[בתמונה: פרדי (סרגי) הירש. צילום מסך מסרטון היו טיוב The story of Siegi Hirsch]

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'גאווה', לחצו כאן]

עודכן ב- 14 באפריל 2023

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

זהו מאמר ראשון מתוך חמישה על גטו טרזין. למאמרים האחרים, לחצו כאן:

• אבי הראל: תולדות מעונות הילדים בגטו טרזין;
• אבי הראל: ילדים יוצרים בגטו טרזין;
• אבי הראל: ביקור משלחת הצלב האדום הבין לאומי בגטו טרזין – יוני 1944;
• אבי הראל: פרשת ילדי ביאליסטוק בגטו טרזין.

*  *  *

פרשת בהר בספר ויקרא, מדברת בחלקה הראשון על כלכלה עם חמלה חברתית. אחד מהדברים הללו הוא איסור ריבית. ככלל, המקרא מדבר על כלכלה עם חמלה חברתית, דו שלבית:

• ראשית -  צריך למנוע מכל אדם ליפול כלכלית.
• שנית - אם בכל זאת אותו אדם קרס כלכלית - והוא נאלץ לקחת הלוואות לכיסוי חובותיו - הרי שאין אפשרות לבעלי הממון להרוויח על גבו של אדם שכזה. ברור לחלוטין, שמדובר בקריסה כלכלית משמעותית, שנוצרה גם בגין גורמים חיצוניים שאינם רק בידיו של אותו אדם. אין הלוואות אלה באות למלא צורך של צריכה לא מבוקרת, או רצון של אותו אדם לספק את גחמותיו המוגזמות.

זאת ועוד: איסור ריבית מביא ללימוד עקרוני מיוחד נוסף. לפי דברי הפסוק: "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"[1], אומרים חז"ל בספרא [2], דבר מפתיע עד מאוד:" זו דרש בן פטורי: שניים שהיו הולכים במדבר ואין ביד אחד אלא קיתון של מים, אם שותהו אחד – מגיע לישוב. ואם שותים אותו שניים – שניהם מתים. דרש בן פטורי: ישתו שניהם וימותו, שנאמר וחי אחיך עמך. אמר לו ר' עקיבא: וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חברך".

עובדתית, כאשר יש מים בצמצום, שאינם מספיקים להציל שניים, חייך קודמים לחיי חברך. האם זה המוסר המקראי הנשגב, השזור כחוט השני בכל דברי פרשת בהר? המקרא משיב בחיוב, באופן חד משמעי וגורף, כי זה המוסר הנכון והראוי. במקום ששניים ימותו מחוסר מים עדיף שאחד ינצל. זו הוראה מוסרית לדורות במצבי מצוקה שהעם היהודי היה משופע בהם [3]. ברצוני להביא אנקדוטה שקשורה לנושא מהתנהלותו של פרדי הירש [4], שנספה באושויץ, ושמו כמעט לא מוכר ברבים.

סרגיי פרדי הירש נולד בעיר אאכן בגרמניה בשנת 1916. למרות פטירת אביו בהיותו בגיל עשר, הוא היה פעיל חברתית והצטרף לתנועת הספורט המכבי הצעיר. בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, היגרה משפחתו לבוליביה, אולם פרדי נשאר בגרמניה עקב רצונו להגשים את חלומו הציוני ולעלות לארץ ישראל. בשנת 1935, עם פרסום חוקי הגזע (חוקי נירנברג), היגר לצ'כוסלובקיה, ופעל בארגוני ספורט שונים בעיקר בפראג. במקביל היה פעיל בתנועת הנוער הציוני סוציאליסטי החלוץ, שעסק בהכשריו חבריו לעלייה לארץ ישראל.

לאחר הקמת הגטו בטרזין בשלהי שנת 1941, הקים פרדי את ארגון הסיוע, שעזר למגורשים לגטו בכל דבר ועניין. הוא עצמו גורש לטרזין בדצמבר 1941. לאחר הקמת הגטו הוקצו חדרים מיוחדים עבור הילדים, שחיו בנפרד מהוריהם. בראש המחלקה לטיפול בנוער עמד אגון (גונדה) רדליך ופרדי היה סגנו. הם הקימו באישור הגרמנים כאחד-עשר בתי ילדים מיוחדים בעלי אופי פנימייתי, ובהם מספר מטפלים ומורים שהקדישו את עצמם לחינוך הילדים[5].

[בתמונה משמאל: פרדי הירש, סגן מנהל המחלקה לטיפול בנוער בטרזין, שניסה ליצור קשר עם הילדים והצוות. למרות האיסור הירש ניסה להיכנס אל הצריפים שלהם וליצור קשר עם מטפל הקבוצה. נשלח לאושוויץ כעונש, בהמשך מקים בלוק הילדים בבירקנאו. הועלה לפייסבוק על ידי מעיין כהן, קבוצת חובבי היסטוריה]

פרדי הירש יחד עם המטפלות והמטפלים האחרים ניסו לשפר את תנאי החיים של הילדים בגטו בכל דרך שרק יכלו. הוא התעקש שהילדים יבצעו פעילות גופנית בכל יום, ויקפידו על היגיינה אישית על מנת לשמור על מצבם הנפשי והפיזי, כתנאי הכרחי להישרדותם. כאמור, הירש הגיע מגרמניה והתנהל בביטחון עצמי רב, גם מול קציני האס. אס שהוצבו בטרזין. בשל הכבוד שהללו רחשו לו, הצליח פרדי הירש להשיג מקום למגרש כדורגל, שבו התקיימו בחודש מאי 1943, משחקי המכבייה לעיני אלפי צופים.

בסוף אוגוסט 1943, הגיע לטרזין משלוח מיוחד ובו 1,200 ילדים מגטו ביאליסטוק שחוסל. הילדים, שהגיעו במצב קשה, מורעבים ומוזנחים, והיו עדים לרצח משפחותיהם, הוחזקו בבידוד. הם הושארו בחיים כעתודה שהייתה כנראה אמורה לשמש לעסקת חליפין של אזרחים גרמנים, תמורת הבאתם של הילדים אלה לארץ ישראל. שלטונת הגטו הטילו איסור גורף ומוחלט לגשת אל ילדי ביאליסטוק בעת שהותם בטרזין, אולם פרדי הירש התגנב בחשאי אל הצריפים בו הם שכנו. הוא האמין שבגלל קשריו הטובים עם הגרמנים, לא ייענש אך הוא נתפס על ידי שומר צ'כי, נעצר ונכלל במשלוח העתידי ל"מזרח".

[להרחבה על גטו טרזין, לחצו כאן]

בספטמבר 1943, נשלחו לאושויץ 5000 אסירים וביניהם פרדי הירש...

היה זה המשלוח הראשון מתוך שלושה [6], למקום הידוע כמחנה המשפחות [7]. בניגוד למצופה, שערם של האסירים החדשים לא נגזז והם נשארו ללבוש את בגדיהם הרגילים ולא את מדי האסירים המפוספסים.

ישנם שלל מחשבות מדוע מחנה המשפחות הוקם בלב התופת של אושוויץ, אולם גם כיום אין תשובה אחת לכך ואין המאמר הזה מתיימר לפתור סוגיה זו. מה שחשוב הוא כי בתוך מחנה המשפחות היה בלוק מגורים ייחודי, בחותמו של פרדי הירש. היה זה בלוק הילדים, הידוע גם כבלוק 31.

ילדים היו מראה חריג ביותר באושוויץ, פרט למחנה המשפחות הצ'כי [8], לא היו באושוויץ ילדים, היות והם נשלחו להשמדה מיד בהגיעם למחנה. פרדי הירש, שהתמנה עם הגיעו לבירקנאו לתפקיד של קאפו מחנה המשפחות, ביקש להשתחרר מתפקידו וכעבור זמן קצר והפך לאחראי על ניהול מעון הילדים. בדומה לגטו טרזין, גם באושוויץ הירש הקפיד על בריאות הגוף ועל ניקיון, למרות התנאים הקשים ששררו במקום. הודות לפעילותו של הירש, אחוז התמותה בקרב הילדים היה אפסי. זאת ועוד. הילדים בבלוק 31, קיבלו מנות של אוכל משופר, לאחר שהירש פעל עבורם ללא לאות. מנת המרק של הילדים הייתה סמיכה יותר מאשר המרק של כלל האסירים במחנה והם זכו מעת לעת לתוספות מזון מיוחדות שהירש השיג עבורם, כמו: לחם לבן, אטריות מבושלות בחלב או פיסת עוגה. אסירי גטו טרזין היו זכאים לקבל חבילות מקרובי משפחה מחוץ למחנה ופרדי הירש הצליח לחלק לילדים חבילות שנשלחו לאנשים שמתו בינתיים. פרדי הירש גם הצליח לשכנע את קציני האס.אס לערוך את מפקד האסירים לילדים בתוך הבלוק, דבר שהציל רבים מהם נוכח הקור העז ששרר בעיצומו של החורף. הירש ועוזריו, לימדו את הילדים שיעורים שונים בנושאים מגוונים, הם קשטו את הבלוק בציורי ילדים, ואף עסקו בהעלאת הצגות ילדים. השיא הייתה ההצגה על שלגיה ושבעת הגמדים, שקציני האס.אס שצפו בה גמרו עליה את ההלל.

[בתמונה: בלוק הילדים - אושוויץ-בירקנאו. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Anna Conforti. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 4.0]

בתחילת מרץ, 1944, הוציאו הגרמנים פקודה כי האנשים שגורשו בחודש ספטמבר מאנשי מחנה המשפחות יועברו למקום אחר. היה זה מסווה גרמני להשמדתם הצפויה בתאי הגזים. מכאן יש שתי גרסאות שונות מה עלה בגורלו של פרדי הירש:

• האחת: הירש התאבד בבליעת כדורי הרגעה מסוג לומינל, לאחר שדווח לו כי הם מיועדים לחיסול ויש להקדים תרופה למכה על ידי התקוממות. לפרדי היה ברור כי בהתקוממות זו, כל ילדי מחנה המשפחות ירצחו ולכן התאבד.
• השנייה אומרת כי פרדי הירש לא שלח יד בנפשו, אלא מת ממינון יתר של התרופה האמורה. מינון היתר ניתן לו על ידי הצוות הרפואי שחשש מההתקוממות, מה גם שד"ר מנגלה (ראו תמונה למטה) הבטיח לצוות הרפואי כי הם יוחזרו למחנה, כפי שאכן קרה. אותם רופאים בעצם הרגו את פרדי הירש בכדי למנוע מההתקוממות האמורה לצאת מהכוח אל הפועל. כך או אחרת, יתכן שלעולם לא נדע מהי הגרסה הנכונה אודות מותו של פרדי הירש [9].

[בתמונה: ד"ר יוזף מנגלה הבטיח לצוות הרפואי כי הם יוחזרו למחנה, כפי שאכן קרה... התמונה היא נחלת הכלל]

אחרית דבר

הציווי המקראי, "וחי אחיך עמך", פורש בשני מישורים שונים, בדוגמה המפורסמת אודות שניים המהלכים במדבר, ויש להם מעט מים. האם שניהם ימותו או האם חייך קודמים לחיי חברך? פרדי הירש בהתנהלותו סבר כי יש להעדיף את הילדים והנוער על פני המבוגרים יותר. בגטו טרזין, כאשר היה בכוחו להשפיע על רשימת המגורשים למזרח, הוא ניסה להוציא מהרשימה את הילדים ואת בני הנוער, שנחשבו לעתיד של האומה. גם במחנה המשפחות בבירקנאו, הוא דאג לתת לילדים אוכל משופר יותר מאשר לשאר האסירים במקום. בכך הוא הכריע הכרעה מוסרית בתנאים קשים מנשוא, על העדפת חייו של הצעיר על חיי המבוגר.  בשולי הדברים פרדי הירש לא זכה לפרסום, והוא אינו מוזכר כלל בשיח על זיכרון השואה. האם היה זה בגלל נטייתו המינית, בהיותו הומוסקסואל מוצהר, או בגלל הדעה כי התאבד ולא הוביל את ההתקוממות כפי שציפו ממנו? על כך אין תשובה. מה שברור, שבקרב הילדים שניצלו בזכותו, פרדי הירש היה ונשאר דמות מיוחדת ונערצת

העשרה

פרדי היקר – סצנה מתוך הסרט על פרדי הירש. במאי - רובי גת; מפיק - שחר בן-חור; הפקה: קלמנטינה סרטים, 2017:

[לקובץ המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'גאווה', לחצו כאן]

מקורות

• אבי הראל (2018), תולדות מעונות הילדים בגטו טרזין, ייצור ידע, 10/4/18.

[1] ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ל"ו.

[2] מדרש הלכה על ספר ויקרא.

[3] על היבטים נוספים של אמירה זו ראה – אבי הראל, שמיטה יובל, ריבית ודילמות מוסריות, ייצור ידע, מאי 2016.

[4] על פועלו של פרדי הירש ראיינתי בזמנו את רות בונדי, חנקה דרורי ויהודה בקון , שהכירו אותו אישית, עבור הספר מדריך לגטו טרזין, ויטליס, פראג, 2000, שהייתי שותף בכתיבתו ועריכתו ההיסטורית. להרחבה ראה – בונדי, ר. שורשים עקורים, יד ושם, 2002, עמודים – 137 – 158.

[5] על מעונות הילדים בטרזין ראה – אבי הראל, תולדות מעונות הילדים בגטו טרזין, ייצור ידע, אפריל, 2018.

[6] המשלוח השני יצא בדצמבר 1943,  והמשלוח השלישי יצא במאי 1944.

[7] Familienlager

[8] ילדים היו גם במחנה המשפחות הצועני.

[9] על כך ראה – מיכל אהרוני, כולם מכירים את יאנוש קורצ'ק, אז למה לא שמענו על פרדי הירש? הארץ, 3.4.2018.