פוליטיקה

אחד מגילויי המחאה הפרוגרסיבית, הן האמריקנית והן הישראלית, הוא ראיית היריב כ'רע מוחלט' שאיננו זכאי לזכויות. כך למשל דיבר ח"כ רם בן ברק על: "הם שחורים, אנחנו לבנים"; פרופ' עידית מטות על חברי הממשלה, כחיידקים שגורמים להרס הגוף ולהרס המדינה, וקובי ריכטר על 'נגע', שצריך לסלקו באופן טוטאלי. ההיסטוריה מלמדת שלאבחנה הזו השלכות קשות מנשוא!

איך מביאים לדעיכת המחאה? איך גורמים לרוח לשנות את כיוונה, ובדרך לבצע את אותן רפורמות כלכליות הדרושות לישראל כאוויר לנשימה? 'רעיון מחולל' כזה מציע פרופ' ירון זליכה כבר שנים, אך איש 'לא הרים את הכפפה'. דומה שלאחר הבחירות הקרובות יבשלו התנאים לביצועו. תוך שלושה חודשים מרגע הביצוע נוכל להיות במציאות אחרת, אבל זה משחק שחמט מורכב ודינאמי, מול יריב אימתני, שיעשה הכל כדי לשרוד!

העם היהודי בארץ ישראל אינו יכול להכריע בשאלות היסוד ואף מוטב לו שלא לחתור לכך. בימים אלה של חרדה לעתיד מדינת ישראל, החברה הישראלית  זקוקה מחדש להנהגה לאומית, ברוח דרך האמצע המכילה והמסנכרנת של בן גוריון.

הדף הזה מביא לכם את האוסף ה- 42 של כרזות ובהן אמירות שתועדו אצלנו, באתר ייצור ידע; בהקשרים של פוליטיקה, צבא ומדינאות…

הזורע רוח קוצר סופה… משך שנים מזהירים מומחים כי הסתמכות על 'מרכז עצבים' אחד – המרכז את מירב העוצמה בידיו – מסוכנת לישראל. עתה, במאבק על הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית, התרחיש הזה מתממש במלוא עוצמתו!

אחד הסמלים המוכרים של תנועת המחאה הוא האגרוף המונף. זהו סמל וותיק שהמחאה השאילה לצרכיה. בסמל זה נעשה, לאורך השנים, שימוש מגוון, כסמל לסולידריות, לתמיכה, להצדעה, להבעת אחדות, להדגשת עוצמה, להתנגדות ולמאבק. בעידן המודרני, מזוהה האגרוף המונף בעיקר עם תנועות שמאל ועם תנועות של קבוצות מיעוט, אולם גם עם תנועות ימניות ופשיסטיות שעושות בו שימוש.

היה זה ברוך קימרלינג שנתן לאליטה המייסדת של ישראל את שמה – אחוס"לים: אשכנזים, חילוניים, ותיקים, סוציאליסטים, לאומיים-ציוניים ומזרחיים, שעברו את כור ההיתוך, קיבלו את התרבות האחוס"לית על עצמם (כמו הורי וכמוני) ו'השתכנזו'. האחוס"לים בנו מראש את מוקדי הכוח שלהם בתבונה רבה, בתחומי הרווחה והבריאות (ההסתדרות הכללית); הביטחון, בחינוך, בתרבות, בהסתדרות, במשפט, באקדמיה וכמובן בתקשורת. הם הנהיגו את ישראל ביד רמה, מראשית שנות המדינה, והם שאחראים לניצחון במלחמת השחרור, במערכת קדש ובמלחמת ששת הימים.

צדדים המצויים במחלוקת עזה מגיעים בדרך כלל להסכם פשרה ברגע האחרון רק לאחר שהמחיר לשני הצדדים מאי הסכמה הופך לגבוה והרסני עבורם במידה בלתי נסבלת אף אם לא בהכרח באותה מידה לכל הנוגעים בדבר. בימים אלה ישראל נמצאת במשבר חמור בשל מחלוקת כזו שיש בה סכנה לקיומה אך גם הזדמנות לפנות לדרך חדשה באמצעות פשרה שגובשה ברגע האחרון.

ברוכים הבאים ל'שד' ששחררה המחאה מהבקבוק, לאחד הכלים המבריקים והמפחידים של אנשי המדיה שמנווטים אותה: מעתה כולנו פטורים ממורכבות. העולם כבר איננו מורכב ולא צריך לשבור את הראש. המסרים ברורים וקבועים. הסגנון מותווה מראש. יש פטור מהרהור שני, מספיקות, אפילו מדיסוננס קוגניטיבי. הדוגמאות בגוף המאמר. אתה מוזמנים להוסיף עליהן…