[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי geralt לאתר Pixabay]

[לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 22 בינואר 2021

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

אחת ההשפעות המרתקות של המורכבות על האסטרטגיה באה לידי ביטוי בכלל, שאלה שניצחו עבורך את המלחמות הקודמות; עלולים להיות הגורם לתבוסתך במלחמה הבאה...

לכלל הזה יש גם הסבר בתורת הארגון, בהבדלים שבין אריסטוקרטיה לאוליגרכיה ארגונית:

אריסטוקרטיה ארגונית (Organizational Aristocracy) היא הקבוצה השלטת בארגון. היא אמורה לבוא מתוך מחלקות הליבה העיקריות של הארגון. משמע, אותן מחלקות שמשיגות ישירות את מטרות הארגון, יותר מהאחרות.

שליטת האריסטוקרטיה מתבטאת, לא רק בתהליכי קבלת ההחלטות ובהקצאות התקציביות, אלא גם באידאולוגיה השלטת בארגון ובתפיסות ההפעלה שלו.

[להרחבת המושג: 'מורכבות', לחצו כאן] [למושג קרוב: אסטרטגיה, לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אריסטוקרטיה ארגונית', לחצו כאן] [להרחבת המושג: 'אוליגרכיה ארגונית', לחצו כאן]

[בתמונה: קריקטורה צרפתית הממחישה את משמעותה של אוליגרכיה: בני המעמד השלישי נושאים על גבם את האצולה והכמורה. תחשבו על מצב חילות היבשה ותבינו... התמונה היא נחלת הכלל]

הבעיה היא ששום דבר לא עוצר את הזמן; וככל שמעמדה מתחזק, האריסטוקרטיה הארגונית עוברת, עם הזמן, תהליכי ניוון וסטגנציה והופכת לאוליגרכיה. הסיבה לכך היא שהאופוזיציה נעלמת: הדגש במינויים הוא תמיד על 'נאמני השיטה הקיימת'. ואין יותר מתריעים, שהנסיבות משתנות; ואין מאתגרים לדעת הרוב שנהפכת ל'קיר בטון', מוצק ובלתי ניתן לערעור. כשהנסיבות משתנות, האריסטוקרטיה אינה מבחינה בכך. היא עוסקת, יותר ויותר, בביצור מעמדה ופחות בטובת הארגון; והיא מונעת מהארגון להתפתח לכיוונים שעלולים לסכן את שליטתה בעוצמה הארגונית.

בצה"ל שולטת ללא מיצרים אוליגרכיה ארגונית שעבר זמנה: חיל האוויר והפרדיגמות שהוא מחזיק בהן; ואם נחדד, ניתן לכנות את האליטה הזו: מעמד הטייסים:

.

על הרקע הזה ניתן להבין תהליכים שונים המתרחשים בתוך צה"ל, כגון:

• המאבק של חיל האוויר לדיכוי הטילאות בצה"ל;
• שאיבת התקציבים וניוון מערך היבשה, מעשית וקונספטואלית;
• המאבק למנוע את התפתחות חיל הים (הצוללות) לחיל אסטרטגי;

וכדומה. ניתן לזהות מעמדות גם בתוך חיל האוויר ודיכוי של גורמים מתחרים פוטנציאליים למעמד הטייסים, בתוכו.

חיל הטילים האבוד של מדינת ישראל

ב־4 בינואר 2018, בדיון בלשכת שר הביטחון דאז, אביגדור ליברמן, בקריה בתל אביב, כפה השר על צה"ל, בניגוד לרצונו הנחיה להקים מערך טילים במסגרת צבא היבשה (פישמן, 2018).

דובר על כך שבחיל הזה "טמונים זרעי המהפכה הבאה בתורת הלחימה של צה"ל". הכוונה הייתה לבנות מערך אפקטיבי של טילי קרקע־קרקע (טק"ק) לטווח בינוני כבר בתוכנית העבודה הנוכחית של הצבא, שמסתיימת ב־2020. ולפני שמישהו יתחרט, שר הביטחון הזדרז לאשר לפרויקט, כמנה ראשונה, סכום של כחצי מיליארד שקל מתוך תקציב הביטחון (פישמן, 2018).

.

[בתמונה: אז יהיה חיל טילים? הצחקתם... לכתבה המלאה של אלכס פישמן בידיעות אחרונות, לחצו כאן]

האם צריך חיל טילים? ברור! עוד ב'מלחמה הקרה' היה ברור, שעתיד המלחמה נמצא בטילים ולא במטוסים; וכי התפתחותם של אלה - עד להשגת יתרון על המטוס - היא רק עניין של זמן. די ללמוד את משבר קובה, בסוף שנת 1962; כדי להבין איך הרגישה מדינה, שטילים מוצבים על מפתנה ממש, מול מרכזי האוכלוסייה שלה...

זה אגב, בדיוק המצב שבו אנו נמצאים, וממש לא צריך, לצורך כך, נשק אטומי. כפי שכתב מיודענו, ד"ר אלי מירון, "מי צריך פצצת אטום כשיש 135,000 רקטות קצרות טווח ו- 14,000 רקטות כבדות וטילים ארוכי טווח, המכוונים לעבר מדינתך, תשתיותיך, מתקניך החיוניים, ומרכזי הסחר והאוכלוסייה שלך?

[הכרזה: ד"ר אלי מירון. תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי ArtTower לאתר Pixabay]

לכן מנהיגים מרחיקי ראות הבינו כבר מזמן שנושא הטילאות התאים מאוד למאפייניה של מדינת ישראל ולצורך שלה בהרתעה אפקטיבית. עוד ב- 1959 הציע יגאל אלון, בספרו "מסך של חול" (ראו תמונת הכריכה משמאל), להשתית את מערך ההרתעה הישראלי על טילאות; וידע למה...

[בתמונה משמאל: כריכת ספרו של יגאל אלון, "מסך של חול", שראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ב- 1959 וב- 1968. אנחנו מאמינים שאנו עושים בתמונה שימוש הוגן]

"ב- 1973 (מלחמת יום כיפור) כופף הטיל את זנב המטוס" כדברי עזר ויצמן. אבל חיל האוויר הצליח למחוק את טראומת המלחמה ההיא במלחמת שלום הגליל.

בוטח בלקחיו ממלחת יום כיפור, נערך הצבא הסורי בלבנון עם מערך מעובה של סוללות נ"מ שכללו טילי קרקע-אוויר מדגמי SA-2,‏ SA-3,‏ SA-6 ו-SA-8 לצד תותחי ZSU-23-4 שילקה שנועדו להגן על הסוללות מפני ייעפי תקיפה נמוכים. חיל האוויר הישראלי - שהתכונן היטב לאיום זה, ונעזר בטכנולוגיה מתקדמת של פצצות 'חכמות' - יצא במבצע ערצב 19 והשמיד את רובן; אבל הפיק מכך את הלקח הלא הנכון.

דווקא קברניטיו - שנכוו במלחמת יום כיפור - היו צריכים להבין שבכל הנוגע לטילים, הכמות יכולה לפצות במידה מסוימת על האיכות - בוודאי בירי לריכוזי אוכלוסיה - ושזה רק עניין של זמן עד ש'טכנולוגיית הדיוק' תגיע גם לטילים; ואז, הקערה תתהפך שוב.

הטילים חזרו לכותרות במה שכונה, משבר הטילים עם סוריה במאי 1986, כשישראל הייתה שוב על סף מלחמה, עמדה ברית המועצות לספק טילים מתקדמים, אס.אס 21 ואס.אס.23 לסוריה, מה שהלהיט עוד יותר את המתיחות;

אבל גם אז הלקח לא הופק!

[להרחבת המושג: 'הרתעה', לחצו כאן]

גם העובדה - שמדינות המעגל השני החלו להצטייד  בשנות ה-80 של המאה הקודמת בטילי קרקע-קרקע בליסטיים לטווח קצר, המונעים בדלק נוזלי (טילי סקאד SS-1) לא 'הוריד את האסימון' למקבלי ההחלטות...

ואז במלחמת המפרץ הותקפה ישראל, מבלי שיהיה בידה נשק אסטרטגי המאפשר מענה. יממה לאחר פתיחת מבצע סופה במדבר - בלילה שבין 17 ל-18 בינואר 1991 - הותקפו ריכוזי האוכלוסייה האזרחית ישראל 19 פעם, ב- 39-38 טילי סקאד בעלי ראש נפץ קונבנציונלי, ששוגרו ממערב עיראק. התקפות אלה נמשכו עד תום המלחמה.

טראומת חוסר האונים במלחמת המפרץ הייתה צריכה ליצור מהפך אצל מקבלי ההזדמנות; ואז - כמו באגדות סנטה קלאוס - קריסת ברית המועצות הייתה הזדמנות פז לרכוש בפרוטות את טילי הסקאד - שעמדו והחלידו כאבן שאין לה הופכין - ללמוד אותם ולשדרג בהתאמה; וליצור חיל טילים אסטרטגי יש מאין... (מי שעשה את זה אגב, זה תעשיות הנשק הישראליות שהבינו שהעתיד טמון בטילים ומוכרות טילים כאלה - נוסח טילי ה'אקסטרה' של תע"ש - לגורמי חוץ, אבל לא לצה"ל. זאת למרות, שהוא נזקק להם כיום, הרבה יותר מחילות אחרים...

[מאמר זה, אגב, לא מתייחס לסוגיית טילי 'יריחו', שהיא (לפי פרסומים זרים) נושא נפרד ושונה במטרותיו].

.

אבל כל רעיון דוגמת עשיית השימוש בסקאדים לרכישת זרוע אסטרטגית, סוכל בתקיפות על ידי האוליגרכיה השלטת. חייל כזה עלול לקחת את הבכורה ואת העוצמה מחיל האוויר. לכן הוא לא יהיה. 

בינתיים עשה חיל האוויר צעד נוסף לביצוע מערך הטייסים כמערך העוצמתי בצה"ל: הוא הצליח להעביר את ההחלטה לרכוש עשרות מטוסי F-35 בסכומי עתק (בעלות של כ- 90 מליון $ למטוס). במלחמה שבה - על פי ההערכות - יוטלו על ישראל כאלפיים טילים מידי יום, יש סיכוי טוב שמטוסים רבים יפגעו על הקרקע; ושהירי הבלתי נפסק על שדות התעופה הצבאיים ימנע מהם להתרומם לאוויר...

אפשר לומר היום, במידה רבה של ביטחון, שרכישת כמות מטוסים כזו, יותר משתרמה לביטחון הלאומי של ישראל; סיכלה את יצירתו של חיל טילים אפקטיבי המצויד בכמויות רבות של טילי תקיפה; אבל הבטיחה את מעמד הטייסים כגורם מכריע בסולם העוצמה הישראלי, לשנים רבות; או לחלופין, עד שתבוא המלחמה !

[למאמר התגובה של אלי בר און: 'מהפכת הדיוק כבר כאן', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על פער הרלוונטיות של חיל האוויר, לחצו כאן] [לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2016), חיל האוויר: חיל הפרשים של המאה ה- 21, ייצור ידע, 29/11/16.
• אלי בר און (2020) קץ עידן העליונות של חיל האוויר קרוב מאוד, ייצור ידע, 12/4/20
• פנחס יחזקאלי (2014), אריסטוקרטיה ארגונית: כשהעוצמה מצויה בידיים הנכונות, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אוליגרכיה ארגונית: כשהארגון נלקח כבן ערובה…, ייצור ידע, 11/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), הרתעה, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.