האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אחת התמורות המרתקות בתנועת המחאה בישראל, הוא המעבר מדפוס המחאה המקובל, אותו מובילים צעירים בשוליים, לדומיננטיות רדיקלית גוברת של בני הגיל השלישי. בשנה האחרונה נרשמה אף עלייה בדיווחים על קשישים שנעצרו בחשד לתכנון פיגועים, או אף ניסיון להתנקש בראש הממשלה. מה משמעות הדבר? האם זוהי תופעה חריגה ומבודדת, או סימפטום של שינוי חברתי עמוק?
'חרדת ההתחלפות' או 'חרדת ההדחקה' של אליטות (Anxiety of Displacement; replacement anxiety) היא תופעה סוציו-פוליטית שבה אליטות קיימות – או קבוצות הרואות עצמן כאליטה לגיטימית – מפתחות חרדה עמוקה מפני אבדן מעמדן, כוחן והשפעתן התרבותית לטובת קבוצות אחרות. חרדה זו היא דלק רב-עוצמה ליציאה למאבק, על מנת להגן על "הסדר הישן" ולהשיב את ההגמוניה האבודה לידי האליטה המאוימת. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות חרדת ההתחלפות והשלכותיה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בעשורים האחרונים הפכה "שפת החמלה" לכלי מרכזי בשיח הציבורי במערב ובישראל. פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אקדמיה ותרבות נוטים להשתמש במונחים של הזדהות, אמפתיה ודאגה לאחר, למיעוטים, למהגרים ואפילו לאויב. אולם מתחת לפני השטח עולה כי לא פעם מדובר בחמלה מזויפת (pseudo-compassion): רטוריקה של דאגה שאינה נובעת מהזדהות אותנטית, אלא משיקולי כוח, הון תרבותי ותחזוק של מעמד חברתי־אליטיסטי.
חמלה (Compassion) היא תכונה אנושית בסיסית. תגובה רגשית וקוגניטיבית לסבל של הזולת. חמלה מזויפת (Pseudo-compassion) היא מצב שבו מתקיימת העמדת פנים של חמלה כלפי אחר או כלפי קבוצה. ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על חמלה מול חמלה מזויפת אליטיסטית, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בסרטו של שמעון ריקלין על ההתנתקות, "תמיד אשמים", בחלק הרביעי, השווה אפי איתם את תהליך חילופי האליטות היום, לזה שהתרחש במעבר מלכות ישראל מבית שאול לבית דוד. הנה סיפור המריבה בין שאול לדוד בהקשר זה של חילופי אליטות.
אם מאיר יערי מנהיג מפ"ם ומראשי תנועת הנוער השומר הצעיר, היה מתעורר לחיים, היה מן מסתם משפשף את עיניו בחוסר אמונה: תנועת הפועלים שעליה נלחם ובשמה הטיף, הפכה לתנועה אליטיסטית של אנשים עשירים, שרעיונותיה הופכים, מיום ליום, מטורללים, ונגועים ברצון להתאבדות קולקטיבית. השמאל העולמי עבר שינויים דרמטיים בעשורים האחרונים, וישראל היא אחד מראשי החץ של השינויים הללו…
"מהפכת צבע" (Color Revolution) במובנה העכשווי, היא ניסיון להפלת שלטון שמרני במדינה דמוקרטית – על ידי תנועת הווק – באמצעים לא-צבאיים באמצעות הפגנות, אי-ציות אזרחי ומאבק פוליטי ממושך. זו מעין 'החזרה לתל'ם' של 'מדינות סוררות' כמו שלנו, שממשלן מסרב להתיישר לפי הפרוגרס. ריכזנו עבורכם אוסף של ממים אינטרנטיים בהקשר זה. אתם מוזמנים לתרום עוד.
כל אימת שהאליטות מדברות על 'פופוליזם', הן מתכוונות בפועל לדרישה דמוקרטית להשבת הריבונות לידי העם. וכל אימת שהן מדברות על "דמוקרטיה מהותית" – הן מתכוונות למבנה שלטוני, שבו השופטים הם הריבון הבלעדי, והם לבדם מוסמכים לגלות את ה'מהות' (כלומר, את הערכים) של אותה היוריסטוקרטיה, המתחזה לדמוקרטיה.
החרמת טקסים ממלכתיים – כמו טקסי יום הזיכרון או יום העצמאות – בשם המחאה נגד השלטון הנוכחי, היא אולי מובנת רגשית, אך מסוכנת אסטרטגית. אליטת ההון הישנה, זו שמרגישה מאוימת, מוותרת במו ידיה על אחד מהכלים המרכזיים ביותר להמשכיותה: השליטה במשמעות של סמלים לאומיים.
פתאום מבינים במחאה שמי שהכשיר שימוש בשב"כ למטרות פוליטיות, עלול לגלות בערבו של יום שהשב"כ 'יהפוך את קניו' לעברם. אז, למה הם לא מנצלים את כוחם להגיע להסכמות עם הימין? זו שנאת נתניהו, טמבל! מחאה שלמה משוכנעת שהוא הרוע בהתגלמותו, יותר מהחמאס. אז איך אפשר להגיע איתו עכשיו להסכמות?
