אבי הראל: מה היה חטאו של גיחזי?

[בתמונה: גיחזי מנסה להחיות את בן השונמית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bernhard Rode, והיא נחלת הכלל]

[בתמונה: גיחזי מנסה להחיות את בן השונמית. התמונה נוצרה והועלתה לויקיפדיה על ידי Bernhard Rode, והיא נחלת הכלל]

הפטרת פרשת מצורע מדברת על ארבעה אנשים מצורעים, שלפי חז"ל היו אלה גיחזי ושלושת בניו. דמותו של גיחזי על פי המספר המקראי הינה משנית, אולם בסיפור אודות ריפויו של שר צבא ארם, נעמן, דמותו של גיחזי מקבלת העצמה בעיקר בעקבות הרצון שלו לנצל את הנס לצרכיו האישיים. בעטיו של מעשהו זה, נענש הוא וזרעו בנגע הצרעת...

[לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן]

עודכן ב- 14 באפריל 2024

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

אבי הראל הוא בעל תואר שלישי בפילוסופיה והיסטוריה יהודית, שירת בצה"ל מג"ב ומשטרת ישראל שלושה עשורים, בתפקידי פיקוד שונים. בתפקידו האחרון היה ההיסטוריון של משטרת ישראל. פרסם ארבעה ספרים ועשרות מאמרים בתחומי עיסוקו.

*  *  *

פרשת מצורע בספר ויקרא, ממשיכה את קודמתה, ועוסקת בתהליך טהרת המצורע, בנגעי בתים, ובטומאות היוצאות מגופו של אדם.

בין האישים המפורסמים שלקו בצרעת ניתן למנות את גיחזי משרתו של אלישע הנביא. במאמר, נעסוק בסיפור אודות גיחזי, מהם עולה כי המספר של ספר מלכים ב', מנסה להציג את קטנותו של גיחזי מול גדולתו של אלישע, בשני אירועים המסופרים על שניהם יחדיו.

במקרה הראשון, גיחזי משמש מליץ ומתווך בין האישה השונמית לאלישע הנביא כדלקמן: "ח וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל-שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה, וַתַּחֲזֶק-בּוֹ, לֶאֱכָל-לָחֶם; וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ, יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל-לָחֶם.  ט וַתֹּאמֶר, אֶל-אִישָׁהּ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא--עֹבֵר עָלֵינוּ, תָּמִיד.  י נַעֲשֶׂה-נָּא עֲלִיַּת-קִיר קְטַנָּה, וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה; וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ, יָסוּר שָׁמָּה.  יא וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹא שָׁמָּה; וַיָּסַר אֶל-הָעֲלִיָּה, וַיִּשְׁכַּב-שָׁמָּה.  יב וַיֹּאמֶר אֶל-גֵּיחֲזִי נַעֲרוֹ, קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת; וַיִּקְרָא-לָהּ--וַתַּעֲמֹד, לְפָנָיו.  יג וַיֹּאמֶר לוֹ, אֱמָר-נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת-כָּל-הַחֲרָדָה הַזֹּאת, מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ, הֲיֵשׁ לְדַבֶּר-לָךְ אֶל-הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל-שַׂר הַצָּבָא; וַתֹּאמֶר, בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת.  יד וַיֹּאמֶר, וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ; וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, אֲבָל בֵּן אֵין-לָהּ--וְאִישָׁהּ זָקֵן"[1].

סיפור זה בהמשך, כולל שני מעשי נס, הולדת בן לאישה השונמית, והחייאת הילד לאחר שמת. המספר המקראי מתאר כאן תיאור נסיבתי – אלישע היה נוהג לעבור בעיר שונם, ככול הנראה בדרכו להר הכרמל. בעיר זו אלישע עצר את מסעו והיה מתארח אצל האישה השונמית. בגלל הכנסת האורחים שלה, ביקש הנביא לגמול לה וברך אותה בבן, ולאחר שנולד הוא מחייה אותו לאחר שמת באופן פתאומי.

[בתמונה: "גיחזי" מאת יחיאל שמי. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: "גיחזי" מאת יחיאל שמי. התמונה היא נחלת הכלל]

אמנם שם האישה לא מופיע בסיפור אבל לפי דברי הכתוב, מדובר באישה מבית מכובד הנשואה לאדם זקן שיש ברשותו רכוש רב. דמותו של אלישע בסיפור צומצמה לאדם רגיל ולא לרב מג, כאשר הוא נכשל בניסיון הראשון להחיות את הילד. דמותו של גיחזי משנית בסיפור זה. הוא אמנם מוסר פרטים אודות האישה לאלישע, אולם הוא מגרש אותה בשעת המשבר והייאוש הגדול שלה. אלישע גוער בו על מעשהו, וכך גיחזי מתגלה כאיש חסר ערך שכל גדולתו וחשיבותו באים לו מקרבתו אל אלישע הנביא.

פירוש השם גיחזי אינו ברור, ולמרות שיש חוקרים הנוטים להסבירו כשם לא עברי, אין זה מעיד כי גיחזי לא היה ישראלי[2].

המקרה השני קשור לשר צבא ארם נעמן[3]. הסיפור מורכב משני חלקים:

  1. ריפוי נעמן מצרעתו;
  2. והדבקת גיחזי בצרעת נעמן.

הרעיון הכללי של המספר המקראי כאן, הוא להגדיל את האמונה באל ולהפיצה גם בקרב הנכרים. מכיוון שזאת כוונת הסיפור, אין הוא נעשה באמצעים מאגיים, כפי שנעמן ציפה, אלא בפעולה פשוטה – טבילה בנהר הירדן. טבילה זו מוכיחה למעלה מכל ספק סביר, כי התוצאה שלה יכולה לבוא רק מהאל דרך שליחו אלישע. מאותה סיבה, מסרב אלישע לקבל כיבודים ומתנות מנעמן לאחר שנרפא, כי כאמור תכלית הסיפור היא הפצת האמונה באל בעולם.

[בתמונה: נעמן טובל בירדן. איור בתוך תנ"ך פוסטר. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: נעמן טובל בירדן. איור בתוך תנ"ך פוסטר. התמונה היא נחלת הכלל]

גיחזי אינו מבין את כוונת הנס האמור, והוא מנסה למנף אותו לטובת בצע כסף כדלקמן:" כ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי, נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ-הָאֱלֹהִים, הִנֵּה חָשַׂךְ אֲדֹנִי אֶת-נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה, מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר-הֵבִיא; חַי-יְהוָה כִּי-אִם-רַצְתִּי אַחֲרָיו, וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה.  כ"א: וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי, אַחֲרֵי נַעֲמָן; וַיִּרְאֶה נַעֲמָן, רָץ אַחֲרָיו, וַיִּפֹּל מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם.  כ"ב: וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם, אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי-נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם, מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים; תְּנָה-נָּא לָהֶם כִּכַּר-כֶּסֶף, וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים.  כ"ג: וַיֹּאמֶר נַעֲמָן, הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם; וַיִּפְרָץ-בּוֹ, וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים, וַיִּתֵּן אֶל-שְׁנֵי נְעָרָיו, וַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו.  כ"ד: וַיָּבֹא, אֶל-הָעֹפֶל, וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת; וַיְשַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וַיֵּלֵכוּ.  כה וְהוּא-בָא, וַיַּעֲמֹד אֶל-אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע, מאן (מֵאַיִן) גֵּחֲזִי; וַיֹּאמֶר, לֹא-הָלַךְ עַבְדְּךָ אָנֶה וָאָנָה.  כ"ו: ַויֹּאמֶר אֵלָיו לֹא-לִבִּי הָלַךְ, כַּאֲשֶׁר הָפַךְ-אִישׁ מֵעַל מֶרְכַּבְתּוֹ לִקְרָאתֶךָ; הַעֵת לָקַחַת אֶת-הַכֶּסֶף, וְלָקַחַת בְּגָדִים, וְזֵיתִים וּכְרָמִים וְצֹאן וּבָקָר, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת.  כ"ז: וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק-בְּךָ, וּבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָם; וַיֵּצֵא מִלְּפָנָיו, מְצֹרָע כַּשָּׁלֶג"[4].

לשון אחר - גיחזי עוקף את סמכותו של אלישע ומנסה להוציא מידי נעמן במרמה את שכר החלמתו מנגע הצרעת שלקה בו. לאחר מעשה מנסה גיחזי להתחמק מביקורתו של אלישע ומשקר לו במצח נחושה: "לא הלך עבדך אנה ואנה" (שם, פסוק כ"ה), אך אלישע חושף את מריו ומעניש אותו בעונש כבד: "... וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצורע כשלג" (שם, פסוק כ"ז).

לכאורה יש כאן חוסר הלימה בין מעשהו של גיחזי לעונש שהוטל עליו, היות שהצרעת אמורה להיות קיימת לא רק אצל אלישע, אלא גם בבניו. חז"ל הבחינו בכך, וניסו לתרץ זאת באופן הבא:" הצרעת באה על המחלל שם שמים. זה גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון. אלישע קידש שמו של הקב"ה שלא רצה ליטול מנעמן כלום, וגיחזי רדף אחריו, ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון. נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע. אמר לו הקב"ה לגיחזי: רשע, נשבעת בשמי כדי לחללו, חייך אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך"[5].

[בתמונה: אלישע הנביא מסרב למתנת נעמן. היוצר: Pieter de Grebber. התמונה היא נחלת הכלל]

[בתמונה: אלישע הנביא מסרב למתנת נעמן. היוצר: Pieter de Grebber. התמונה היא נחלת הכלל]

אולם יש מקורות אחרים בחז"ל, שמבקרים את יחסו הקשה של אלישע למשרתו, באופן הבא:" תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו"[6]. גיחזי מתואר כאן כתלמידו של אלישע, כאשר זה האחרון נוקט קו חינוכי קפדני מדי שמביא הרס על גיחזי. בנוסף, גיחזי כאן מושווה לישו הנוצרי שנדחה בידי יהושע בן פרחיה [7], דחייה שהביאה בכייה לדורות.

במקור נוסף, מתואר גיחזי כגדול בתורה, וככזה שמרחיק לומדים פוטנציאלים מבית מדרשו של רבו אלישע, רק כאשר אלישע מרחיק אותו מקרבתו, בית המדרש של אלישע שב להיות מלא עד אפס מקום: "גיחזי אדם גיבור בתורה היה. בשעה שהיה אלישע יושב בלימודו היה גיחזי יושב לו על הפתח והתלמידים רואים אותו ואומרים: גיחזי לא נכנס ואנו ניכנס?. כיוון שנתרחק (גיחזי) מה כתוב? ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו (מלכים ב', פרק ו', פסוק: א'), לא הכיל המקום את התלמידים הרבים שהיו שם"[8].

אחרית דבר

הפטרת פרשת מצורע[9], מדברת על ארבעה אנשים מצורעים[10], שלפי חז"ל היו אלה גיחזי ושלושת בניו[11]. דמותו של גחזי על פי המספר המקראי הינה משנית, אולם בסיפור אודות ריפויו של שר צבא ארם, נעמן, דמותו של גיחזי מקבלת העצמה בעיקר בעקבות הרצון שלו לנצל את הנס לצרכיו האישיים. בעטיו של מעשהו זה, נענש הוא וזרעו בנגע הצרעת, בעקבות גילוי אי נאמנותו לאלישע ותאוות בצע הכסף שבערה בקרבו. חז"ל השוו, למרות חוסר הדיוק ההיסטורי בין גיחזי לישו הנוצרי, ללמדנו כי כאשר קיימת הקפדה יתרה, גם במישור החינוכי, התוצאה יכולה להיות בכייה לדורות. באמרם זאת, מדגישים חז"ל את הצורך לקרוא באופן ראוי את כלל הגורמים הקיימים, ולא לנקוט בגישה של ייקוב הדין את ההר. בדיקה מקיפה ומתינות בתגובה הם הערובה לכך שההנהגה הרוחנית או המדינית לא תשגה בתגובותיה.

[לאוסף המאמרים על 'פרשת מצורע', לחצו כאן] [לאוסף המאמרים באתר, 'ייצור ידע' בנושא הצרעת, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

מקורות והעשרה

[1] מלכים ב', פרק ד', פסוקים: ח' – י"ד.

[2] עולם התנ"ך, מלכים ב', דודזון – עתי, ת"א, 1998, עמוד 35.

[3] ראה גם – אבי הראל, צרעת – עונש על אי הכרה בסמכות, ייצור ידע, אפריל 2017.

[4] מלכים ב', פרק ה', פסוקים: כ' – כ"ז.

[5] במדבר רבה, פרק ז', ה'.

[6] בבלי, סנהדרין, דף ק"ז, עמוד ב'. (נוסח לא מצונזר. הנוסח הרגיל חסר את ההשוואה עם ישו הנוצרי).

[7] לצורך המאמר נתעלם מן הקושי שבקישור בין ר' יהושע בן פרחיה, חכם בן המאה השנייה לפנה"ס, לבין ישו, בן המאה הראשונה, היות שאנו מעוניינים במסר של הדברים – קפדנות יתר בפן החינוכי יכולה להביא לתוצאות הרסניות.

[8] בבלי, סנהדרין, דף כ"ט, עמוד ב'.

[9] מלכים ב', פרק ז', החל מפסוק ב' ועד סוף הפרק.

[10] ראה הרחבה – אבי הראל, יום בשורה מפיו של מצורע, ייצור ידע, אפריל 2018.

[11] בבלי, סנהדרין, דף ק"ז, עמוד א'.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *