פרשות תזריע ומצורע הן פרשות-מצורפות בשנים שאינן מעוברות, ונפרדות רק בשנים מעוברות. שני נושאים נדונים בהם: מחלות ומגפות; וברית מילה דוחה שבת... אביא כאן את הרהוריי על שתיהן יחד.

פרק ט"ו בפרשת מצורע, עוסק בעניין תורת הזב והזבה. פרשת הזב הזכר מציבה אתגר פרשני, הן בפירוש דין הזיבה עצמה, והן ביחסה לאיש שיצאה ממנו שכבת זרע.

יש שרצו לקשור את הניסים שבוצעו על ידי אלישע לישו הנוצרי, ויש חוקרים אף שראו בו דמות ארכיטיפית (אב טיפוס) לישו. כך או אחרת, אלישע מתואר כאיש תקיף, שלא נרתע משום שליחות אלוהית, גם עם בצדה יש פורעניות או ייסורי נפש אישיים...

מעמדו המשפטי והחברתי של המצורע, כפי שהוא מוצג בפרשות תזריע מצורע, הינו מעמד נחות וירוד, מכל הבחינות. הקשר המקראי של המצורע למוות מצד אחד, ולשדה או המדבר מצד שני מקבל חיזוק, על רקע הספרות של המזרח הקדום. בספרות זו המצורע נודד ממקום למקום מחוץ לחברה האנושית, יחד עם אנשים במעמדו הנחות, מצורעים פושעים ורוחות של מתים...

עוֹד תִּרְאִי בִּתִּי יָבוֹא יוֹם, וְיִהְיֶה בָּךְ הַכֹּחַ לַהֲפֹךְ הַנֶּגַע לַלָּבָן; וְהָעוֹלָם יְבָרֵךְ אוֹתָךְ; וְהוא יאַבֵּד מְקוֹמו וְהוא יאַבֵּד תַּפְקִידו; וְתִהְיִי עִמַנוּ כָּאן... איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת תזריע-מצורע...

פָּרָשַׁת מְצֹרָע היא פרשת השבוע החמישית בספר ויקרא. הפרשה עוסקת כולה בדיני טומאה וטהרה, ויש הקוראים לה בלשון נקייה פרשת טהרות או פרשת זאת תהיה. היא מתחילה בפרק י"ד, פסוק א' ומסתיימת בפרק ט"ו, פסוק ל"ג. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים, שהופיעו באתר 'ייצור ידע' אודות פָּרָשַׁת מצורע, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

הפטרת פרשת מצורע, מדברת על ארבעה אנשים מצורעים, שלפי חז"ל היו אלה גיחזי ושלושת בניו. דמותו של גיחזי על פי המספר המקראי הינה משנית, אולם בסיפור אודות ריפויו של שר צבא ארם, נעמן, דמותו של גיחזי מקבלת העצמה בעיקר בעקבות הרצון שלו לנצל את הנס לצרכיו האישיים. בעטיו של מעשהו זה, נענש הוא וזרעו בנגע הצרעת...

גם כאשר עם מקבל את עצמאותו, הוא צריך לדעת להתמודד עם נגעים ציבוריים שיפשטו בו. כמו אנשים, שבפרק הקודם ראינו שפושטת בהם צרעת בגלל בעיות נסתרות בגוף ובנפש שלהם, כך גם עם יסבול מתופעות גלויות ומכוערות בגלל תקלות התנהגותיות שלו כעם...

הכוהנים אינם רק טכנאים של קורבנות ואבחון נגעים, אלא גם "רואים", אם האיש שמביא קרבן אכן עושה זאת בכוונה פנימית עמוקה; ולהבדיל, גם "רואים" אם האיש הנגוע בעורו, נגוע בפצע רגיל, או שיש לו בעיה עמוקה אותה יכול הכוהן "לראות".בראייה כזו המצורע נמצא בצרה, ובידוד הוא הדרך לצאת מהצרה (הדרך להתחלת התיקון)...

גם אדם שנחשב נחות - מצורע בתיאור המקראי, שהוא נטול מעמד חברתי, בגלל מצבו הכלכלי או האישי, שהם כאמור, בני דמותה של הצרעת המקראית בימינו - אין הדבר פוסל אותו מלהשמיע את דבריו מחד גיסא, ואין לנו לדחות את דבריו על הסף מפאת מעמדו, מאידך גיסא.