[בתמונה: הרמטכ"ל אביב כוכבי נואם בכנס INSS. התמונה היא צילום מסך]

[המאמר ראה אור לראשונה בעיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

זהו מאמר שני מתוך שניים שנכתבו על נאום הרמטכ"ל, אביב כוכבי, בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ב- 26 בינואר 2021. המאמר האחר הוא:

• אלי בר און: לצערנו, הסוסים האיראנים כבר מזמן מזמן ברחו מהאורווה.

*  *  *

במיצוי נכון של ההזדמנות, נאום הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי השבוע, היה מלאכת מחשבת של העברת מסרים אסטרטגיים  לנוכח מגמות השינוי המתהוות בזירה האזורית והגלובלית - בהן, כמובן, תהליכי השינוי הכרוכים בהחלפת הממשל בוושינגטון - הרמטכ"ל פנה בדבריו באופן ישיר ביותר, אל קשת נמענים רחבה:

[להרחבת המושג: 'אסטרטגיה', לחצו כאן]

.

פרשת השבוע היא פרשת בשלח: כשמשה עומד חסר אונים על הים כמאחוריו רודפים המצרים והוא צועק אל האלוהים - תשובת האלוהים אליו מהדהדת עד היום: ״מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.״ פירושים רבים לפסוק הזה. הנועז מכולם הוא פירושו של רבי חיים בן עטר בפירושו ״אור החיים״. אני לומד מהפסוק שבשעת מצוקה המעשה הכי גדול שמצופה ממנהיג הוא לדבר אל העם - זה צעד קריטי בדרך אל הפעולה. ״דבר אל בני ישראל״ זה הציווי המעשי למנהיג לדבר באופן שמתאם ציפיות שמוביל לפעולה מלוכדת.

רמטכ״ל בניגוד לראש המוסד מפקד על מערכת פעולות שחלקן הגדול מתבצע במרחב הגלוי. הפעלת הכוח הצבאי היא רק אחד המרכיבים בתופעת המלחמה, הכוללת גם מסרים. גם שירים הם מרכיב במלחמה, כמו שירת הים בפרשת השבוע, פרשת בשלח.

אוהבים לצטט את המשפט הידוע: If you want to shoot shoot don’t talk. המשפט הזה נכון למבצעי מוסד חשאיים; אבל, ממש לא נכון למלחמה. הדיבור של המנהיגים לפני המלחמה בתוך המלחמה ולאחריה הוא חלק חיוני במעשה המלחמה.

[למאמרו של ד"ר אבי הראל: 'שירת הים – בין פרוזה לשירה', לחצו כאן] [לקובץ המאמרים על 'פרשת בשלח', לחצו כאן]

.

משמעותם של המסרים חייבת להתפרש בהקשר הנסיבתי המיוחד בו נאמרו, בהתאם לכל אחד מן הנמענים אליו כוונו. רשימת הנמענים מתחילה בציבור הישראלי, עוברת דרך הנהגת האויבים בכלל הזירות המאיימות ומסתיימת בזירה הבינלאומית במיקוד לבית הלבן.

לא היה זה דיבור לתכלית יחצ"נית אישית, אלא מרכיב חיוני במרקם העשייה האסטרטגית לנמען הישראלי, בהנהגה הפוליטית ובחברה האזרחית, הנאום היה תזכורת לעובדה כי בעודנו עוסקים בשלנו, בקשיי הקורונה ובמאבקים פוליטיים, הולכים ומתגבשים איומים הדורשים מכולנו התכוננות ובניית מענה מתאים. העניין המידי שעורר הנאום בכלל מנהיגי האזור, מעיד כי הנמענים קלטו כי מדובר במסרים שאין להתעלם מהם.

בהשוואה לנאומי רמטכ"ל שהפכו לנאומי מורשת, דוגמת הספדו של משה דיין על קברו של רועי רוטברג, נאומו של כוכבי מוקד  באורח ענייני בסקירה מקצועית, במעבר שיטתי מזירה אל זירה.

[להרחבה על נאומו של משה דיין: 'הלנצח נאכל חרג', לחצו כאן]

.

למרות הפירוט שהוקצה למגוון הזירות, מרבית התגובות בשיח  הישראלי מוקדו בסוגיה האיראנית. אזהרת הרמטכ"ל מפני שיבה למתווה הסכם הגרעין של הנשיא אובמה בליווי התביעה לבנות ולהכין את צה"ל ליכולת התקפית רלבנטית, התקבלו בחרדה בעיקר בקרב בכירים לשעבר במערכת הביטחון, שתמכו לאורך כל הדרך בהסכם הגרעין שבוטל בידי הנשיא טראמפ.

כאן בדיוק תעוזתו של כוכבי בהדגשת המסר, שמאז נחתם הסכם הגרעין הקודם, חלו שינויים משמעותיים. במבט אל המינויים החדשים בממשל ביידן - שבחלקם  היו משולבים לעומק בהתנהלותו של ממשל אובמה בסוגיות המזרח התיכון - המסר שהציב הרמטכ"ל לא רק מזמין אותם ללמוד ולהפנים  את מגמות השינוי שחלו מאז, אלא אף מתריע מפני מה שנראה כמגמה להמשיך את מה שהפסיקו בינואר 2017, כאילו מאום לא התרחש בינתיים. בכל דרך, גם אם פני הממשל האמריקאי למשא ומתן מחודש עם טהראן, למוכנות רצינית של צה"ל לפעולה צבאית יהיה תפקיד מועיל.

נושא לא פחות משמעותי בדברי הרמטכ"ל היה ההבהרה לצבאות הטרור חיזבאללה וחמאס כי בחירתם לפעול מתוך הערים והכפרים בקרב האוכלוסייה האזרחית, לא תכבול את ידיו של צה"ל מפגיעה מכרעת בהם.

לאזהרה זו ארבעה נמענים ישירים:

1. בראש ובראשונה, מנהיגי חמא"ס וחיזבאללה.
2. הנמען השני הוא הקהילה הבינלאומית ובתוכה מומחי הדין הבינלאומי לענייני מלחמה.
3. הנמען השלישי הוא האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה ובלבנון, שבעל כורחה שוכנת בסביבה שהפכה למטרות צבאיות לגיטימיות לתקיפה.
4. והנמען הרביעי: החברה הישראלית אליה פנה הרמטכ"ל בהצהרת התחייבות לפעול ביעילות להגנתה מפני אש האויב.

ריבוי המסרים והנמענים, עושה את הנאום למסמך מצביאותי מכונן הראוי לעיון מעמיק.

[לכתבתה של לילך שובל ב'ישראל היום', לחצו כאן]

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• אבי הראל (2021), שירת הים – בין פרוזה לשירה, ייצור ידע, 26/1/21.
• פנחס יחזקאלי (2019), ‘פרשת בשלח’ באתר ‘ייצור ידע’, ייצור ידע, 17/1/19.
• אבי הראל (2016), הלנצח נאכל חרב?, ייצור ידע, 10/1/16.