לאחרונה התקשר אליי מאזין לנזוף בי. הוא השיג קוראן בעברית, ולא מופיע בו שום דבר מהדברים האיומים שאני כותב על האיסלאם. להיפך. כולו אהבת אדם ואחווה בין עמים. כבר הבנתם למה?

ב-25 בספטמבר 1997, התנצל אהוד ברק בפני עדות המזרח: "בשם מפלגת העבודה לדורותיה, ובשמי, אני מבקש סליחה על הפגיעה שפגענו"... האמנתם לו?

בעוד שבשיח הציבורי המחאה מוצגת כדרישה לשינוי, מבחינה מוסדית יש תמריץ להמשך המשבר. ככל שהמשבר נמשך, כך גוברת הזרמת הכספים. תעשייה זו מתוחזקת לא רק על ידי אידאולוגיה אלא גם על ידי מנגנוני רווח. המחאה הופכת מ'כלי' ל'מוצר'. הקמפיינים מיוצרים כדי להצדיק גיוס תרומות נוסף ולשמר את מעגל המועסקים, ולאו דווקא כדי להשיג הכרעה פוליטית.

הידיעה על מכירת חברת צים לחברה הגרמנית הפאג-לויד, מעוררת דאגה לעצמאות התובלה הימית לישראל בשעת חירום. אמנם מבטיחים כי חלק מהמניות יישארו בשליטת חברה ישראלית, אולם אין בכך כדי להבטיח כי בשעת חירום תהיה בידי מדינת ישראל עצמאות מספיקה בכמות הספינות הנדרשת, למילוי כל צורכי התספוקת הימית של מדינת ישראל. 

מאמר זה עוסק בהבדל שבין הגיונו האסטרטגי של הנשיא טראמפ - המתנהל מול איראן בשיקולי ניהול סיכונים בגידור סיכונים - לבין מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל, הנדרש להתנהלות בהגיון של קבלת החלטות בתנאיי אי וודאות.

האירוע המכונן אינו זיכרון קפוא, אלא צו קטגורי שמחייב את המאמין לעצב את עולמו מחדש לאור ההתגלות שנחשפה בו. ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על תפיסתם של אירועים מכוננים כצווי דתי, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.

סוגיות יסוד קיומיות בעבור מדינת ישראל, שככל הנראה עלו שלשום במפגש בין נתניהו לנשיא טראמפ בחדר הסגול, לא היו ניתנות לברור בשיחת טלפון. למרות העמימות שנשמרת לגבי תוצאת המפגש, ניתן לשער שעצם קיומה של הפגישה בשעה כה גורלית לאיראן ולאזור כולו, מסמנת מרחב תובנות חיוני לקבלת ההחלטות של הממשל האמריקאי מצד אחד ולממשלת ישראל מצד שני.

מה שהשתנה בעולם המלחמה החדש, ועושה את עבודת המתפ"ש לממד הכרחי הוא העובדה שהמלחמה מתקיימת תחת תיעוד תקשורתי מלא שמגיע מידית לכל אדם בעולם. במציאות זו, המיומנות הכרוכה בתיאום וניהול צורכי אוכלוסיית האויב במרחב הלחימה, נעשתה למרכיב יסוד בניהול המלחמה. בשל מרכזיותו זו, מאז הקמתו הייתה פעילות המתפ"ש מלווה בביקורת מתמדת מימין ומשמאל.