בעידן הדיגיטלי, הזיכרון אינו נשכח, אלא נצבר ומונגש לכל דורש. עבור פוליטיקאים, עיתונאים ומומחים, הארכיון הוא אוצר בלום, אך גם מלכודת. אספנו עבורכם אוסף שני של ממים על הארכיון הדיגיטלי כחרב פיפיות. אתם מוזמנים להוסיף.
תגידו, איך אתם עם תיאוריות קונספירציה? הן מתעוררות כאשר אנו נותרים ללא הסבר הגיוני. קחו למשל את התנהגותו של רב ניצב דני לוי, שהעלה השר בן גביר לכס המפכ"ל...
חמלה מזויפת יוצרת היררכיה מוסרית: אנחנו לא רק משכילים ועשירים יותר, אלא גם "אנושיים", "נאורים", "רגישים" ו"מוסריים", להבדיל מן מה'עמך' האדיש והלא מוסרי. אבל איך פותרים את הדיסונס הקוגנטיבי בין המחויבות לחיילים למחויבות לקבוצת ההתייחסות האליטיסטית? מתייחסים לצה"ל כשני צבאות. על החיילים 'שלנו' ב"צה"ל של מעלה", לא מפעילים אף פעם את החמלה המזויפת הזו, אבל ישנו כמובן "צה"ל של מטה"...
בעשור וחצי האחרונים, מבלי שהרגשנו, שינה צה"ל את פניו ונחלק לשני צבאות: צבא האליטות, וכל היתר... ריכזנו עבורכם את המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', על "צה"ל של מעלה וצה"ל של מטה", על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
בחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק עוררה סערה ציבורית חסרת תקדים. גל של סרטונים, כרזות וממים מילא את הרשתות החברתיות, ורובם התרכזו בדימוי אחד: פסל החירות. הפסל, סמל האומה האמריקאית וערכיה הליברליים, הופיע בסצנות בהן הוא עוזב את ניו יורק, בוכה, נמס או שוקע בים. המאמר בוחן את המשמעות העמוקה של תופעה זו, שבו חברה מתאבלת על סמליה שלה.
בגלל שיטת התיק הפתוח מתנהגים רוב שרי הליכוד כמשותקים – ולמעט כמה אמיצים – אינם מחוקקים חוקים כנגד שלטון הפקידים ובית המשפט, ואינם יוזמים פעולות נגד הטייקונים כדי להתמודד עם יוקר המחיה. אבל צריך לומר: העם כבר הבין, ושעונה של האליטה מתקתק במהירות לאחור. הוא לא ישקוט, עד שכל הפושעים הללו מטעם המדינה לכאורה יישפטו, וימצאו את המקום הראוי להם מאחורי סורג ובריח.
זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצרה פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישן עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שלישי של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
זר לא יבין את עומק ההתרגשות בעולם המוסלמי מבחירת זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק. זהו אירוע מכונן, המספק תחושת מטרה ברורה, ומבשר כי הגאולה קרובה, והגיע הרגע לפעול, ולהשלים את שליטתו של אללה על העולם...
זכייתו של הרדיקל הווקיסטי האנטישמי, זוהראן ממדני, בראשות עיריית ניו יורק, יצר פניקה של ממש בקרב תושביה שאינם שותפים לאידאולוגית הווק, של "עולם ישו עד יסוד נחריבה". כיוון שפניקה וייאוש הם כר פורה ליצירתיות, מלאה הרשת בממים אינטרנטיים שהמשותף לכולם הוא קינה רבתי על העיר הגדולה. זהו אוסף שני של חלק מהממים הללו, ואתם מוזמנים להוסיף עליהם עוד.
גם היום, רחוקה ניו יורק מאוד מימי הזוהר של רודולף ג'וליאני. אבל, אם היא תמשיך להידרדר, ותראה בעוד שנה כעיר של עולם שלישי, והעשירים משלמי המיסים ימלטו וינטשו אותה לאנחות – הרי שממדאני יהיה המתנה החשובה ביותר שקיבלו הרפובליקנים לבחירות האמצע. ויתכן גם אחרת...
