גרשון הכהן: האלוף הרצי הלוי בשערי בסיס חצרים

[התמונה היא נחלת הכלל. שם הצלם אינו מוזכר. הועלה לויקיפדיה באמצעות פיקיוויקי - מאגר תמונות שיתופי לשימוש חופשי]

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרוצדורה לפני מהות', לחצו כאן]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר ראשון על האירוע שבו סורבה כניסת מלוויו של אלוף פיקוד הדרום וסגן הרמטכ"ל המיועד, הרצי הלוי, לבסיס חיל האוויר בחצרים. המאמרים האחרים היו:

*  *  *

תחילה פרטי האירוע, כפי שתואר על ידי דובר צה"ל: "כניסתו של מפקד פיקוד הדרום לבסיס חצרים בדרכו לטיסה לתרגיל ברמת הגולן, תואמה ואושרה מראש.

החיילים בשער סירבו להכניסו לבסיס על אף שהזדהה במספר דרכים, ועיכבו אותו למשך זמן ממושך, מכיוון שהיו עמו ברכב קצינים נוספים אשר חלקם לא נשאו תעודות מזהות. אמש הציג מפקד בסיס חצרים את התחקיר למפקד הפיקוד, והופקו הלקחים הנדרשים" (ראו הכתבה למטה):

[לחצו כאן למאמר בהקשר דומה של ד"ר פנחס יחזקאלי: 'חיל האוויר מציג - פרוצדורה לפני מהות']

[לכתבה המלאה של לילך שובל ב'ישראל היום', לחצו כאן]

מה שקרה להרצי הלוי בשער בסיס חצרים הוא תוצאה ישירה של חינוך דוגמטי ל״שלטון החוק והנוהל״ בלי להותיר לש״ג מקום לשיקול דעת. זה מעולם לא היה קורה בפלמ״ח.

יום אחד הגעתי לבה״ד 1 לנאום בטקס סיום קורס קצינים. זו תורנות של אלופי המטכ"ל. הגעתי לכביש הכניסה לבה״ד רבע שעה לפני התחלת הטקס; אבל מהצומת עד שער הכניסה היה פקק ענק של המון אזרחים מוזמנים. הבנתי שאם אני עוקף את כולם,  זה יתפס לא טוב במראית העין; כאילו מה הפרבילגיה שלי לעקוף את כולם... אז נסעתי לשער אחר בצדו השני של הבסיס.

שם עמדו שם חמישה צוערים - ראו תעודות ראו אלוף במדים ברכב צבאי; ובכל זאת לא אשרו לי כניסה באמירה: ״בשער הזה אישור כניסה רק לרכבי הבה״ד. זה הנוהל״. טלפון למפקד הבסיס הכניס אותי . אחרי הטקס חזרתי אל השער ודברתי עם חמשת הצוערים הצייתנים לנוהל. הסברתי להם שההתנהלות שלהם נובעת מהפחד, שאם ירשו לעצמם הפעלת שיקול דעת אולי ידיחו אותם מהקורס. אני הייתי מדיח אותם על הימנעות מהפעלת שיקול דעת.

עולם ומלואו טמון בדוגמטיות הזו. היא מתבטאת גם בהתנהלות פקידי המדינה כלפי האזרח הקטן. ניסיתי לסייע פעם לאדם מכובד ומוכר שחטף שטף דם במוח; והפך למשותק ביד ורגל. פקידי ביטוח לאומי דחו את פנייתו להכרה בזכויות המגיעות לו. פניתי אל הרופא הראשי של הביטוח הלאומי, שהכרתיו כאל״מ בצה״ל. מה שנחסם במשך שנה - והצריך פנייה לעורכי דין - נפתר בשנייה אחת, הרופא הראשי גילה שהתיק הרפואי שלו מכיל חוות דעת רפואית, שבה האבחנה הרפואית למצבו הייתה כתובה במונח הרפואי בלטינית; אבל הפקיד - שלא הכיר את המונח - קבע בפסקנות: ״אין כאן צידוק לזכויות האיש לא סובל משיתוק״. על זה קבע בן גוריון הנחייה לפקידי המדינה משרתיי הציבור; ״החוק לעצמו לא סגי״ , הוא ציפה מהפקיד כמייצג את המדינה להפעיל את מלוא שיקול הדעת מעבר לחוק ולנוהל.

[צילום: פריץ כהן, לע"ם]

את זה אי אפשר לממש בארגון או במדינה (שהיא בעצם ארגון גדול) שהשתלטו עליה סדרני המשפט והפרוצדורה. לכן אני מתחלחל מההטפה ל״שלטון החוק״. על זה נאמר בקוהלת: ״מקום המשפט שמה הרשע״ תמיד אמרתי לכל ש״ג ולכל מפקד מחנה:

ש״ג נבחן לא רק במבחן הפשוט שלא הכניס את מי שאסור להכניס אלא גם במבחן האם הכניס את מי שצריך להיכנס!

[התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Qyd. קובץ זה הוא בעל רישיון Creative Commons להפצה, תחת רישיון זהה, גרסה: CC BY-SA 3.0]

רק התפרסם המאמר וקיבלתי תגובה...

"מחבל מתאבד, נוהג במכונית תופת, לבוש במדי צה"ל ודרגות אלוף הגיע לשער של בסיס. הש"ג היה ראש גדול, לא נצמד לנהלים, הבין שהוא נבחן לא רק במי שאינו נותן לו להיכנס אלא במי שהוא נותן לו להיכנס. הוא גילה שיקול דעת ונתן לו להיכנס חופשי."

אני חייב לכותב תודה, כי התשובה הזו רק ממחישה את דמותם של "סדרני הנהלים" שמצמיחה ביורוקרטיה; שהרי, כל הסיפורים טובים; ובסוף, החיים במציאות נבחנים במבחן התוצאה...

כאן בסיפור הזה, היה מעורב אלוף אמיתי, מוכר ומזוהה; ומבחן התוצאה הוא, במחילה, ביטוי לטמטום ארגוני. כל 'סדרני הנוהלים ושלטון החוק' רוצים לנהל את החיים בכפיפות למערכת חוקים מתמטית. במתמטיקה 2+2 זה תמיד 4; אבל החיים אינם נוסחה מתמטית, ובהמשך לאותה דוגמה, 2+2 זה לפעמים 5 או 3, תלוי בהקשר.

אבל ביורוקרטים - כמו רבנים הלכתיים אשכנזים, וכמו מומחי חוק ומשפט - ממסגרים (Framing) את המציאות ועושים אותה "כאילו מתמטית", בשאיפה לקוהרנטיות חפה מסתירה. ככה בונים מציאות שכולה אטימות לנסיבות ההקשר.

כאן מקור הגיונה של ״הפשרה המפא״יניקית״ הטובה; בהבנה, שהמציאות מחייבת שיקול דעת תלוי הקשר באופן שמצדיק מעת לעת בנסיבות ההקשר עיגול פינות, שהטהרנים המתמטיקאים מכנים ״קומבינה״.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: ‘ארגונים מטומטמים’ ו’טיפשות לפי הנוהל', לחצו כאן][להרחבת המושג 'מסגור', לחצו כאן]

[התמונה המקורית היא צילום מסך]

על פי תורת הקבלה גם אלוהים עובד ב״קומבינה״. לכן, במסורת רבניי אשכנז, התקשו להכיל את רעיונות תורת הקבלה. מכאן נובעת הלוגיקה הטהרנית, שבה כל סטייה מהנוהל והחוק כלשונו נתפס מייד תחת אימת ה ״מדרון החלקלק״.

אכן, זה יסוד בהשקפת עולמי כמפקד וכאדם: המציאות אינה מתמטיקה ורצוי שלא תהיה מתמטיקה כי רגישות לנסיבות ההקשר הן המפתח להיותנו אדם בעל אחריות מוסרית ותבונית!

כמובן מי שמצפה למערכת שיש בה שיקול דעת גם ל"איש הקטן" ברצפת הייצור, חייב לדעת להכיל גם כישלונות. זו הייתה תמיד תפיסת עולמי והיא הובילה לבניית מערכת שאין בה אנשים קטנים כולם שותפים לשליחות גדולה. זו הייתה דרך הפלמ״ח.

עוד שתי אנקדוטות על הפעלת שיקול דעת, אחת שלילית אחת חיובית

אנקדוטה שלילית ומגוחכת - עד כדי לא להאמין שהיא אמיתית:

בבסיסי צה״ל רבים ישנה הוראה לש״ג לא לאשר יציאה עם רכב מהבסיס בלילה, בלי שכרטיס העבודה חתום בידי קצין בדרגת סא״ל. בתור מפקד גיס, יצאתי לתרגיל מבסיס צאלים בשעה 04:00. בשעות האלה בנוהל קבוע, יש בש״ג נגד בקבע. על פי הנוהל הוא מבקש כרטיס עבודה חתום בידי סא״ל. לא הועיל לי להסביר לו שאני אלוף; ורשאי לחתום ולאשר את הנסיעה, לא פחות מסא״ל...

[התמונה המקורית היא צילום מסך]

לאנקדוטה החיובית אחראי בן אחי. הוא היה מ״כ בבא״ח צנחנים

כשהודיעו לו לקראת ערב שיחזיר ציוד, כי מחר הוא הולך להכנה לבה״ד 1, היה ברור לו שכמפקד כיתה אין מצב שהוא נעלם, בלי שיחת פרידה עם חייליו. הייתה כבר שעת סיום האימונים; והוא החליט לאסוף את חייליו לשיחת פרידה, בשעה המוגדרת כשעת ת״ש, שעל פי פקודות השגרה מוקדשת לחיילים ללא הפרעה. כששמע המ״פ שהוא החליט ״לפגוע״ לחיילים בשעת ת״ש, הוא נזף בו; איך הרשה לעצמו לחרוג מהפקודות.

הוא ענה לו: "תגיד נראה לך הגיוני שאני הולך בלי להיפרד כראוי?".

המ״פ שאל: "אז למה לא ביקשת אישיר מהמג״ד?" והמ״כ הצעיר ענה בפשטות: ״ידעתי שאם אבקש אישור, אקבל תשובה שלילית״.

[לקובץ המאמרים, הכל על ביורוקרטיה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'שלטון הנהלים', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על 'פרוצדורה לפני מהות', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

15 thoughts on “גרשון הכהן: האלוף הרצי הלוי בשערי בסיס חצרים

  1. הקליקה של האלופים עובדת שעות נוספות.
    תתבייש לך גרשון הכהן – הבעיה כאן איננה פרוצדורלית, אלא בראש ובראשונה של דוגמה אישית. קצין בכיר בדרגת אלוף שמחפה על עבירות משמעת של קצינים שנלווים אלין ובוחר להתעמר בשג – זה לא אחד שני ארצה בתור רמטכל, גם לא בתור אלוף. לפחות נזיפה חמורה על התנהגות שאינה הולמת לאלוף השחצן.

  2. אתם רוצים לחזור לימי הפלמח??

    עם כל הכבוד ויש כבוד המעבר מפלנגות לצבא מסודר היה גורם מפתח בהצלחת צה"ל כמסגרת גדולה אך אפקטיבית.

    נהלים נועדו לסייע לש"ג, שאינו חייב להכיר אישית אלוף בצה"ל ולא צריך להאמין למה שאומרים לו.

    הירידה על הש"ג היא לא במקום.

    וזו לא הדוגמא הטובה לטמטום ארגוני, תופעה שאכן קיימת.

  3. האלוף גרשון הכהן נשמע נפגע מקיום ההוראות ופקודות הצבא על ידי החיילים. הוא מגנה את התופעה וקורא להפעלת "ראש גדול", קרי: לעבור על הפקודות. מעניין כמה קצינים וחיילים שפטת בקריירה שלך בדיוק על "הגדלת ראש" שבאה לידי ביטוי בכיפוף פקודה ברורה. אלוף נכבד: אם המצב הקיים לא נראה לך, אל תצא נגד החיילים. פנה אל מפקדי צה"ל שישנו את הפקודות "הלא ראויות". עד אז מצופה מכל חייל לבצע את הפקודות.

  4. "כאן בסיפור הזה, היה מעורב אלוף אמיתי, מוכר ומזוהה;"

    כח הפרסום? מי? אני לא יודע איך נראים אלופי צה"ל. אתם לא כוכבי ריאליטי ולא "מפורסמים". על זה מבוסס התקף הזעם הזה? שלא זיהו את הוד מלכותו?
    שלטון האגו על הארץ..

  5. הש"ג בחצרים פעלו נכון. מה שהמחבר המכובד לא טורח לציין בכתבתו כאן הוא שבנוסף לאלוף הנכבד היו ברכב קצינים נוספים, ולהם לא היו תעודות מזהות. מדוע אף אחד לא מדבר על כך שהם הרשו לעצמם להסתובב בלי תעודה מזהה? הרי אם היו עם תעודה מזהה, כל התקלה לא הייתה מתרחשת מלכתחילה. ומה אם היה מדובר במתחזה לאלוף עם כוונות פח"ע? הרי אז הש"ג היה נרקב בכלא עד סוף ימיו.

  6. יפה.

    אגב, לא ניראה לאדוני קצת מוגזם ש חמישה צוערים שומרים על שער המיועד אך ורק לסגל הבה״ד?

    ועוד הערה קטנה.
    אמנם זה לא כתוב, אבל, במקום השילטון שם הרשע כפל כפליים.

      • אתה מיתמם יחזקאלי. החיילות בשג אינן עוסקות בחכמה או טפשות ארגונית, והאלוף הבריון בסך הכל רצה להכניס בכח את המלווים העבריינים שלו, לא לתקן את התרבות הארגונית בצהל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *