אימוץ סוחף של הגיון כלכלת שוק חופשי, לא עולה בקנה אחד עם צורכי גאולת ישראל. בניסן תשי"א במועצת מפא"י סיים בן גוריון את נאומו במילים: "העם כולו היושב בציון צריך להכריע: עגל הזהב או המשיח..."  (דוד בן גוריון, חזון ודרך, כרך שלישי, עמ' 135, כותרת הנאום: "דרכנו במדינה")...

ב- 9 בדצמבר 2020 פרסמה פרופסור דינה פורת תגובה ב'ישראל היום' למאמר שכתבתי שלושה ימים לפני כן; והופיע באתר זה ב- 8 לחודש, תחת הכותרת: "זו לא הכיפה; זה הסיפור הלאומי". זוהי תשובתי...

לא הזקן והכיפה מחוללים את ההתנגדות למינוי תא"ל (מיל') והשר לשעבר אפי איתם ליו"ר יד ושם. לרב מיכאל מלכיאור זקן ארוך יותר, וזה לא מנע ממנו להתייצב בנחרצות בוטה בהובלת מחנה המתנגדים. מסגור ההתנגדות לאיתם כהסתייגות מדמותו הציבורית, מובילה לדיאגנוזה שגויה...

בינתיים, שיטות המלחמה שחיזבאללה אימץ בהצלחה לא מבוטלת, מחייבות את צה"ל בהסתגלות חדשנית. לנוכח הראשוניות התקדימית של מתווה האיום שהציב האויב, אין למפקדי צה"ל יכולת להסתייע בפנייה לפתרון מוכר בצבאות העולם.  בתנאים אלה, אם ימשיך צה"ל לפעול על פי מוסכמות היסוד מן המאה הקודמת הוא עלול להיקלע  לתבוסה!

קווי המתאר של המלחמה בנגורנו-קרבאך, נותרו במידה רבה צמודים לדפוסי המלחמה המאפיינים את המאה הקודמת. מדינת ישראל, לעומת זאת - למול האיומים החדשים המתגבשים כנגדה, במרקם השינויים המאפיינים את המלחמה החדשה במאה ה-21 -  נמצאת במקום אחר. האתגר מחייב כמובן את צה"ל בחדשנות פורצת דרך לעליונות באמצעי הלחימה. אולם בנוסף נדרשת מצה"ל פריצת דרך מערכתית ראשונה מסוגה בתולדות המלחמות...

ב- 20 לנובמבר 2020 פרסם נדב תמיר ב- ynet מאמר תחת הכותרת: "השואה היא לא רק שלנו. ואפי איתם לא מתאים". "התייחסות לאנטישמיות כקטגוריה שונה מגזענות בכלל" - כותב תמיר - "וההתעלמות מאירועי ג'נוסייד אחרים, הן זיקוק הגישה השגויה של ישראל לשואה". האמנם השואה היא היא עוד מופע בתופעה גנרית אוניברסלית של ג'נוסייד?

בתאריך פרסם הכתב רועי שרון ב'כאן 11' כי מערכת הביטחון בלמה צעדים שהדרג המדיני קידם ונראו לה מוגזמים. 'גיבור' הכתבה הוא מפקד פיקוד המרכז לשעבר, האלוף רוני נומה, שעל פי הכתבה "תמרן את הקבינט בגל הטרור לפני כחמש שנים, שכונה "אינתיפאדת היחידים". רק שמה שרועי שרון מכנה 'תמרן', אלה השפעות גומלין לגיטימיות ובריאות בין הדרג הצבאי למדיני...

בניגוד ליומרת הגנרלים להציג את המלחמה כתלויה בתבונתם, בתכנון ושליטה ריכוזית, תיאר אותה טולסטוי כתופעה כאוטית. החיילים הפשוטים ומפקדי השדה הזוטרים, באחריותם, בתושייתם וביוזמתם הם הקובעים לבסוף את תוצאות המלחמה. זו בדיוק נקודת המבט של הסדרה, 'שעת נעילה'...

מפתה להיאחז בטענה שאילו מראשית מגפת הקורונה, היו מפקידים את הטיפול במשבר בידי מערכת הביטחון - פיקוד העורף - העניינים היו מנוהלים נכון יותר והתוצאות היו טובות יותר. הגיוני לשווע לישועה שתבוא מידי ארגון המופקד בהגדרת ייעודו להתמודדות במצבי חירום. אלא שמדובר באשליה שראוי להתבונן בשורשיה...

בסוף ספטמבר 2020 פורסם דבר קיומו של מרגל נוסף שפעל במצרים במלחמת יום הכיפורים, ושהעביר 'ידיעת זהב' ברגע קריטי של מבוכה ודמורליזציה בקרב מקבלי ההחלטות, שבו אמר שר הביטחון, משה דיין כי "אם ניכשל בהתקפה נוספת, ניאלץ להילחם במבואות תל אביב'"... הסיפור הזה ממחיש לנו את חשיבותו של עיתוי נכון בעולם כאוטי, של אי ודאות...