארד ואן דן אקהוט (van den Eeckhout), חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן, סביב 1665. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: גרהארד ואן דן אקהוט (van den Eeckhout), חנה מציגה את שמואל בנה בפני עלי הכהן, סביב 1665. התמונה היא נחלת הכלל]

תפילתה של חנה בפרק ב', בשמואל א', הביאו את חוקרי ביקורת המקרא להניח כי המדובר בטקסט מאוחר לפחות לימיו של דוד המלך, והמדובר בעצם במזמור תהילים שהעורך המקראי שם בפיה של חנה. בנוסף, לפי דעה זו המדובר במזמור ניצחון מפיו של מלך שניצח או מפי אדם שהאל גאלו מיד החזק ממנו...

[לקובץ המאמרים לקראת השנה החדשה, לחצו כאן]

עודכן ב- 17 בספטמבר 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו המאמר השלישי בסדרה של שלושה מאמרים העוסקים בתפילת חנה, המובאת בספר שמואל א', פרק ב', פסוקים א'-י'. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

*  *  *

ביום הראשון של ראש השנה, נהוג לקרוא בכל קהילות ישראל את תפילת חנה[1]. המדובר בתפילה שהתפללה חנה לה', לאחר שנולד לה בנה שמואל, לאחר עשר שנות עקרות.

קדמה לתפילה זו נדרה של חנה, שאף הוא בא בצורת תפילה כדלקמן:

"וְהִיא, מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל-יְהוָה, וּבָכֹה תִבְכֶּה.  וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ, זֶרַע אֲנָשִׁים--וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ"[2]. נדר הכרוך בתפילה הוא דפוס מוכר במקרא, כדוגמת נדר יעקב:" וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר:  אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ"[3], או כדוגמת תפילתו ונדרו של יונה:" וַאֲנִי, בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה-לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי, אֲשַׁלֵּמָה:  יְשׁוּעָתָה, לַיהוָה"[4]. הקרוב ביותר לנדרה של חנה, הוא נדרו של יעקב, ששניהם פותחים במילת התנאי אם. גם הסיומת דומה ומדברת על קידוש המקום במקרה של יעקב או הקדשת הילוד בתפילה של חנה.

חנה כאמור נודרת להקדיש את הילד שייוולד לה לאל, והאמירה שלה "וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל-יְמֵי חַיָּיו", מובנת שהכוונה להיותו משרת במקדש בדומה ללויים:" וְנָתַתָּה, אֶת-הַלְוִיִּם, לְאַהֲרֹן, וּלְבָנָיו:  נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"[5] . אולם הלוים היו נתונים לעבודת ה' במקדש מגיל עשרים וחמש ומעלה, ואילו שמואל הוקדש לה', כל ימיו כנזיר בדומה להקדשתו של שמשון. למרות שלא נכתב כי שמואל יהא נזיר, ניתן להבין מהנדר של חנה שזו הכוונה, כי "מורה לא יעלה על ראשו". בקטע ממגילות ים המלח, לשמואל א', פרק א', שנמצא בקומראן, נוספו מילים אחדות, המזכירות בפירוש את היותו של שמואל כנזיר מבטן כדלקמן:" ונתתהו נזיר עד עולם"[6].

[בתמונה: חנה מרת הנפש בוכה ומתפללת. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: חנה מרת הנפש בוכה ומתפללת. התמונה היא נחלת הכלל]

לאחר הולדתו של שמואל, חנה מתפללת שוב, וקטע זה כאמור, נקרא כהפטרה ביום הראשון של ראש השנה, כדלקמן:" וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה, וַתֹּאמַר, עָלַץ לִבִּי בַּיהוָה, רָמָה קַרְנִי בַּיהוָה; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.  אֵין-קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ; וְאֵין צוּר, כֵּאלֹהֵינוּ.  אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה, יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם:  כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהוָה, ולא (וְלוֹ) נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.  קֶשֶׁת גִּבֹּרִים, חַתִּים; וְנִכְשָׁלִים, אָזְרוּ חָיִל.  שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ, וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה, וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.  יְהוָה, מֵמִית וּמְחַיֶּה; מוֹרִיד שְׁאוֹל, וַיָּעַל.  יְהוָה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר; מַשְׁפִּיל, אַף-מְרוֹמֵם.  מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם:  כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ, וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.  רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ:  כִּי-לֹא בְכֹחַ, יִגְבַּר-אִישׁ.  יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו, עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם--יְהוָה, יָדִין אַפְסֵי-אָרֶץ; וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" [7].

אנו לא נפרש את תפילת חנה לעומקה מקוצר היריעה, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. התפילה [8] של חנה בנויה ברובה לפי המקצב הלירי המקובל במקרא – שתי צלעות מקבילות, הבונות בית אחד. יש בתים שהמדובר בתקבולת נרדפת, ויש שהיא תקבולת ניגודית. רוב מילות התפילה מפורשים על נקלה, אולם יש בה מספר פסוקים שטרם הוברר מה טיבם. מדוע המדובר בשבעה בנים בפסוק ה' בתפילה, לפי הידוע היו לחנה שישה בנים. מה טיב הניקוד של המילה ויעל בפסוק ו', בו"ו ההיפוך, כאילו כבר מישהו הועלה מהשאול בידי האל, מדוע מוזכר בפסוק י', המלך המשיח, על ידי אישה שבתוך עמה היא יושבת ועוד.

בעיות אלה, והשאלות האם מדובר בתפילה, מה המסר הרעיוני שלה ומדוע היא ממוקמת דווקא כאן, הביאו את חוקרי ביקורת המקרא לומר כי המדובר במזמור לימודי, המכיל רעיונות ומזמורים, ומשתמש באוצר המילים של מזמורי תהילים. לכן לדעתם מיקומה המקורי של שירה זו, שייך לקובץ מזמורי תהילים, והעורך של ספרים אלה העתיק אותה ושם אותה בפיה של חנה. לטענתם זמן חיבורה הוא לכל הפחות זמנו של דוד המלך, ויש המאחרים אותה לימי בית ראשון. למרות כל זאת, קשה לראות כי העורך הספרותי המקראי לקח מזמור תהילים מוכן ושם אותו בפיה של חנה, כי אז צריך להניח שעורך ספרותי זה היה במקרה הטוב רשלן ובמקרה הרע עצלן. כך או אחרת, הדעה השלטת בקרב חוקרי המקרא כי תוכן התפילה המסופר במזמור זה, הינו מזמור תודה שבא מפיו של אדם שהאל גאל אותו מיד החזק ממנו.

[בתמונה: חנה על כריכת סידור תפילה משלהי המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: חנה על כריכת סידור תפילה משלהי המאה ה-19. התמונה היא נחלת הכלל]

כנגד דעה זו מצויה גישה נוספת, שנקודת המוצא שלה היא מבנה השירה. המבנה של התפילה הינו סימטרי – כיאסטי, כלומר, מבנה שבו הסדר בחלקו השני של קטע התפילה, הוא היפוכו של הסדר בחלק הראשון. הסימטריה האמורה נכתבה באופן מושלם בתפילת חנה, ומכאן עולה בבירור כי המדובר בטקסט קדום, היות וכך נכתבו דברי השירה והתפילה הקדומים במקרא.

לפי גישה זו, תוכנה של תפילת חנה אין מטרתה לעסוק בשבחו של האל, אלא המדובר ב"אני מאמין" פוליטי ומוסרי גם יחד. גבורתו של האדם כמו גם עושרו או מעמדו, אינם מבטיחים את הצלחתו בחיים. רק יראי ה', יזכו לשלווה ולניצחון בסופו של דבר.

אם גישה זו נכונה, הרי שתפילה זו, מתאימה מאוד לפתיחתו של ספר שמואל, מצד תוכנה ומצד הדברים הרמוזים בה, והבאים לידי ביטוי בסיפורי הספר אחר כך. אשר על כן, תפילת חנה מהווה חלק אינטגראלי מספר שמואל כולו, ואין צורך לחפש מי חיבר אותה, מתי והיכן היה מקומה המקורי.

אחרית דבר

תפילתה של חנה בפרק ב', בשמואל א', הביאו את חוקרי ביקורת המקרא להניח כי המדובר בטקסט מאוחר לפחות לימיו של דוד המלך, והמדובר בעצם במזמור תהילים שהעורך המקראי שם בפיה של חנה. בנוסף, לפי דעה זו המדובר במזמור ניצחון מפיו של מלך שניצח או מפי אדם שהאל גאלו מיד החזק ממנו.

מנגד, קיימת גישה המתייחסת לתפילת חנה מהפן המבני שלה. פן זה, מוכיח כי המדובר בטקסט קדום, שהמסר שלו הוא אני מאמין פוליטי ודתי/מוסרי. לפי גישה זו, התפילה האמורה מתאימה בהחלט לפתיחתו של ספר שמואל, היות ורמוזים בה דברים הבאים לידי ביטוי הלכה למעשה בסיפורי ספר שמואל הבאים אחר כך.

[לקובץ המאמרים לקראת השנה החדשה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[1] שמואל א', פרק ב', פסוקים א' – י'.

[2] שם, פרק א', פסוקים: י' – י"א.

[3] בראשית, פרק כ"ח, פסוק כ'.

[4] יונה, פרק ב', פסוק י'.

[5] במדבר, פרק ג', פסוק ט'.

[6] עולם התנ"ך, שמואל א', דודזון – עתי, ת"א, 1997, עמוד 29.

[7] שמואל א', פרק ב', פסוקים" א' – י'.

[8] ראה הערה מספר 6, עמודים: 31 – 34.

3 thoughts on “אבי הראל: תפילת חנה – היבטים מתודולוגיים

  1. Pingback: גרשון הכהן: תפילת חנה - בתפיסת מציאות של קיום בשינוי מתמיד - ייצור ידע

  2. Pingback: ראש השנה באתר 'ייצור ידע' - ייצור ידע

  3. Pingback: גרשון הכהן: תפילת חנה והיחס לשינוי... - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.