ספרות המחקר על תנועות מחאה מלמדת כי מחאות ארוכות מאבדות בהכרח את הליבה הרחבה שלהן, ונשארות בידיה של קבוצת פעילים קיצוניים ונחושים. מצב זה מוביל פעמים רבות לדעיכה, לקיטוב ציבורי ואף לאבדן לגיטימציה. זו בדיוק תמונת המצב של המחאה בישראל. קברניטיה מבינים שהמשחק אבוד, אבל הם ישחקו עד הדקה ה- 90 בתקווה להצליח, ולו מהסיבות הלא נכונות.
אנטוניו גראמשי, הוגה איטלקי שכתב על משברי הגמוניה, תיאר בדיוק את המצב שבו שרויה המחאה היום: כש"הגרנד נרטיב" הישן – הסיפור שמארגן את המציאות – מאבד תוקף, אך טרם נבנה לו תחליף. אז הישן גוסס, והחדש טרם נולד. ובין לבין צצים סימפטומים מבעיתים.
שימוש בביטויים כמו 'מחנה ריכוז', 'גטו' ו'רצח עם' בהקשר לפלסטינים, הם תוצאה 'תסביך השואה' של השמאל, מהול בשנאת הימין מחד גיסא, ובחמלה המזויפת לפלסטינים מאידך גיסא. במאמר אחבר בין שלושת המוטיבים הללו ואבחן את השלכות החיבור ביניהם.
השמאל תמיד היה נהדר באסטרטגיות של טווח קצר, וחסר כל הבנה באסטרטגיות של הטווח הארוך, והאסטרטגים של המחאה שכחו - למרות הכסף הרב, ומיטב המוחות שעמדו לרשותם - שמערכות מורכבות תמיד מתהפכות, ולכן: הזורע רוח יקצור תמיד סופה.
מה קורה כאשר קבוצת מחאה, שביססה את קיומה על דה-לגיטימציה של ממשלה מסוימת ושל ראש ממשלה מסוים, נאלצת להודות – או להכחיש – הישג היסטורי תחת הנהגתו? איך מתמודדים עם נרטיב קבוע של "חורבן דמוקרטי" כאשר אותה ממשלה מונעת שואה גרעינית ומחזירה ביטחון, לא רק לעמה אלא לכל עמי האזור?
הבוז הממושך - שמפגינה המחאה ושלוחיה - כלפי נתניהו, והנטייה של האויב להקשיב להם, הפך אותם ל"אידיוטים שימושיים", המשרתים אינטרסים מנוגדים לאלו שלהם עצמם, מתוך עיוורון אידאולוגי. האירוניה היא, שהלעג הפנימי סייע ליצירת מצג שווא של חולשה, ובכך תרם לרגע של הפתעה צבאית. אם תרצו, פרדוקס של שימוש בשנאה ככלי הטעיה.
תיוגו של האלוף דוד זיני כ'משיחי' היא הזדמנות לבחון את היפוך המשמעות שעברה המילה "משיחיות" בציבוריות הישראלית, מערך מכונן בקרב דור המייסדים, למילה טעונה ולמושג גנאי. זוהי 'מניפולציה סמנטית' מוצלחת שנעשתה בידי רודפי חזון שתי המדינות, שחוזרת ומתהפכת שוב למשמעותה המקורית לאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023. המאמר מנתח את התהליכים התרבותיים והפוליטיים שהובילו לשינויים אלו.
המניפולציה הסמנטית – תהליך של שינוי מכוון במשמעותן של מילים – אינו חדש, אך בעידן הדיגיטלי והפוסט-מודרני הוא מקבל עוצמה רבה יותר, במיוחד בקרב תנועות המחאה והזרמים הפרוגרסיביים המזוהים עם תרבות ה-Woke, כולל המחאה שלנו. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות 'מניפולציה סמנטית' והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
אם לא היה עצוב, ניתן היה להציג את קמפיין הסרבנות החדש של המחאה כפרדוקס מצחיק: מאז ה- 7/0 היא עסוקה בהכחשת הסרבנות - שפרקה את צה"ל והייתה אחת הסיבות המידיות לטבח ה- 7/10 - ופתאום עוד קמפיין סרבנות. מדוע, ולמה דווקא עכשיו?
מאז פרוץ המחאה נגד הרפורמה המשפטית בישראל בנובמבר 2022, עם היוודע תוצאות הבחירות, מדווחות תחושות נרחבות של דכדוך, שחיקה ולעתים אף דיכאון בקרב משתתפים. מסתבר שאלה הם תוצרי לוואי מוכרים של מחאות ארוכות. מאמר זה בוחן את התופעה מפרספקטיבה רב-תחומית: פסיכולוגית, סוציולוגית ופוליטית. נתמקד בגורמים של חרדה קיומית, הזדהות קבוצתית, טראומה קולקטיבית ותהליכים של הדבקה רגשית בתוך מחאות ממושכות.
