האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
איתרע מזלה של משטרת ישראל להגיע למבחן הקשה בתולדותיה כשהיא במצב עלוב מתמיד. האם יש לה את הרצון, התבונה, העורמה והחוסן הנפשי להתמודדות כזו? קל לומר שלא, כי כל התנאים האובייקטיביים נגדה. אבל לעיתים, מתוך הכאוס צומחת הישועה. אם תצליח, זה יכול להיות הצעד הראשון לרפואתה ולהתחדשותה, ולהיפך. אם תיכשל, היא תמשיך להתפורר כמו המדינה שעל הצלתה היא מופקדת, בעל כורחה.
מקובל לייחס את ההתקפות על בית המשפט לימין הפוליטי. ההחיבור הזה נצרב בתודעתנו בעיקר בעקבות משפט נתניהו, והתחזק מאוד בעקבות המאבק על הרפורמה המשפטית / המהפכה המשטרית. אבל האמת היא, שכמו שופטי כדורגל, חוטף בית המשפט נאצות משני צידי המפה הפוליטית, בכל פעם שאיננו מספק את הסחורה לאחד מהצדדים.
ב- ז' בתמוז ה'תשס"ד – 26 ביוני 2004 – נסתלקה מאיתנו נפילת השירה העברית, נעמי שמר: משוררת, מוסיקאית ופזמונאית, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת תשמ"ג (1983). ריכזנו עבורכם את כל הדפים העוסקים בנעמי שמר, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה.
לאחר הביקורת על תפקוד המשטרה באירועי המחאה בקיסריה ב- 2 ביוני 2023, ביצע ממ"ז חוף, ניצב יורם סופר, שגיאה אסטרטגית גסה, והתייצב לראיון לערוץ 12. מה בדיוק חשב שיקרה בראיון הזה?
מרגע שבכיר מכריז על שינוי ומציב יעד דקלרטיבי, יודע כל מי שיפגע מאותו צעד לאן מועדות פניו, מתי יצא לדרך, באיזו דרך יסע ומתי הוא מתכוון להגיע. כל שנשאר הוא להערים מקסימום מכשולים בדרכו, כולל שימוש בעורמה ובתחבולה לסכל את השגת המטרה הזו (ואפשר גם להוסיף מכשולים נוספים כמו עלות או זמינות). לכן, הדרך הפחות טובה, לכאורה, העקיפה והמורכבת היא פעמים רבות גם עדיפה…
"… צריכה הייתה המדינה להקדים עצה לפורענות (האויב). אבל בני המדינה מחולקים לשתי כיתות, לכסויי ראש ולגלויי ראש, וכל שכת אחת מבקשת שנייה מעכבת, ואף הכיתות עצמן מחולקות ביניהן ושונאות אלו את אלו, אולי יותר מששונא האויב את כסויי הראש ופרועי הראש כאחד"… ש"י עגנון משקף לנו את שנאותינו היום…
יצירת לחץ ציבורי הולך וגובר היא אחת האומנויות של עיצוב מחאה ציבורית. בשנת המחאה הזו הוכיחו מעצביה שהם שולטים בה לפרטיה. היא לקוחה מתוך תורתו של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909): 'לחץ הולך וגובר הוא חזות הכל. הגזימו, אל תרפו וחדשו כל העת'. זהו הכלל השמיני מתוך 13 העקרונות המופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). רק שזה לא תמיד עובד…
אחת הטכניקות שבה מרבה המחאה להשתמש, היא השימוש באיומים על מלחמת אחים נוטפת דם. זה איננו מקרה אלא חלק מתורת הפעלה סדורה. הכלל התשיעי מתוך 13 – של אקטיביסט השמאל הרדיקלי והתאורטיקן הפוליטי יהודי-אמריקאי סול אלינסקי (Saul David Alinsky; 1972-1909) – גורס: 'הפריזו באיומים. הם מבעיתים יותר מהדבר עצמו!'. העקרונות הללו מופיעים בספרו של אלינסקי מ- 1971: "כללים לרדיקלים" (Rules for Radicals). הם מאיימים היום להקריס את הדמוקרטיה האמריקנית, וגם את זו שלנו…
הרלטיביזם הוא תפיסה שלפיה אין אמת אובייקטיבית אחת, אלא אמיתות רבות, התלויות בזהות, בניסיון חיים ובמבני כוח חברתיים. הווק לא רק אימץ את המושג, 'רלטיביזם', אלא ביצע בו 'מניפולציה סמנטית'. הוא לא אומר שכל האמיתות שוות, אלא שיש אמיתות שתקפות יותר מאחרות. כאן נוצרת המניפולציה: האמת המערבית מוחלפת באמת חדשה ונוקשה, שלא ניתנת לערעור: האמת של המדוכא.
כדאי לומר בקול את אשר לוחשים כבר רבים, מתחת לפני השטח: המחאה מתברברת, ומחייבת הערכה מחדש ובניית אסטרטגיה חדשה. אחרי שנוכחו מארגני המחאה שהיא מאבדת מפגינים – ושאי אפשר יותר להסתיר זאת במספרים בדיוניים בתקשורת – הם סיפרו לנו שהיא עברה לשלב חדש. הטקטיקות הננקטות בשלב הזה ברורות לעין. האסטרטגיה המנחה אותן הרבה פחות.
