אובססיה היא כוח נפשי רב־עוצמה, אך מסוכן. היא מציעה משמעות בעולם מורכב, אך גובה מחיר של עיוורון, קיטוב ולעיתים הרס. חברה בריאה ופרט בריא זקוקים ליכולת להחזיק רעיונות בעוצמה, מבלי להפוך לעבדיהם. היכולת לספק, להשהות שיפוט ולהכיל מורכבות אינה חולשה, אלא חומת ההגנה המרכזית מפני אובססיה הרסנית.
אובססיה נתפסת לעתים כתכונה דו־ערכית: מצד אחד, מקור לעקביות, התמדה והישגים יוצאי דופן; מצד אחר, כוח נפשי וחברתי העלול לגלוש לאובדן שיפוט, פגיעה באחרים ואף הרס עצמי. מאמר זה מבקש לנתח את האובססיה כתופעה פסיכו־חברתית, לבחון את מנגנוניה, ולהצביע על הסכנות הטמונות בה כאשר היא חורגת מגבולות התפקוד הבריא.
מאז נכנס מרדכי דוד לחיינו, אנשי הימין נדהמים ומשועשעים כאחד למראה ההיסטריה שאחזה באנשי המחאה. שהרי, כיצד ייתכן שקבוצה המשתמשת בטרמינולוגיה של "סוף העולם", חוסמת צירים ראשיים ומזהירה מפני "שפיכות דמים", נכנסת לסחרור של חרדה מול כתובת גרפיטי אחת או אדם בודד שחוסם אותם בחזרה עם רמקול?
חמלה (Compassion) היא תכונה אנושית בסיסית. תגובה רגשית וקוגניטיבית לסבל של הזולת. חמלה מזויפת (Pseudo-compassion) היא מצב שבו מתקיימת העמדת פנים של חמלה כלפי אחר או כלפי קבוצה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על חמלה מול חמלה מזויפת אליטיסטית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
שרידות היא המטרה המרכזית של מערכות מורכבות. היא מתאפשרת בזכות תכונות כמו הסתגלות, גיוון, יתירות, ומשוב. הבנת עקרונות אלו מאפשרת להתמודד עם אתגרים ולהבטיח את המשכיותן של מערכות בעולם משתנה. יחד עם זאת, בצד השרידות נמצא במעין שלימות ניגודית גם "יצר התאבדות" במערכות אלה, אם כתוצאה משיבוש או טעויות בתוך המערכת ואם כחלק מתהליך אבולוציוני רחב יותר.
במאמר קודם הדגשתי כי שרידות היא המטרה המרכזית של רוב המערכות המורכבות. אבל, קיימות גם מערכות, שבהן קיימים מנגנונים שמובילים להשמדה עצמית. ונשאלת השאלה: מדוע מערכות מורכבות "מתאבדות"? כיצד ההתאבדות הזו אינה סותרת את מטרת העל, שהיא ההישרדות?
מאז נובמבר 2022, לא יורדת המילה 'בגידה' מסדר היום הלאומי בישראל. המקרה הבולט האחרון הוא האשמתו של יאיר גולן בבגידה, אחרי שקבע כי: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", משפט שהדהד הרבה ברשתות הערביות והבינלאומיות... במאמר זה אנתח את המושג בגידה, ואת השלכותיו.
הביטוי "גנבתם לנו את המדינה!" אופייני לעידן של חילופי אליטות, ומשמש כמראה לחברה מפולגת הנאבקת על זהותה. הוא מייצג קונפליקט עמוק בין קבוצות חברתיות שונות על אופי המדינה, ערכיה וכיוונה העתידי, כמו גם הבנה של האליטה שהיא הולכת ומאבדת את מאחזיה. סוציולוגים ומדעני חברה יכולים ללמוד רבות מהשימוש בביטוי זה על הדרך שבה קבוצות מתמודדות עם שינוי, תחושת אובדן וחיפוש משמעות במציאות משתנה.
זחיחות מתארת לרוב תחושת ביטחון עצמי מופרז או שאננות, הנובעת מתוך תחושה של שליטה במצב, או של אמונה שדברים תמיד יסתדרו כי המצב בטוח ובלתי ניתן לערעור. זחיחות יכולה להיות גם תכונה חיובית, אם היא מאוזנת עם זהירות וריאליזם. אבל, היא יכולה גם להיות מסוכנת, שכן היא יכולה לגרום לאנשים לקחת סיכונים מיותרים ולהתעלם מאזהרות. המילה נושאת הקשרים של קלות דעת, ביטחון עצמי מופרז או חוסר תשומת לב לסכנות ולמציאות המשתנה. תחשבו על אליטת ההון הישראלית...
לצד תפקידן המרכזי של אליטות בהובלת החברה, מתפתחת לא אחת בקרבם תופעה של נרקיסיזם קולקטיבי (Collective Narcissism) – תחושת עליונות משותפת שבמסגרתה האליטה רואה את עצמה כמיוחדת, ערכית וצודקת יותר משאר האוכלוסייה. תפיסה זו אינה רק עמדה סוציולוגית, אלא מנגנון נפשי-חברתי שמעמיק את הניכור בין האליטה לבין יתר החברה. תוצאותיו קשות הן עבור האליטה והן עבור עמה.
