[בתמונה: ביום שלישי ה 5.05, ביטל בית המשפט העליון את זיכויו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014. התמונה היא צילום מסך]
ד"ר יוסף זהר, הינו עמית בפרויקט מחקר יישוב הסכסוכים השיפוטי, בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן; ועמית הוראה בחוג לקרימינולוגיה, אקדמית גליל מערבי. מחקרו לתואר שלישי, "משפט פלילי בצל המיקוח – השפעת עסקאות הטיעון על המשפט הפלילי", נערך במסלול הרב-תחומי של אוניברסיטת חיפה, בהנחייתם של הפרופסורים ישראל אומן, אורן גזל-אייל ואלון הראל.
מחבר הספר 'הקבצן השביעי - רשימות מבית המעצר'
* * *
ביום שלישי ה 5.05, ביטל בית המשפט העליון את זיכויו של רפי רותם, חושף השחיתויות ברשות המסים ו"אביר איכות השלטון" לשנת 2014, מ- 20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק; ולפיכך, הטיל עליו עונש של חודשיים מאסר על-תנאי, בתנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק התקשורת.
בית המשפט המחוזי אשר זיכה את רותם, השתמש בסמכותו לקיים ביקורת שיפוטית ישירה על התנהלות התביעה בהליך שלפניו, כאשר הוא סובר שעצם ניהול ההליך הפלילי והימשכותו עלולים להסב לנאשם פגיעה קשה בשמו הטוב, ולעיתים אף להותירו במעצר מאחורי סורג ובריח – כאשר מלכתחילה לא היה מקום להעמידו לדין.
השופט גונטובניק בחן את עקרונות חופש הביטוי והמלחמה בשחיתות מול זכויות עובדי ציבור לפרטיות ולכבוד, וקבע כי יש להותיר "פתח צר" לביטויים פוליטיים, גם כאשר הם מוטחים נגד עובדי ציבור, והרשעת רותם בעבירה של העלבת עובד הציבור בוטלה. השופטים (בדעת רוב) הציעו לתביעה לחזור בה מסעיפי האישום הנוגעים לעבירת ההטרדה באמצעות מתקן בזק, אך משזו סירבה, ניתן בספטמבר 2018 פסק-הדין המשלים של הרכב השופטים בערעור, שבמסגרתו החליט בית-המשפט לבטל כליל את האישומים נגד רותם בגין עבירה זו.
שופטי העליון אשר ביטלו את הזיכוי, היו ערים לפגיעה הקשה הכרוכה בהליך הפלילי ולפערי הכוחות בין הנאשם לבין רשויות האכיפה והתביעה, אך הם סברו שהדרך להתמודד עמה היא בתום ההליך בלבד.
בפסיקתם הם יצרו תקדים המבטל את סמכותו של בית המשפט לקבוע כבר בשלב מקדמי כי הפגם שבהעמדת הנאשם לדין מצדיק הימנעות מהרשעתו בפלילים, אף כאשר הוא סבור כי ההחלטה להעמיד לדין לוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף.
בשיטות משפט אחרות מתקיימים הליכי בקרה שיפוטית שונים על העמדה לדין
שיטות המשפט האנגלו-אמריקאי דומות לישראל בשיקול הדעת הרחב המוקנה לתובע להחליט אם להגיש כתב אישום. בשיטות אלה, כפי שהיה נהוג בעבר גם בשיטת המשפט הישראלית, נהוג בדרך כלל מוסד כלשהו של חקירה מוקדמת, אשר במסגרתו שופט או חבר מושבעים בוחן את ההחלטה להעמיד לדין בעבירות חמורות, בעיקר מבחינת שאלת דיות הראיות, ההחלטה אם ראיות שהתגבשו בחקירה מספיקות להגשת כתב אישום.
המאפיינים של המשפט הקונטיננטלי (או האירופאי) אינם אחידים. בהכללה ניתן לומר שחלים באירופה מנגנונים שונים שמשמשים כבקרה שיפוטית על ההחלטה להעמיד דין, שבהן נדרש אישור שיפוטי לשם בדיקת דיות הראיות לצורך העמדה לדין.
ומה לי ולכך? כשם שאמר רבן גמליאל "אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי", (משנה, עבודה זרה ג, ד), אני לא נכנסתי אצלם הם הכניסו אותי, שכן בפסק הדין מצטט השופט נעם סולברג (ראו תמונה משמאל) ממאמרי המשותף עם חברי מוטי מיכאלי, "משפט בצל המיקוח: אפקט מחזור-המשוב של עסקאות הטיעון", עלי משפט יא, התשע"ד: "נתונים סטטיסטיים מלמדים, כי על אף שבשנים האחרונות גדל מספר השופטים יותר משגדלו האוכלוסייה ומספר החשודים - מספר הכרעות הדין בהליכים פליליים ירד ביחס לגודלה של האוכלוסייה. המסקנה העולה מכך, שהעומס איננו תוצאה של ריבוי התיקים הפליליים המגיעים אליו, אלא ככל הנראה תוצאה של התארכות משך הטיפול בהם".
[בתמונה משמאל: שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג. התמונה באדיבות הרשות השופטת של ישראל]
בסיכום מאמרנו, המלצנו לדרוש בקרה שיפוטית ראייתית, גם כאשר (מה שקורה ברובם הכמעט מוחלט של התיקים) הצדדים מגיעים לעסקת טיעון, מתוך מטרה להביא לזהירות בהגשת כתבי אישום וסינון טוב יותר של תיקים; וחלילה לא לצמצם את זכות העמידה (זכותו של נאשם לטעון נגד עוול שנגרם לו).
סולברג השתמש במאמרנו כדי לקבוע כי: "לא נכון יהיה להמשיך ולהאריך את ההליך הפלילי עד בלי די. הזכות לסיים במהירות הליכים פליליים, היא זכות מהותית במשפט הפלילי. זאת, הן מטעמים הנוגעים לזכויותיו של נאשם, הן משיקולי חקר האמת והגברת ההרתעה".
אני מסכים שהעובדה שההליך מסורבל ויקר צריכה להוביל לכך שיש לפשטו ולמזער שימוש לרעה לצורך מיקוח, אלא שבקביעה של סולברג ש"אין להרהר אחר סבירות שיקול הדעת של התביעה בהגשת כתב האישום", הוא יצר תקדים הלוקה בחוסר סבירות קיצוני וחריף, והפך את המלצת המאמר על פיה ואת תוצאתה המקוות, כתבי אישום מבוססים והליכים מהירים. להערכתי יוגשו מעתה יותר כתבי אישום חלשים ראייתית והמטרה לפשט ולייעל את ההליך הפלילי לצערי לא תושג בהחלטה הזו.
הנטייה של בית המשפט להפוך את מסקנת המאמרים מוכרת להרבה אנשי אקדמיה. קולגה שניסתה לנחם אותי כתבה לי: על זה אנו נוטים לומר: As long as they spell your name right ?
ניחא. עצם הרשעתו של רותם ב"עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק", העלתה בי נשכחות. לפני כמה שנים טובות, אדם בעל תפקיד קרוב לשר המשפטים חסם את פניותיי להיפגש עם השר. כשראיתיו פעם בכנס במכללה למנהל ניגשתי אליו. בעודי מתקרב, לפני שפציתי פה כינה אותי בנוכחות אחרים "פונה סדרתי". חשתי שלחיי בוערות ושתקתי. עכשיו אני מבין שיצאתי בזול. ראיתי את שמו ברשימת עדי התביעה נגד רותם...
לאחר מספר שנים דלת שר המשפטים נפתחה בפני, כאשר הפרופסור יעקב נאמן זכרו לברכה מצא לנכון להקדיש לנושא פנייתי פגישה ארוכה שלאחריה דאג שאוזמן לדיוני ועדת סדר הדין הפלילי שהייתה אז בראשות שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל, ודנה בזכויות חשודים ונאשמים בהליך הפלילי.
אנחנו יודעים שרוב החזרות מכתבי אישום וביטול סעיפי אישום מתרחשות בהליך המקדמי, ואני תוהה כיצד פסד של סולברג "אין להרהר אחר סבירות שיקול הדעת של התביעה בהגשת כתב האישום", ישליך על יכולתו של השופט להשפיע על התביעה "לשקול את הערותיו של בית המשפט" ?