אבי הראל: תולדות מעונות הילדים בגטו טרזין

[בתמונה: אוטו אונגר - טרנספורט ילדים. צויר במחתרת בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

מעונות הילדים שהוקמו בגטו טרזין, שהיו ייחודיים בטיבם, ניסו לנתק את יושביהם מן החוויה הקשה של הגטו, ולבנות לילדים עולם ראוי משלהם. בעולם זה, ניסו המדריכים לצקת תוכן של ערכי מוסר וצדק כפי שנהוג היה קודם המלחמה. הייתה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, היות ובתי הילדים לא היו חממה סגורה, והשפעת המאורעות בגטו חלחלה כל הזמן פנימה...

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]

המאמר עודכן ב- 27 באפריל 2022

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

טרזין הינה עיירה הסמוכה לצומת הנהרות אלבה ואגר, כ – 60 ק"מ צפונית לפראג. ראשיתה של העיר בשלהי המאה ה – 18. בחודש אוקטובר, 1780 הניח הקיסר יוסף השני אבן פינה למבצר שימנע את חדירת צבאות פרוסיה לתוך צ'כיה בדרך דרזדן – לובוביצה – פראג. הקיסר העניק למבצר את שמה של אימו, מריה טרזה. בנייתו של המבצר נמשכה עשור שנים, והוא הכיל בסיום הבנייה מבצר ראשי ומבצר קטן שישמש כעמדה קדמית. למרות שבניית המבצר הייתה שיא השכלול בהנדסת ביצורים באותה תקופה, הרי שעד מהרה הוא איבד את חשיבותו האסטרטגית. אשר על כן, המבצר הפך לבית כלא צבאי. אחד האסירים המפורסמים שנכלאו בו, היה גברילו פרינציפ, האיש שהתנקש ביורש העצר האוסטרי בסרייבו בשנת 1914, והיה העילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.

[בתמונה: שער עם הסיסמה "ארבייט מאכט פריי" (העבודה משחררת) בחלקו הישן של מחנה הריכוז טרזין (טרזינשטט) בטרזין (Terezien). עד המלחמה, המבצר היה כלא צבאי, ובזמן המלחמה הוא הפך למחנה ריכוז קטן שבו עינו קשות את האסירים. רובם לא שרדו אותו. מקור התמונה: European Tourist Guide. לחצו כאן]

[בתמונה: שער עם הסיסמה "ארבייט מאכט פריי" (העבודה משחררת) בחלקו הישן של מחנה הריכוז טרזין (טרזינשטט) בטרזין (Terezien). עד המלחמה, המבצר היה כלא צבאי, ובזמן המלחמה הוא הפך למחנה ריכוז קטן שבו עינו קשות את האסירים. רובם לא שרדו אותו. מקור התמונה: European Tourist Guide. לחצו כאן]

לאחר כיבוש צ’כוסלובקיה על ידי הגרמנים, במרץ 1938, נהפך המבצר הקטן לכלא לאסירים פוליטיים, ובשלהי נובמבר 1941, החלה הפיכתה של העיירה טרזין למחנה ריכוז ליהודים. הפיכתה של טרזין לגטו יהודי גדול, הושלמה במחצית שנת 1942, עת גורשו מהמקום התושבים הצ'כים, ובמקומם שוכנו אסירים יהודים, מרחבי צ'כיה, גרמניה, אוסטריה, דנמרק, הולנד סלובקיה והונגריה.

בגטו טרזין, הוקם מינהל עצמי יהודי על פי הוראת הגרמנים. למרות שראשי המנהל קיוו כי יצליחו להפוך את טרזין למחנה עבודה יצרני, אולם כבר ב – 9 בינואר 1942, נשלח המשלוח הראשון, מתוך 63 משלוחים נוספים, למחנות המוות במזרח.

[בתמונה: גטו טרזין... מקור התמונה: European Tourist Guide

[בתמונה: גטו טרזין... מקור התמונה: European Tourist Guide. לחצו כאן]

בראש המינהל העצמי עמד זקן היהודים, ולצידו פעלה מועצת הזקנים שחבריה היו ראשי המחלקות של המינהל העצמי. אחד העקרונות החשובים שהנחה את המינהל העצמי היה הטיפול והדאגה לילדים, על כך נרחיב בהמשך.

בראש המינהל העצמי עמדו: יעקב אדלשטיין, ד"ר פאול אפשטיין וד"ר ברוך מורמלשטיין. שני הראשונים נרצחו בידי הגרמנים ואילו מורמלשטיין שרד בתפקידו עד סוף המלחמה.

[בתמונה: הכניסה למבצר הקטן בטרזין. כאן נרצחו חלק מילדי ביאליסטוק שנשאו מחלות מדבקות, כנראה ביום הגעתם למחנה... צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: הכניסה למבצר הקטן בטרזין. כאן נרצחו חלק מילדי ביאליסטוק שנשאו מחלות מדבקות, כנראה ביום הגעתם למחנה... צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

במהלך שנת 1943, החליטו הגרמנים להזים את השמועות בדבר רצח העם היהודי במזרח, הוחל ביפוי הגטו, המשלוחים לאוישביץ נפסקו למשך שבעה חודשים, הודפס כסף מקומי, נפתחו "חנויות" ו"בתי קפה", כל זאת לשם הגעתה של משלחת הצלב האדום. המשלחת שלוותה בקציני אס.אס. הגיעה לגטו בתאריך 23.6.1944, תוך מייצג שווא של החיים הטובים של היהודים במקום. במקביל, הוכן סרט שכולו היה תרמית על החיים הטובים בגטו טרזין.

לקראת סוף המלחמה, הוחלט בברלין כי יש להמשיך את המשלוחים של היהודים למחנה ההשמדה אוישביץ .כך יצאו 11 משלוחים בין ספטמבר ואוקטובר 1944, ובהם 18000 אסירים. למרבה המזל, הגרמנים לא הספיקו לבנות תאי גז בגטו טרזין, למרות שהחלו בבנייתם. בתאריך ה 8 למאי 1945, שוחרר גטו טרזין בידי הצבא האדום.

[בתמונה: השירותים בתוך אחד התאים בחלק החדש של מחנה הריכוז טרזין. מקור התמונה: European Tourist Guide. לחצו כאן] 

[בתמונה: השירותים בתוך אחד התאים בחלק החדש של מחנה הריכוז טרזין. מקור התמונה: European Tourist Guide. לחצו כאן] 

מעונות הילדים

המשפחה הגרעינית פורקה בגטו טרזין. מייד עם הגיעם למקום, הופרדו הגברים מהנשים למגורים נפרדים. הילדים עד גיל 12 הושארו עם אמותיהם ואילו הנערים הבוגרים גרו עם האבות. פירוק התא המשפחתי לא היה צפוי וגרם לזעזוע קשה. הצפיפות הרבה הכבידה על כולם ובמיוחד על הילדים, ולכן עד מהרה הוקמו פינות מיוחדות לנוער בתוך המבנים שבהם הם התגוררו. לאחר פינוי האזרחים הצ'כיים מטרזין באמצע שנת 1942, כלל הגטו מבנים נוספים, דבר שהביא את מעצבי המדיניות של מערכת החינוך של הגטו, בהסכמת הגרמנים, להקצות מגורים מיוחדים לילדים ולנוער ולהקים מסגרות מיוחדות לילדים – שנקרא מעונות הילדים.

כבר בימיו הראשונים של המינהל העצמי של הגטו, הוקמה מחלקה לטיפול בנוער ששני אגפיה העיקריים היו:טיפול בצרכים הגופניים של הילדים וחינוך והוראה. המחלקה דאגה על פיקוח בהעסקת הצעירים, הקמת ספריות, חינוך שנעשה בתחילה במחתרת, הקצאת מזון נוספת לילדים, מתן עזרה בביגוד חם , כביסה ועוד.

[בתמונה: ארנסט מורגן - ילדי ביאליסטוק בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: ארנסט מורגן - ילדי ביאליסטוק בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: פרדי הירש, סגן מנהל המחלקה לטיפול בנוער בטרזין, שניסה ליצור קשר עם הילדים והצוות. למרות האיסור הירש ניסה להיכנס אל הצריפים שלהם וליצור קשר עם מטפל הקבוצה. נשלח לאושוויץ כעונש, בהמשך מקים בלוק הילדים בבירקנאו. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

בראש המחלקה לטיפול בנוער עמד אגון רדליך, חבר הנהלת מכבי הצעיר, ולצידו פעל פרדי הירש, חניך מכבי הצעיר מגרמניה, שהיה ממונה על ניהולם של המעונות.

[בתמונה משמאל: פרדי הירש, סגן מנהל המחלקה לטיפול בנוער בטרזין, שניסה ליצור קשר עם הילדים והצוות. למרות האיסור הירש ניסה להיכנס אל הצריפים שלהם וליצור קשר עם מטפל הקבוצה. נשלח לאושוויץ כעונש, בהמשך מקים בלוק הילדים בבירקנאו. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

השאיפה הכללית הייתה לנתק את הילדים ככול האפשר ממציאות החיים הקשה של המבוגרים, ומן התופעות השליליות והלא מוסריות שמצב זה גרם. למרות תנאי הגטו הקשים, המסגרת הקבוצתית החדשה של הילדים, הקלה במעט על הקושי מהניתוק מההורים, ומהמציאות הקשה ששררה בגטו.

בכל בית ילדים היו קבוצות של בין עשרים לארבעים ילד, ולכל קבוצה היה מדריך אשר היה אחראי על כל מסגרת חייו של הילד, בדומה לתפקידו של המחנך בחינוך הקיבוצי בארץ ישראל. לאחר תקופת הסתגלות, החלו הילדים להסתגל לחיי השיתוף, ונוצרה הרגשת שייכות לקבוצה, שהייתה סוג של פיצוי מהפרידה מההורים. הרגשת השייכות באה לידי ביטוי בין השאר בעזרה הדדית, במבצעים משותפים כגון הוצאת עיתון, תחרויות ספורט וכדומה.

[להרחבה על פרדי הירש, לחצו כאן]

[בתמונה: ליאו האס - ילדי ביאליסטוק. צוייר במחתרת בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה][בתמונה: ליאו האס - ילדי ביאליסטוק. צוייר במחתרת בטרזין. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

בתקופה הראשונה להקמת מעונות הילדים, ההוראה בהם הייתה אסורה על ידי הגרמנים, ולכן המדריכים נאלצו להמציא כל מיני תחבולות בכדי לעקוף את האיסור האמור. בשעת לימוד הקבוצה, שמר ילד תורן סמוך לדלת הכיתה. כאשר התקרב אדם במדים, או אדם לא מוכר, היה על הילד להודיע על כך מייד למדריך, ובהינתן האות הסתירו הילדים את המחברות או הניירות שהיו מונחים לפניהם. בתקופה מאוחרת יותר, הסכימו הגרמנים לפעילות הלימודית, זאת כהכנה לקראת ביקור משלחת הצלב האדום בטרזין.

[בתמונה: הקרמטוריום בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: הקרמטוריום בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

אחרית דבר

מעונות הילדים שהוקמו בגטו טרזין, שהיו ייחודיים בטיבם, ניסו לנתק את יושביהם מן החוויה הקשה של הגטו,ולבנות לילדים עולם ראוי משלהם. בעולם זה, ניסו המדריכים לצקת תוכן של ערכי מוסר וצדק כפי שנהוג היה קודם המלחמה. הייתה זו משימה כמעט בלתי אפשרית, היות ובתי הילדים לא היו חממה סגורה, והשפעת המאורעות בגטו חלחלה כל הזמן פנימה. אולם הילדים נהנו ממסגרת בה מדריכיהם למדו אותם את ההבדל בין טוב לרע, תוך ניסיון לחיות באופן שכזה. חרף המציאות המעוותת והקשה של הגטו.

[בתמונה: האנדרטה לילדי ביאליסטוק בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה][בתמונה: האנדרטה לילדי ביאליסטוק בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: מבט נוסף על האנדרטה בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

[בתמונה: מבט נוסף על האנדרטה בטרזין. צולם על ידי מעיין כהן באוגוסט 2017, והועלה על ידה לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על התעללות בילדים, לחצו כאן]

דמויות מן הגטו

דבורה (דבי) קלמנטינובסקי:   פני אחת מאלף. בת חמש במותה. ככל הידוע, זוהי התמונה היחידה של אחת מ- 1200 הילדים שנשלחו מגטו ביאליסטוק לטרזין. בתם של מאשה ונחום (נאטק) קלמנטינובסקי.  הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה...דבורה (דבי) קלמנטינובסקי: 

פני אחת מאלף. בת חמש במותה. ככל הידוע, זוהי התמונה היחידה של אחת מ- 1200 הילדים שנשלחו מגטו ביאליסטוק לטרזין. בתם של מאשה ונחום (נאטק) קלמנטינובסקי.  הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה...

אוטילה דוד-קפקא

אוטילה דוד-קפקא  בת 51, אחותו של פרנץ קפקא, שהתגרשה מבעלה הלא יהודי בכדי להציל את בנותיה הלנה וורה מגירוש לטרזין. שימשה כאחות במחנה. הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה.

בת 51, אחותו של פרנץ קפקא, שהתגרשה מבעלה הלא יהודי בכדי להציל את בנותיה הלנה וורה מגירוש לטרזין. שימשה כאחות במחנה. הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה.

מרי לוסטיג

מרי לוסטיג  בת 41 ,שביוני 1942 נשלחה לטרזין מקולין שבצ'כיה יחד עם בנותיה חנה ואירנה והייתה שם לאחראית בטיפול בבית התינוקות. לפי עדות ביתה, חנה גרינפלד, ששרדה, העברת אנשי הצוות לקרטה הייתה מיידית והיא אפילו לא הספיקה להיפרד מאמה טרם צאתה מהמחנה. הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה.

בת 41 ,שביוני 1942 נשלחה לטרזין מקולין שבצ'כיה יחד עם בנותיה חנה ואירנה והייתה שם לאחראית בטיפול בבית התינוקות. לפי עדות ביתה, חנה גרינפלד, ששרדה, העברת אנשי הצוות לקרטה הייתה מיידית והיא אפילו לא הספיקה להיפרד מאמה טרם צאתה מהמחנה. הועלה על ידי מעיין כהן לפייסבוק, בקבוצת חובבי היסטוריה.

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא דווח לנו!

מקורות והעשרה

[לאתר התמונות של European Tourist Guide לחצו כאן]

  • מאמר זה מבוסס על הספר:

Theresienstadt, a guide, jehuda huppert and hana drori, vitalis,prague, 2005 pp.33 - 37

שהייתה לי הזכות להיות שותף בכתיבתו ולערוך אותו מדעית והיסטורית, יחד עם חמי ד"ר יהודה הופרט ז"ל, חניך במעונות הילדים של גטו טרזין.