[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדניות של צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.
* * *
ב-26 בפברואר 2015 פרסמה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עוד דינה זילבר, מסמך מרתק לעוסקים בסוגיות של משילות בעולם מורכב ודינאמי. המסמך (14 עמודים) נקרא: ככה (כבר) לא בונים חומה: צבר אנומליות בקשר שבין החטיבה להתיישבות לבין המדינה, והתיקון המחייב [להורדת המסמך לחץ כאן: מסמך זילבר]. הטיעון העיקרי של המסמך הוא שפעולת החטיבה אינה משקפת מבנה שלטוני העומד בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק ועם נורמות המנהל הציבורי... דפוסים שהתאימו לתקופת המדינה שבדרך אינם יכולים להוסיף ולהתקיים עוד במתכונתם המקורית, במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה והמתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת", ולכן, עליה להחזיר את המנדט למדינה.
לכאורה, הנימוקים אותם פורסת זילבר משכנעים מאוד, כיוון שהם מבוססים על הצורך להשתית מינהל תקין. אבל בעולם מורכב, זו בדיוק הסיבה מדוע זקוקה ממשלה לגוף חוץ ממסדי שיעשה עבורה את העבודה 'מתחת לרדאר'... כי כל העולם המערבי נכנס לשיתוק מערכות ולתסמונת של חוסר משילות, דווקא בגלל אותו "מינהל תקין". (להבנת המושג 'מתחת לרדאר' לחץ כאן).
קצת עובדות...
החטיבה להתיישבות היא זרוע הביצוע של ההסתדרות הציונית העולמית. היא הוקמה ב- 1971 (ולא בתקופת המדינה שבדרך...) לבקשת ראש הממשלה, לוי אשכול, שהזדקק לגופים חוץ מוסדיים לצורך ההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה. משנת 2002 החלה החטיבה לפעול בנגב ומ- 2004 גם בגליל. כיוון שהחטיבה איננה רשות שלטונית, היא משוחררת מהמגבלות המאפיינות רשות שלטונית (ובימינו, גם משתקות אותה), וכך היא מיישמת את החלטות הממשלה בתחום ההתיישבות ובכלל זה: תכנון, הקמה, אכלוס, פיתוח וביסוס ההתיישבות.
אז למה שהממשלה לא תעשה זאת בעצמה?
שאלה מצויינת, והתשובה פשוטה. כי הממשלה משותקת. המינהל הביורוקרטי והמערכת המשפטית כבלו אותה בעבותות ברזל. ביולי 2012 התקיים במכללה לביטחון לאומי יום עיון בסוגיות אלה, ובין היתר, דיבר שם האלוף גרשון הכהן (בתמונה למטה) על אותו שיתוק ממסדי: למרות שניטש מאבק לאומי על השליטה בקרקע (בגבולות הקו הירוק), ולמרות "פדיון קרקעות" מסיבי המתבצע ע"י גורמים ערבים המצויידים בכסף רב מגורמי חוץ, הממשלה משותקת בסבך החוקי והנוהלי שהתהווה.
[התמונה: דובר צה"ל]
הכהן הביא את פרשת היישוב מי-עמי כמקרה בוחן: במי-עמי מתגוררות כ- 80 משפחות, חלקן מזדקנות, הזקוקות לריענון ולהרחבה. אבל, תוכנית ההרחבה ליישוב המשתרעת על הלולים והמטעים לא עברה את מחסום חובת המכרזים. הם הבינו שבמצב החוקי והנהלי הקיים היום, ייכנסו אנשי אום אל פחם ליישוב וחסל סדר מי-עמי, וכדי לשמר את זהות היישוב שלהם כישוב יהודי ציוני, לא נותר להם אלא לבטל את ההרחבה. האלוף הכהן מראה כיצד, מהסיבות הלא נכונות, תמ"א 35 - תוכנית מתאר שנועדה בכלל להגן על שטחים ירוקים (מי לא בעד להגן עליהם?) חסמה את השימוש בהתיישבות ככלי המימוש של הציונות!
[להורדת החוברת לחץ: no._19]
"פרוצדורה במקום מהות"
התופעה המכונה "פרוצדורה במקום מהות" או "פרוצדורה לפני מהות" ("Procedure before essence") היא מאפיין קלאסי לתופעה המוכרת כ"שלטון הביורוקרטיה": אוליגרכיה ביורוקרטית משתלטת על מערכת ומושכת אותה לכיוונים המנוגדים לאינטרסים שלה. היא עושה זאת באמצעות קידוש החוק והנוהל על פני המהות, וריבוי נהלים ופרוצדורות, המסבכות את המערכת, מגבירות את התלות של השטח בה ודרך כך, מנציחה את עצמתה במערכת. על כן, היא מכונה גם "שלטון הנהלים". הפרוצדורה – מקור העוצמה שלה – משתלטת על המהות. הבעיה הזו מאפיינת ארגונים ציבוריים ועסקיים כאחד, בעלי ביורוקרטיה מפותחת. זו אחת הסיבות למשבר התפקודי שממנו סובלות הדמוקרטיות כמו האיחוד האירופי וגם ישראל – שאינן מצליחות בעשורים האחרונים להעמיד ממשל יעיל. המצב התפיסתי הזה קרוי "קיפאון", והוא מהווה "חסם משילות" מהמעלה הראשונה, הפוגע בתקינותו ובכושר פעולתו של המשטר הדמוקרטי (רובינשטיין וולפסון, 2012, ע' 87), ומבטל את עיקרון ה"אחריותיות" ("Accuntability"): חובת האחראים על ביצוע המדיניות לתת דין וחשבון על הדברים שבתחום אחריותם (שם, ע' 113).
"תכנון וביצוע מתחת לרדאר"
התופעה הזו של "פרוצדורה במקום מהות", חסמה בפני הממשל את היכולת לבצע את אחת משיטות התכנון האסטרטגי האפקטיביות ביותר. את ה"תכנון מתחת לרדאר". סוג תכנון זה שונה מאוד מהתכנון הגלוי, המוכר לנו. הוא מבוסס על תהליכים ארוכי טווח של התהוות: פעולות קטנות ולא מורגשות, ולכן כמעט ולא מעוררות התנגדות, שהשפעתן העתידית עצומה!
היתרון הגדול של "תכנון וביצוע מתחת לרדאר" הוא היעדר ההתנגדות. כיוון שלוקח זמן רב עד שההתהוות נוצרת ועד שהאסימון נופל וברור שהשתנתה פרדיכגמה, לא נוצרת התארגנות נגדית לקזז את ההישג, עד שזה מאוחר מידי!
מבצעים המאפיינים, בדרך כלל, את סוג ה"תכנון וביצוע מתחת לרדאר" הם: גאולת קרקעות (ישראלית וערבית כאחת); "השתלת אמתות כוזבות" בנרטיב הלאומי וגם בדעת הקהל בחו"ל; ועוד ועוד. בעבר היו הישוב היהודי ומדינת ישראל שהקים מובילים בתחום אפקטיבי זה של תכנון, אולם בעשורים האחרונים העתיקו הערבים את המודל בשקדנות ובאינטנסיביות ראויה לציון, בעוד יכולתה של ישראל ליישמו הולכת ונעלמת, בשם המינהל התקין.
אדגיש: "תכנון וביצוע מתחת לרדאר" איננו פטנט ישראלי, וגם לא ערבי. גם בממד התאורטי של מדע המדינה, ממשל במדינה פועל בסביבת פעולה מורכבת, ועל כן, הוא זקוק ב"ארגז הכלים" שלו לגופי פעולה משלימים הפועלים בזהות היברידית. עליו להשתמש בכל האמצעים האפקטיביים בהם גם בישויות הפועלות בהכוונה עמומה ובזהות עמומה. כך פועלים במתוקנות שבמדינות... גופים חיצוניים אלה מבצעים עבורו מדיניות שאיננו יכול להתבצע בגלוי. כולנו מכירים את ג'יימס בונד - גיבורו הדמיוני של איאן פלמינג (כך המבוסס על המציאות). מספרו של בונד, מורכב מהקידומת "00", המסמנת רישיון להרוג תוך כדי עבודה, ללא משפט וללא "מינהל תקין", וכל מדינה מחזיקה "גיימס בונדים" שכאלה. האיחוד האירופי מקיים שנים קשר עם חמאס דרך העמותות הפועלות שם ושני הצדדים יודעים שהסיכומים המושגים מחייבים את שני הצדדים. ללא יכולת בלתי פורמלית ובלתי מפוקחת בתחומים קריטיים אין משילות.
נשאלת השאלה, אם עד שלא תימצא הדרך לנתק אותנו משרשראות הפרוצדורה, המאבק הלאומי על השליטה בקרקע מצדיק פעולה חוץ ממסדית. פה, התשובה היא בעיני המתבונן.
דבר אחד צריך לקחת בחשבון: במציאות המשפטית והנוהלית הנוכחית, בלי החטיבה להתיישבות לא ניתן יהיה לא רק להקים ישובים חדשים ליהודים בגליל ובנגב וגם לא להרחיב ישובים קיימים הנאבקים להרחבה ומתנפצים על חומת הביורקרטיה, הפועלת לכאורה בשם המינהל התקין!
עולם מורכב...
על מנת להשלים את התמונה, להלן תגובות החטיבה להתיישבות:
[לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על משילות באתר, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מות ההתיישבות היהודית בא"י, לחצו כאן]
מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!
נושאים להעמקה
מקורות והעשרה
- פנחס יחזקאלי (2023), הכל על מות ההתיישבות היהודית בא"י, באתר יצור ידע, ייצור ידע, 3/6/23.
- יחזקאלי פנחס (2015), ההשתלטות הערבית על קרקעות מתחת לרדאר.
- גרשון הכהן (2016), דרך האבות – בין חוק, משפט וריאליזם פוליטי, 22/9/16.
- יחזקאלי פנחס (2016), מתחת לרדאר, 10/10/16.
- הכהן גרשון (2012), חזון ומהפכה - מציאות מתחת לרדאר, עיונים בביטחון לאומי מס' 19: "חלוציות לפני המחנה - חזון, מציאות ומאבק" יום עיון לכבוד האלוף גרשון הכהן, עמ' 86-53.
- רובינשטיין אמנון, וולפסון אדם (2012), באין ממשלה. איך לתקן את קלקולי המשטר, אור יהודה: זמורה ביתן.
אלי כהן כתב בפייסבוק:
פיני ידידי היקר, לדידי, פסיקות בג"צ אינן פוליטיות, ואני, כידוע לך, לא דמות פוליטית. אם יש לי העדפה אישית ( ובענין זה אין לי ) הרי היא ודאי נוטה להגשמה של מטרות הציונות ולחיזוק מעמדה של ישראל. התסכול בענין זה מוכר לי היטב, אבל לומר ש"חוק הוא פרוצדורה ובית משפט הוא בירוקרטיה שלעולם לא רואה עניינים שלמים…" לא נראה לי נכון. לשון המעטה. נראה לי שיש כאן פוטנציאל גלישה למגוון רחב של נושאים הקשורים לחוקתיות וחוקה, למשילות, לדמוקרטיה, למעמד בית המשפט ולזכויות מיעוטים ולא נצליח לדון בכולם במסגרת הזו. בכל אופן, תודה על הדיון הזה. ההזמנה לקפה עדיין פתוחה 🙂
שי יקירי, איזה כיף לפגוש בך כאן…
האם אני המיתמם היחידי? בוא נאמר שהשלכות תמ"א 35, שנועדה בכלל להגן על שטחים ירוקים אבל חסמה את השימוש בהתיישבות ככלי המימוש של הציונות תגיע למשאל עם. האם יש לך ספק שמעטים היהודים במדינה הזו שיסכימו לכך שה- "Raison d'être" שלהם יוחלף בפרוצדורה? האם הצד השני פועל גם הוא על פי הפרוצדורה בלבד? הרי אתה יודע את היקפי הכסף הזר המושקע ב"גאולת קרקעות" מיהודים.
אבל עכשיו אני נופל לבור שלא רציתי להיות בו, כי הכנסת סוגיות פוליטיות פנימה מסרסת את העיקרון שאותו חפצתי להדגים: איך מקיימים משילות דמוקרטית אפקטיבית במאה ה- 21, כי מעט מאוד מדינות דמוקרטיות מצליחות לתפקד באפקטיביות בעשורים האחרונים, ומערכות מורכבות במצבים כאלה נוטות להיפוך עוצמה. שם לא אתה ולא אני רוצים להיות…
אני מפנה אותך לספרם המצויין של אמנון רובינשטיין ואדם וולפסון: "באין ממשלה, איך לתקן את קלקולי המשטר" (זמורה ביתן, 2012). הכותבים בוודאי אינם חשודים במחשבות פוליטיות המשבשות את דעתם המקצועית. ראה מה הם כותבים על שלטון שלא מצליח לשלוט, ועל ההשלכות של המצב הזה. היחידה להתיישבות היא רק סימפטום למשהו שהוא משמעותי הרבה יותר מהסוגיה הפוליטית הספציפית (ראה את ההתכתבות עם אלי למעלה).
עו"ד שי פינס כתב בפייסבוק:
פיני יקירי, השאלה שלך היא מיתממת. אינני מכיר יהודי אחד, שאיננו פרובוקטור, שירצה לגור באום אל פחם. אבל גם אם יש כזה, למיטב ידיעתי, אין שם ועדת קבלה ואם הוא ימצא ערבי שיסכים למכור לו את ביתו, או אדמה, אין מניעה משפטית לעשות זאת. עם זאת, וכמעט ללא ספק, חייו שם יהיו על סף (אם לא יותר מכך) הבלתי נסבלים. לצד זה עולה השאלה המוסרית, האם מתקנים עוול אחד (מניעת התיישבות יהודים ביישובי ערבים) על ידי יצירת עוול אחר (ועוד בחסות ממשלתית/מוסדית)? ואחרי ככלות הכל, צריך לזכור מי הרוב כאן (בינתיים, אם תכניות הימין, על מרכיביו, והשמאל הקיצוני, ליצור כאן מדינה אחת לא יתגשמו) ומי המיעוט, ומכאן – האם חובתה של המדינה להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב או ההיפך?
אלי יקירי,
הדוגמאות הללו נוחות לך כי אתה מזדהה עם אידיאולוגיה שמתאימה להם. אבל אם היית מנכ"ל חברה עסקית והנוהל היה מנטרל את יכולתך להיות אפקטיבי היית משתולל. חוק הוא פרוצדורה ובית משפט הוא ביורוקרטיה שלעולם לא רואה עניינים שלמים אלא את האיש הפרטני הניצב בפניה. כמו ארגון שאמור לוודא שאיננו סוטה מהחזון שלו, מדינה צריכה לשים את ה- "Raison d'être" שלה על הקיר ולוודא שהחוק והנוהל אינם סותרים עקרונות יסוד של קיומה, או מדיניות של קברניטיה הנבחרים
ושוב, אנא ראה את הבעיה ואל תיגרר למגרש הפוליטי ולאמונותיך האישיות. השאלה הפוליטית אינה מעניינת אותי כי היא מיד מסיטה את הנושא מהתופעה עצמה לשיח אחר. אני מתמקד במדע המדינה, ומחר יחליטו פקיד או בית משפט ההיפך, כי הפרוצדורה והביורוקרטיה חיים לעד. חשוב לי להבין את התופעה, שביורוקרטיה מנוונת אינה יכולה לפעול בכל העולם המערבי בגלל החוק והנוהל שהקימה לתפארת, שעלו על גדותיהם וסרסו אותה. בלשון אדיג'ס, "שלטון הביורוקרטיה" ו"שלטון הנהלים". אם מדינות מובלות על ידי פרוצדורות ופקידים, איפה ההיגיון הדמוקרטי? איפה החזון של מדינה? איפה האחריותיות של מנהיגים לבצע את מה שהבטיחו?
דוגמה שראינו לאחרונה באירופה הייתה החלטת בית הדין של האיחוד האירופי בשטרסבורג ב- 17 בדצמבר 2014 להסיר את חמאס מרשימת ארגוני הטרור באירופה (ואנא התעלם מהרלוונטיות של הדוגמה ותישאר בעיקרון). מצב זה נוצר, לא עקב החלטה אסטרטגית של האיחוד האירופי (אז זה היה בסדר גמור מבחינת העיקרון), אלא כתוצאה מהחלטה עצמאית של בית המשפט שלו, ממניעים טכניים, עקב ראיות בלתי מספקות להשארתו ברשימה השחורה של ארגוני הטרור בעולם.
האם כך שלטון יכול לקבל החלטות? מה המשמעות של החיים בשלטון אימפוטנטי המובל על ידי בית המשפט ויתר הביורוקרטים? תזכור כי למערכות מורכבות יש נטייה לקזז חריגים, וכשיבוא משבר, הוא לא יעצר בנקודה ה"נכונה". האם אינך רואה שיש חוסר איזון שכבר סדק את המבנה הדמוקרטי ועלול להטביע אותו? הרי הפשיזם כבר מתדפק על שערי אירופה, והנימוק העיקרי הינו אזלת ידו של השלטון.
אלי כהן כתב בפייסבוק:
פיני ידידי היקר,
לענין ההתיישבות בנגב ובגליל אנא ראה בג"צ קעדאן – קציר ובג"צ חוק ועדות קבלה. למיטב הבנתי, פסיקות בג"צ אלו ואחרות הבהירו וקבעו שאין המדינה רשאית ליצור אפליה, במישרין או בעקיפין, בבואה להקצות משאבים ציבוריים. ממילא, העברת סמכויות הנתונות למדינה לידי צד ג' לא תצלח לשם כך.
לשאלתך בענין מגורי יהודים באום אל פחם אולי כדאי לקרוא גם את בג"צ אביטן.
האם אלו סוגיות "פרוצדורה" או מהות ? למיטב הבנתי, נימוקי השופטים לא מותירים ספק בשאלה זו.
האם במצב זה קשה יותר להקים יישובים ליהודים בלבד ? למיטב הבנתי, אכן כך. בענין זה לדעתי כדאי לחפש בגוגל – "נפרדים אבל שווים".
במדינה המבוססת על ביורוקרטיה, חוששתני שהדרך היחידה להיות אפקטיבי היא בעזרת גופים שאינם כבולים למערכת המשתקת שבפנים…
אלדד אורן כתב בפייסבוק:
למה לשנות???
דוד אמיר כתב בפייסבוק:
מעניין ומשכיל ! השאלה היא אם, איך ומתי יהיה ניתן לשנות את המציאות הזו
אלי יקירי, אינני בטוח שאתה צודק. קח את מושב מי-עמי בגבול אום אל פחם: אם יצא מכרז לא ניתן למנוע כניסת ערבים, אבל, האם ניתן ליהודים להיכנס להתגורר באום אל פחם? הצורך במכרז נטל מידי הציונות את ההתישבות ככלי מימוש בתוך הקו הירוק. בעיקר בגליל ובנגב וזו הסיבה העיקרית לכך שהממשלה העבירה את סמכויותיה לחטיבה להתיישבות. אינני מדבר עכשיו על יו"ש…
אלי כהן כתב בפייסבוק:
הנחת המוצא שלי היא, שכמעט בכל מקום שקיימת בו התנגדות ממשית לפעולה כלשהי, עומדים אינטרסים וזכויות מהותיות של מישהו אחר, אף אם נימוקי פרוצדורה הם כלי ההתנגדות שלו.
בכל זאת, לממשלה יש מספיק כוח לחוקק חוקים והוראות שעה שיאפשרו לה לשפר נהלים ולפשט תהליכים בפעילותה, והיא יכולה לתמוך, וגם תומכת, בארגונים לא ממשלתיים (Ngo's ) הפועלים למימוש יעדים העולים בקנה אחד עם מדיניותה.
לדעתי, כל פעולות הממשלה ( למעט פעולות חשאיות של גופים בטחוניים מפוקחים ) חייבות להיות שקופות ולעמוד לביקורת ציבורית. אחרת אתה במדרון חלקלק…
לאלו קרקעות ולאיזה מאבק אתה מתכוון ? בנגב ? ביו"ש ?
דוד יקירי, בעיה מוסרית משמעה שמישהו חשב מהותית, ולא פרוצדורלית. ליחס לביורוקרטיה חשיבה קונספירטיבית… לדעתי לא. אמנם יש פקידים עם נטיה לצד זה או אחר במפה הפוליטית, אבל מערכת מורכבת היא תמיד יותר או פחות מסכום מרכיביה…
אבל במחשבה שנייה, הרי בין שני גורמים יש 4 אפשרויות. אני מניח שניתן למצוא גם את זה…
דוד דישון כתב בפייסבוק:
שאלה: האם יכול להיות שמה שתוקע את הפעולה הממשלתית היא בכלל בעיה מוסרית? שבעצם מקבלת את ביטויה החיצוני בצורה של "הפרעה ביורוקרטית" אבל זהו רק ביטוי חיצוני? האם נכון יהיה לומר שבסופו של דבר פעולה בלתי מוסרית לא תיצלח כי היא איננה מוסרית? האופן שבו זה ייקרה יילבש צורות שונות.
מישאל עידן כתב בפייסבוק:
מסכים שאין פתרונות קלים. אולם לתפיסת עולמי צריך למצא דרך ולהיפרד מהם.
היא לא מופעלת כי אתה שבוי בידיים של ביורוקרטים ועורכי דין. תזכור שבכל פעם שמנמקים לך למה לא לעשות מהות בנימוקי פרוצדורה זה אומר שאתה בצרות… זה הרי משבר שכל העולם המערבי שבוי בו היום. ממשלות באירופה משותקות לא פחות מאיתנו. אז נכון שהכל עניין של מינונים. אבל, להשאיר את המאבק על הקרקעות לצד אחד (שההיברידיות משרתת אותו מצויין) בשם הפרוצדורה נראה לך הגיוני?
דקה אחת · אהבתי
אלי כהן כתב בפייסבוק:
פיני ידידי היקר,
היברידיות זה דבר נפלא ויבורך כל נוהל ממשלתי חדש שבא לפשט הליכים, לטובת הכלל, בראייה לאומית וציבורית רחבה.
פתרון דיור לצעירים ולחסרי בית ברחבי הארץ כולה הוא אתגר שכזה, אז מדוע דווקא שם ה"היברידיות" לא מופעלת ?!
לדעתי, מה שמטריד בעיקר ב"משילות" אצלנו, אלה הן הסקטוריאליות והשחיתות, כשברור שנזקן לחברה הישראלית עולה עשרות מונים על תועלתן, אם יש כזו בכלל.
אלי יקר,
ויש לך ספק שאין דירות כי יד ימין הולכת מכות עם יד שמאל? מה לדעתך עשה שרון בתחילת שנות התשעים עם העליה הגדולה, אם לא לעקוף ביורוקרטיות? היה שם הרבה מתחת לשולחן והרבהמינהל לא תקיען.
הוא שאמרנו: בדברים החשובים ממש צריך לדעת להיות היברידי, אבל כדי להישאר מדינת חוק צריך להבין ש"אין ארוחות חינם" ויש לכך גם מחיר!
אלי כהן כתב בפייסבוק:
הנושא כנראה מתאים לחג הפורים שהמוטו שלו הוא "ונהפוך הוא" והלבוש הבולט בו הוא המסכה. אם החטיבה להתיישבות יודעת גם להיות הזרוע הביצועית של הממשלה, גם לפעול בתקציב ממשלתי ביעילות העוקפת את הבירוקרטיה הממשלתית וגם לעשות הכל כדין ובפיקוח מלא, אולי צריך להטיל עליה את פתרון בעיות הדיור בישראל כולה ולא רק ביהודה ושומרון ? אם זה יצליח לה אולי יתאפשר לממשלה להפריט את פעילותה המסורבלת בתחומים נוספים, ולא "מתחת לרדאר" אלא מעליו…