האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
בשעה שיהודי בגולת קישינייב עמד מול סכנת פוגרום, עמדה בפניו הברירה לקחת מזוודה ומעט כסף ולמלט נפשו למקום אחר. שם לא הייתה ליהודי מולדת. האם אפשר להתקיים בהיגיון כזה גם במקום שהוא מולדת? בהיבט הפרגמטי: ברגע שמסתמן לאויבינו כי אחיזתינו במרחב אכן כפופה לחשבונות התועלת, דרכם מוארת בתקוה גדולה.
מעטים המקומות שזכו במקרא לכינוי "מקום", הר הבית זכה להיות המקום, כשמו של הקב"ה. הדיבור על נקודה במרחב כמקום, מבטא התייחסות מיוחדת טעונת משמעות. בנקודה במרחב שהייתה למקום, מתקיים מפגש טעון בין הפיזי לבין מה שמעל לפיזי. זהו מפגש בין חומר לרוח, בין ארץ לשמיים בין חול לקודש.
[מקור התמונה: אתר חברת ניר] [לקובץ המאמרים בנושא 'חקלאות וביטחון לאומי', לחצו כאן] לחקלאות שמור מקום מיוחד בכל המדינות המתוקנות. היא מטופחת על ידי המערכות השלטוניות ומסובסדת על ידם, כיוון שהקרקע היא אחד הנכסים העיקריים של מדינה ולשליטה על הקרקע יש קשר ישיר לביטחונה הלאומי. כך היה גם בישראל כשתהליכי קבלת ההחלטות היו עדיין רציונליים, ומכווני אפקטיביות. הפוליטיקאים … להמשך קריאה
כשהפניקה שורה בעם – שמבקש לבחור מנהיג חדש ולחזור למצרים – בולטת דמותו של כלב בן יפונה, שהמחיש לנו את חשיבותה של האמונה בכל תכנון אסטרטגי: "עלה נעלה… כי יכול נוכל לה"…
בספר במדבר בפרק י', מתכוננים בני ישראל לכניסה לארץ. אז פונה משה לחותנו יתרו ומבקשו להצטרף אליהם, אבל אופן הבקשה פוגע בו. לאפיזודה ההיא קשר ישיר לימינו אלה, והמבין יבין…
[הצילום נוצר והועלה לויקיפדיה על ידי מרדכי קרניאל (מוטי). קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 2.5] אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית … להמשך קריאה
סיפור המיוחס לאדריכל הבריטי הידוע, כריסטופר רֶן (C.Wren 1632-1723), בונה קתדרלת סנט־פול: שלושה פועלי בניין עומדים על הפיגום ועובדים. שואלים כל אחד מהם מה הוא עושה; הראשון עונה: "אני מניח לבנים, שורה על גבי שורה"; השני עונה: "אני בונה קיר"; השלישי עונה: "אני בונה קתדרלה". האם הם עושים אותו דבר? שואל הכהן? פיזית כן, אבל זה שבונה קתדרלה, שאר הרוח שלו והמסירות שלו יביאו אותו לעשות דברים אחרת, מתוך תודעה של שליחות דתית עמוקה…
ב- 10 במרץ 2015 פרסם הסופר, עמוס עוז ז"ל, מאמר ארוך ומרתק בעיתון הארץ, תחת הכותרת: אם לא נתגרש מהפלסטינים מיד, נחיה במדינה ערבית. מאמר נפלא, רהוט ולכאורה משכנע. אבל, איך נדע אם הוא גם צודק?
ב-26 בפברואר 2015 פרסמה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עוד דינה זילבר, מסמך מרתק לעוסקים בסוגיות של משילות בעולם מורכב ודינאמי. המסמך (14 עמודים) נקרא: ככה (כבר) לא בונים חומה: צבר אנומליות בקשר שבין החטיבה להתיישבות לבין המדינה, והתיקון המחייב [ניתן להוריד את המסמך כאן]. הטיעון העיקרי של המסמך הוא שפעולת החטיבה אינה משקפת מבנה שלטוני העומד בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק ועם נורמות המנהל הציבורי… דפוסים שהתאימו לתקופת המדינה שבדרך אינם יכולים להוסיף ולהתקיים עוד במתכונתם המקורית, במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה והמתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת", ולכן, עליה להחזיר את המנדט למדינה. האמנם?
לא כדאי להיבהל ממלים, בטח לא מ"משיחיות" ומ"אמונה", אלא לבחון את ההקשר. בשיח הפוליטי הישראלי הרדוד, מביא גרשון גישה רעננה של ניתוח המציאות, שלטעמי, איננה ימין ואיננה שמאל. גישה זו רעננה אך איננה חדשה, ואפיינה בעבר את דור המייסדים של ישראל וההיגיון שהניע אותם (אם תרצו, הכהן הוא ניאו-מפא"יניק קלאסי). ראוי לדעתי לבחון את הדברים בלב פתוח, ולו בשל העובדה שכל ניסיון אחר לפרש את המציאות – הן מימין והן משמאל – הפך כבר מזמן ללא רלוונטי וללא יישים.
