בפרשת ויגש מסופר על האיחוד בין יוסף ואחיו לאחר נאומו המכונן של בכיר האחים יהודה. בהמשך הדברים נאמר כי יוסף אסר את מרכבתו כדי לנסוע אל אביו, והזוהר על אתר לוקח את המרכבה של יוסף, ומפנה אותה אל העולם המיסטי, בדמותה של המרכבה האלוהית.
פרשת מגורים בארץ זרה שהחלה עם ירידת יעקב לארם, חוזרת עם ירידתו של יעקב למצרים. האין היא דומה לירידה מהארץ גם בימינו? בירידתו של יעקב וכל משפחתו (למעשה, כל עמו) מהארץ – הם זנחוה, וצאצאיהם ייאלצו להילחם כדי לחזור לחיות בה ולהשיג בה עצמאות. הירידה הכללית של יעקב ובני ישראל הייתה ירידה מרצון. בעתיד יוגלו מארצם, ואז יהיה עליהם להילחם כדי לחזור ולהתגורר בה ולחיות חיים עצמאיים.
בפרשת ויגש מספר המקרא כי יוסף לאחר חשיפתו לאחיו, והבאתו של יעקב אביו למצרים, מושבם בחבל ארץ הנקרא ארץ גושן. במחקר הארכיאולוגי היו מספר הצעות לזיהוי המקום, ולאחר דין ודברים ממושך הוחלט, נכון לעכשיו, כי יש לחפש את ארץ גושן בקצה דרך שור, שהיא הדרך הנוחה ביותר מבחינה טופוגרפית, למעבר בין ארץ כנען לארץ מצרים.
תמר היא כלתו של יהודה, אשתו של בנו ער ויבמתו של בנו אונן. לאחר שסירב יהודה לאפשר לבנו השלישי לקיים את חובת הייבום כלפיה, התעברה תמר מיהודה בעורמה והפכה לאם ילדיו, פרץ וזרח. כאשר המעשה התגלה התעלה יהודה, לקח אחריות והציל את חייה וחיי ילדיו באמרו: "צדקה תמר ממני". ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות סיפור תמר ויהודה והשלכותיו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!
It is time now for Joseph to reveal his true identity – his brothers just completed a full regimen of penance; they experienced remorse, confessed their crime, and walked away from another opportunity to reiterate a similar woe.
בפרשת ויגש, לאחר התוודעות יוסף אל אחיו, מגיעים בני יעקב להשתקע במצרים. מניין הבאים עומד על שבעים נפש. מספר זה חוזר פעמים רבות במקרא, והמדובר במספר טיפולוגי שמשמעותו – מספר עם משמעות מיוחדת המסמל קדושה או שלמות. הוא משמש, בדרך כלל, כמספר בעל משמעות סמלית ללא קשר למשמעותו הכמותית המדויקת.
כמו בכל מדינה, גם במצרים היו קבוצות פרוטקציונריות, שקיבלו פטור ממס - 20% מיבולן לפרעה: הראשונה, בני ישראל שיישבו בארץ גושן; והשנייה כוהני מצרים; כי לפרעה היה נוח שלא להסתבך עם הממסד הדתי...
הסיפור בספר בראשית של חלומות פרעה והפתרון של יוסף, ושל קביעתו בפרשתנו כי יש עוד חמש שנים לתום הרעב הכבד במצרים, הינו דוגמה בולטת לתחזית ארוכת טווח שממנה נגזר תכנון ובצוע כלכלי ומדיני. השאלה המרכזית שעולה מסיפור זה היא מה הסיבה שפרעה קיבל את תחזיתו ארוכת הטווח של יוסף ושינה את סדרי הממלכה...
נאום ההגנה היעיל והמרגש את אמות הסיפים של יהודה אל מול ה"תובע" רם המעלה, מגלה עד כמה הפנים יהודה לקחים ממערכת יחסיו הבעייתית והמורכבת עם תמר; הייתה זו תמר ממנה למד, אל נכון, את החכמה שלא להתעמת ישירות עם ערכאה גבוהה ממך...
