מורכבות במשפט, בשיטור ובאכיפת חוק

קצין משטרה בכיר בדרגת ניצב, שיצא מהארגון ועשה מספר תפקידים אזרחיים, קורא עוקב ולומד את תחושת הציבור כלפי המשטרה; ובנוסף, צובר ניסיון בעבודה ניהולית בכירה במגזר האזרחי, הוא בעל יתרונות יחסיים על קצין שנמצא ומגיע מתוך המערכת. לטעמי, הדילמה של השר לביטחון הפנים, לטובת אזרחי המדינה וארגון המשטרה, היא בין שני קצינים מוכשרים כאלה: שחר איילון ובנצי סאו.

בתקופה האחרונה אנו עדים למספר לא מבוטל של גמלאי משטרה – זוטרים ובכירים – שהחזירו נשמתם לבורא, בדרך זו או אחרת… מצער מאוד מאוד! רובם ככולם לפני גיל 70! הרבה מתחת לתוחלת החיים הממוצעת במדינה – 83!! תמותת שוטרים בגמלאות בגיל צעיר יחסית היא פועל ישיר של מה שמכונה לחץ ושחיקה בעבודת המשטרה (Stress and burnout in police work)…

אפשר להפוך בן־לילה, בהינף קולמוס ואגודל ובסיוע תקשורת אוהדת, את כל שרי ממשלת ישראל ל"חשודים" (בעלמא?), בעלי "תיקים פתוחים" ו"עננה מעל לראשם". הם יצעדו בסך (כרגיל, בחסות ההדלפות מבעוד מועד לתקשורת ולצלמים הממתינים בפתחי הבתים) לעבר קומות משרדי לה"ב 433, ושם יוכתרו בכתר "בעלי תיקים פתוחים" – או סתם "חשודים" – וביציאתם ייכתבו וייחתמו כ"בעלי ניגוד עניינים מובהק היורד כדי שורשו של עניין". כך יעוקרו כולם יחד, וכל אחד לחוד, מיכולת הצבעה, והנה, רוני אלשיך, קיבלת שנה רביעית. 

בעגה המקצועית של מנהלים בכירים קוראים לכך 'בומרנג ניהולי': מנהל מלא כוונות טובות, מצהיר הצהרות בומבסטיות על שינוי, אך בפועל, מעשיו / מחדליו (אי העשייה כשצריך לעשות) מכשילים את השינוי שיזם במו ידיו. בבומרנג ניהולי נוסף נתקלנו השבוע: מנכ"ל מוסאוא, ג'עפר פרח, נעצר בחיפה בהפגנת הזדהות עם עזה ומשם הגיע לבית חולים ואושפז; והמשטרה לא גלתה איך נשברה הרגל כבר יומיים… איפה מצלמות הגוף של השוטרים?

משטרת ישראל (עם קצת עזרה מהחברים בפרקליטות ובמשרדי היועץ המשפטי לממשלה) ידועה ב'סיכולים הממוקדים' שלה (גל הירש כמקרה לימודי…). גם הפעם המטרה ברורה: 'הסיכול הממוקד' נגד מועמדותו של ניצב יורם הלוי לתפקיד המפכ"ל ניטש כבר במלוא עוזו, ובקרב הזה כל האמצעים כשרים!

פרשת 'יועץ הקבורה' היא פרשת רציחתו של העבריין, יעקב ועקנין ז"ל, המכונה בידאוי, על ידי חנניה חזן (הוא 'יועץ הקבורה').
הרצח התבצע במהלך במהלך חודש ספטמבר בשנת 1983. המאמר משחזר את האופן שבו הגיעו החוקרים אל הרוצח…

לאחר שהתברר, מעבר לכל ספק, שרוני אלשיך לא יקבל שנה נוספת, פרץ עתה הקרב על המפכ"לות בכל עוזו, וכתמיד במשטרת ישראל, זהו קרב ייצרי ומלא אמוציות. אז מה נמצא באמתחתם של הפוליטיקאים?

תביעות השתקה – המוכרות בספרות כ־Strategic Lawsuits Against Public Participation (SLAPP) – הן הליכים משפטיים, שמטרתם המרכזית אינה בהכרח זכייה מהותית, אלא יצירת אפקט מצנן (chilling effect) על שיח ציבורי. אף כי ישנם הקשרים שבהם השימוש בהן מזוהה עם מחנות פרוגרסיביים – במיוחד סביב סוגיות של זהות ופגיעה סימבולית, וסביב תרבות ההשתקה והביטול (Cancel Culture) – התמונה הכוללת מורכבת בהרבה.

ב-9 במאי 2018 עלה שר האנרגיה על דוכן הנואמים בכנסת להשיב על ארבע שאילתות, שנגעו במה שמכונה: "אפליקציית צבע אדום לשיטפונות". משמע, קיומה של אפליקציה באחריות רשות מוסמכת, שניתן להתקינה על כל טלפון נייד, ושתוכל להתריע בזnן אמת למטיילים על שיטפון צפוי לפני כניסה לנחל. השר סיפר על במת הכנסת שאפליקציה כזו אכן קיימת, וזמינה לאזרחים. אבל מי שמע עליה?

הקדנציה של רוני אלשיך במשטרת ישראל תיחשב כנראה (לפחות בחשבון הטווח הקצר) כהחמצה גדולה, אבל דווקא בשל כך, היא תילמד עוד שנים בפקולטות לניהול. אלשיך נפל למלכודת הגדולה ביותר שיכול מנהל ליפול לתוכה: מלכודת תחילת הקדנציה. הוא עשה טעויות גרנדיוזיות בתחילת הקדנציה, וישלם עליהם עד סופה…