העיסוק במושג 'עוצמה' בקרב הוגי דעות ואנשי אקדמיה

[בתמונה: עוצמתו של פוסידון, אל הים. תמונה חופשית שעוצבה והועלתה על ידי intographics לאתר Pixabay]

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 25 בינואר 2020

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

*  *  *

עוצמה (Power) היא הכוח שמניע ארגונים. לכן, היא המושג החשוב ביותר בתורת המערכות המורכבות. היא מוגדרת כ:

  • מידת היכולת - הפורמלית או האחרת;
  • של בודד או של קבוצה במערכת מורכבת;
  • להניע - באמצעים מגוונים - גורמים אחרים במערכת לפעול לשם הגשמת מטרות מסוימות, מערכתיות או אחרות (אפילו אישיות);
  • אם מרצון ואם בכפיה, וגם אם זה מנוגד לאינטרסים שלהם.

על כן:

  • עוצמה היא כוח מערכתי / ארגוני בעל ממד אנרגטי, שבא לידי ביטוי בדרכים שונות (הפעלת כוח פיזי, הפעלת סמכות, השפעה, וכדומה).
  • וכאמור, עוצמה מניעה ארגונים!
למרות מרכזיותה של העוצמה בתורת המערכות המורכבות, העיסוק בה החל הרבה לפני כן; והוא נמשך מאז ימי הזמן העתיק.

[להרחבת המושג, 'עוצמה', לחצו כאן]  [להרחבת המושג, 'תורת המערכות המורכבות', לחצו כאן]  [להרחבת המושג, 'מערכת מורכבת', לחצו כאן]  [להרחבת המושג, 'מטרה של מערכת מורכבת', לחצו כאן]

במאמר זה אפרט את הוגי הדעות העיקריים שעסקו בסוגיית העוצמה, לאורך השנים: 

תוקידידס (החצי השני של המאה הרביעית לפני הספירה)

תוקידידס

הראשון שעסק במאזן העוצמה וברדיפה אחר עוצמה היה ההיסטוריון האתונאי תוקידידס (משנת 460 לפני הספירה בקירוב, עד שנת 395 לפנה"ס ראו תמונה משמאל; התמונה היא נחלת הציבור).

הוא ראה ביחסים הבינלאומיים תחרות על עוצמה, ותפס את המלחמה כשימוש בכלי נשק לקידום תחרות זו. תוקידידס גרס כי "החזקים עושים מה שברצונם, בעוד החלשים מקבלים מה שהם נאלצים לקבל..." (Williamson et al., 2011).

במאבק על כוח – אם מתוך צרכים רציונליים או סתם כדי לצבור את כל הכוח – אנשים פועלים ממגוון סיבות, ביניהם, שיקולים של "כבוד" או איום על כבוד.

נִיקוֹלוֹ מַקְיַאוֶולִי (1527-1469)

 מקיאוולי (Niccolo Machiavelli; ראו תמונה משמאל) היה מדינאי, פילוסוף פוליטי, סופר ומחזאי, בן העיר פירנצה שבאיטליה, ששימש דמות מפתח בהתפתחות הריאל-פוליטיק, שהשפיע רבות על המדינאות האירופית בתקופת הרנסאנס ובתקופה המודרנית.

[תמונתו של ניקולו מקיאוולי משמאל היא נחלת הכלל]

ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך", וחיבורו ההיסטורי "דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס", נעשו לספרי הדרכה כלליים לסגנון חדש בפוליטיקה, המבוסס על עוצמה. על פי מקיאוולי, על הנסיך לעשות לעשות הפרדה בין המוסר לפוליטיקה, גם במקרה של סתירה עם עקרונות דתיים ואתיים.

תומס הובס (1679-1588)

הובס (Thomas Hobbes; ראו תמונה משמאל) התפרסם בעיקר בזכות ספרו "לויתן", אשר עוסק במקורות הלגיטימציה של השלטון המדיני והסמכות הריבונית; ושבו הוא מביע תמיכה בשלטון ריבוני אבסולוטי - תפיסה שהשפיעה רבות גם עולם המושגים הפוליטי המערבי.

[תמונתו של תומס הובס משמאל היא נחלת הכלל]

הובס תופס את מצב הטבע כמצב של מלחמת כל בכל. מלחמה זו מונעת משלושה מניעים המאפיינים את האדם:

  • תחרות, שגורמת לבני האדם לפגוע באחרים על מנת להשיג רווחים;
  • חוסר אמון המוביל את בני האדם לפגוע באחרים למען ביטחונם;
  • ותאוות התהילה (גאווה, אגו) המניעה את בני האדם לפגוע באחרים על מנת להשיג מוניטין.

מה שמייצר חוק וסדר בתוך המדינה הוא השליט. כדי להשליט סדר - בניגוד למצב הטבע, שבו כל דאלים גבר - עליו להחזיק בשלטון אבסולוטי שאינו כפוף לחוק, ואשר מחזיק בסמכות לשלוט בכל תחומי החיים, כולל תחום הדת והפרשנות לעקרונות המוסר.

אבל, במצב הטבע אין חוק מדינה ולכן שום דבר לא יכול להיחשב לבלתי-צודק: "במקום שאין כוח כללי אין חוק, ובמקום שאין חוק אין אי-צדק".

פרידריך וילהלם ניטשה (1900-1844)

הגרמני, פרידריך וילהלם ניטשה (Nietzsche) כתב על חשיבות העוצמה ככוח מניע: ניטשה טען כי קיימות שתי מערכות שונות של מוסר: מוסר אדונים ומוסר עבדים:

  • מוסר האדונים הוא מוסר של עוצמה.
  • מוסר העבדים מתחיל מחולשה ומפחד.

[תמונתו של ניטשה משמאל היא נחלת הכלל]

מכיוון שיש יותר עבדים מאדונים, המוסר השולט בחברה על פי ניטשה הוא מוסר עבדים. על כן, רצונם של "האדונים" לעוצמה יוביל למרד במוסר הנוכחי ויצירת מוסר חדש ושונה.

תיאוריות של המסורת הליברלית והמרקסיסטית (המאה העשרים)

התיאוריות של כוח/שלטון של המסורת הליברלית והמרקסיסטית מתאפיינות בתכונות הבאות:

  • כוח שייך לרמות שונות של החברה;
  • כוח מתממש תמיד מלמעלה למטה בהיררכיה החברתית;
  • כוח תמיד מדכא, במובן שהוא מונע מהפרט עשיית דברים מסוימים.

וילפרדו פארטו (1923-1848)

הכלכלן האיטלקי, וילפרדו פארטו (Pareto)) הוא מחבר עקרון פארטו, הידוע גם בשם כלל 80-20. כלל זה גורס כי בתופעות רבות, 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים.

[תמונתו של פארטו משמאל נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי יוצר לא ידוע. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

הכלל מאפשר הבחנה בין הגורמים העיקריים (המהווים 20% מכלל הגורמים) לגורמים הטפלים (יתר 80% מהגורמים). כך למשל, ציין פארטו, כ-80% מהעושר באיטליה נמצאים בבעלות כ-20% מהאוכלוסייה.

משם הוא פיתח את התיאוריות על חשיבותן של האליטות להתפתחותם של עמים. משמע, האליטות מרכזות בידן את עוצמתו של עם. על כן, הכחדת האליטות הללו הן הדרך המהירה לשעבודו ולנטילת חיותו.

אוסוואלד שפנגלר (1936-1880)

הוגה הדעות הגרמני, אוסוואלד שפנגלר (Oswald Spengler) ראה בדמוגרפיה את המפתח לצבירת עוצמה או לחלופין, לנטילת העוצמה של אומה.

[תמונתו של אוסוואלד שפנגלר נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bundesarchiv, Bild 183-R06610. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0 de]

הוא הטיף לשנות את מאזן העוצמה בגרמניה, להרוס את רפובליקת ויימר (הדמוקרטיה הגרמנית שנוסדה על חורבות האימפריה כחלק מתנאי מלחמת העולם הראשונה), ולהחליפה בשלטון אריסטוקרטי צבאי-תעשייתי, בדרך של פעילות מהפכנית אלימה.

השפעה עצומה עשה , בתחום זה, ספרו של שפנגלר, "שקיעת המערב" (בגרמנית: "Der Untergang des Abendlandes"), שיצא בשני כרכים, ב-1918 וב-1922. בניגוד לדעה המקובלת בזמנו, לפיה כל תרבות מקיימת תהליך רציף של התפתחות במגמה של שיפור, בכל תחומי החיים האישיים והחברתיים, העלה שפנגלר את הרעיון ולפיו כל תרבות מקיימת תהליך מחזורי של צמיחה והתפתחות, ולאחריו נסיגה ושקיעה (היום ברור לנו שהדבר נכון לכל מערכת מורכבת!).

הסיבה העיקרית שמנה לכך שפנגלר הייתה הדמוגרפיה (גישה זו קרויה במדע המדינה "הגישה הגאוגרפית ביחסים בינלאומיים"). משמע, על מנת שגרמניה תבטיח את עוצמתה לדורות, עליה לפעול בשני מישורים:

  • מחד גיסא, להגדיל את הפריון.
  • מאידך גיסא, להקטין ולהקריס את הפריון של היריבים ולדלדל אותם מבחינה דמוגרפית.

תפיסה זו הביאה גם להבנה, שהדרך להשמדת אומה עוברת דרך השמדת האליטות שלה.

ההגות הנאצית והפשיסטית (1945-1920)

התנועות, הנאצית והפשיסטית, לא התבססו על אידאולוגיה מגובשת, והכתבים שהשאירו אחריהם מבולבלים מאוד, אולם הן עשו שימוש רב בתורותיהם של ניטשה, פארטו ושפנגלר (ראו למעלה), וניסו ליישמן, הלכה למעשה:

  • הגדלת הפריון: הנאצים עשו ניסיונות רבי היקף ויוצאי דופן לעודד הולדת ילדים, גם במחיר ערכי המשפחה. אנשי הס"ס למשל, קיבלו לגיטימציה להחזיק פילגשים וללדת ילדים מחוץ לנישואין, וכל המרבה, הרי זה משובח...
  • מאידך גיסא, הקטנת והקרסת הפריון של היריבים ודילדולם מבחינה דמוגרפית: זה הרעיון שהוביל לבסוף להשמדה מתועשת ואפקטיבית של יהדות אירופה. עד כמה הייתה אפקטיבית ההשמדה הזו אנו יכולים להיווכח יום יום, בניסיון שלנו להפוך את ישראל לעובדה בלתי ניתנת למחיקה. חישבו על הפוטנציאל הדמוגרפי שהיה עומד לרשותה של ישראל אילו ההשמדה הזו לא הייתה מתבצעת, ותבינו את משמעותו של המושג עוצמה.
תפיסה זו הביאה גם להבנה, שהדרך להשמדת אומה עוברת דרך השמדת האליטות שלה (המנהיגים והמעמדות המשכילים), שמרכזות את העוצמה. לצורך כך פותח ה"איינזצגרופן" - כוחות משימה מיוחדים של "המשרד הראשי לביטחון הרייך" בראשות ריינהארד היידריך, יד ימינו של היינריך הימלר, שמטרתו הייתה - בנוסף להשמדה הסיטונית של יהודים - לחסל את האליטה הפולנית ולהרוס בדרך זו את פולין כמדינה מתפקדת (פולין הייתה אמורה להפוך לשטח גרמני, ואזרחיה לעבדים).

[בתמונה: היינריך הימלר בביקור במחנה ריכוז]

[להרחבה בנושא השפעת תורות המורכבות על האידאולוגיה הנאצית, לחצו כאן]

הנס יואכים מורגנטאו (1980-1904) והריאל פוליטיק

מורגנטאו (Hans Joachim Morgenthau; ראו תמונה משמאל) הוא פוליטולוג ומשפטן אמריקאי ממוצא יהודי-גרמני, הוגה-דעות בתחום מדע המדינה, שהפך לאבי גישת הריאל-פוליטיק המודרני.

[אנו מאמינים כי עשינו שימוש הוגן בתמונתו של מורגנטאו משמאל]

הריאל פוליטיק (Realpolitik) או ריאליזם וגם הריאליזם הקלאסי היא תיאוריה חשובה במדע המדינה - שהתפתחה בעקבות ההכרה בסוגיית העוצמה. היא גורסת כי יש לתפוס את העולם כמות שהוא: מאבק עוצמה תמידי בין כוחות מנוגדים, שבו אין מקום לשיקולי מוסר ולאידאלים; ואין טעם 'ליפות' את האופן שבו הדברים מתנהלים.

תפיסתו של מורגנטאו מושתתת על הנחת היסוד לפיה טבע האדם הוא קונפליקטואלי בבסיסו ופועל ממניעים רציונליים המונעים מהשאיפה לעוצמה. לפיכך, תמיד יהיה מרדף אחר עוצמה ואחר מימוש אינטרסים. לכן, כל פעולה צריכה להינקט תוך התחשבות בהנחת יסוד זו.

[להרחבה בנושא סוגיית העוצמה וה'ריאל פוליטיק', לחצו כאן]

מישל פוקו (החצי השני של המאה העשרים)

הפילוסוף הצרפתי פול מישל פוּקוֹ (Paul Michel Foucault; 1984-1926) טען כי (Scott2008, pp. 52-71):

  • כוח מופעל ולא שייך;
  • כוח זורם בחברה במעגלים ובכיוונים שונים דרך רשתות של היחסים הבין-אישיים, הוא לאו דווקא היררכי;
  • כוח לא רק מדכא אלא פרודוקטיבי. הכוח הפרודוקטיבי קשור לכוח דיסציפלינארי שמכוננן ידע

[בתמונה משמאל: רישום פורטרט של הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו, רישום ידני שנעשה על ידי על פי כריכת הספר "סדר השיח", בנובמבר 2006. יוצר הקובץ: רועי בושי, GFDL]

דויד מקלילנד (שנות השישים של המאה העשרים)

המושג עוצמה קיים גם בתיאוריות בפסיכולוגיה, שניסו להסביר מוטיבציה בעבודה. למשל, בתורת הצרכים של הפסיכולוג האמריקני דויד מקלילנד (McClelland, 1961), שמסבירה, מה מניע עובדים, ומדוע יתאמצו בעבודה.

מקלילנד (ראו תמונה משמאל) הניח כי הפרט מפנים – בדרך של למידה – צרכים שמגדירה המסגרת התרבותית שבה הוא חי. משמע, הסביבה מעודדת למידה של צרכים. 

[תמונתו של מקלילנד משמאל היא נחלת הכלל]

הוא התמקד בשלושה צרכים עיקריים, שעוצמה (power) היא אחת מהם [האחרות הן: הישג (Achievement) והתחברות (Affiliation)]:

מקלילנד הגדיר עוצמה (שסומנה כ- nPow) כצורך לשלוט באחרים ולהשפיע על עמדותיהם והתנהגותם; וגם, לפקח על גורמי סביבה שונים ולרסנם, כגון: טכנולוגיה, ארגון, סביבה פיזית וכדומה. מקלילנד הבחין בין הצורך בעוצמה אישית, לבין הצורך בעוצמה חברתית:

אדם בעל צורך בעוצמה אישית, יפעיל אחרים הנתונים למרותו, כדי לספק את הצורך האישי שלו;

לעומתו, אדם בעל צורך בעוצמה חברתית, ישאב סיפוק מהפעלת אחרים למען מטרות חברתיות או ארגוניות.

מקלילנד סבר כי מנהלים מוצלחים יותר, הם אלה שיש להם צורכי עוצמה חברתית, יותר מאשר אלה שיש להם צורכי עוצמה אישית. יתר על כן, מתכון מוצלח לניהול יעיל הוא שילוב של צורך בעוצמה חברתית עם צורך בהישג. (אחד משני הצרכים האחרים שהגדיר).

מהכלכלן האיטלקי, וילפרדו פארטו (Pareto) (1923-1848) גייסו הנאצים לצורכיהם את עקרון פארטו שלו, הידוע גם בשם כלל 80-20. כלל זה גורס כי בתופעות רבות, 80% מהפעילות מקורם ב-20% מהגורמים הפעילים. הכלל מאפשר הבחנה בין הגורמים העיקריים (המהווים 20% מכלל הגורמים) לגורמים הטפלים (יתר 80% מהגורמים). כך למשל, ציין פארטו, כ-80% מהעושר באיטליה נמצאים בבעלות כ-20% מהאוכלוסייה. משם הוא פיתח את התיאוריות על חשיבותן של האליטות להתפתחותם של עמים. משמע, האליטות מרכזות בידן את עוצמתו של עם. על כן, הכחדת האליטות הללו הן הדרך המהירה לשעבודו ולנטילת חיותו. גם הוגה הדעות הגרמני, אוסוואלד שפנגלר (Oswald Spengler) שימש את האידאולוגיה הנאצית. שפנגלר ראה בדמוגרפיה את המפתח לצבירת עוצמה או לחלופין, לנטילת העוצמה של אומה. הוא הטיף לשנות את מאזן העוצמה בגרמניה, להרוס את רפובליקת ויימר (הדמוקרטיה הגרמנית שנוסדה על חורבות האימפריה כחלק מתנאי מלחמת העולם הראשונה), ולהחליפה בשלטון אריסטוקרטי צבאי-תעשייתי, בדרך של פעילות מהפכנית אלימה.

[לריכוז המאמרים על 'עוצמה', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'הגישה הגאוגרפית', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

3 thoughts on “העיסוק במושג 'עוצמה' בקרב הוגי דעות ואנשי אקדמיה

  1. Pingback: הכל על הגישה הגאוגרפית, גאו-אסטרטגיה וגאו-פוליטיקה באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  2. Pingback: הכל על הגישה הגאוגרפית באתר ייצור ידע - ייצור ידע

  3. Pingback: נושא לימוד: עוצמה, כוח ופוליטיקה בארגונים - ייצור ידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.