האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מעל כולם מרתקת דמותו של מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, שנטל לידיו את הארגון – לאחר חיסול קודמו, מוסאווי בידי ישראל – בפברואר 1992. מארגון טרור קטן, מינף נסראללה את הארגון בתחום הצבאי לאחד הצבאות החזקים והמשמעותיים בעולם…
מדינת לבנון כייצור כלאיים היברידי, ממצה את היתרונות הטמונים ביכולת להתנהל בתחכום בין שני קטבים מנוגדים: בין זיקה למדינות המערב, בעיקר צרפת וארה"ב בשיתוף פעולה צבאי וכלכלי בחתירה ליציבות; לבין זיקה הדוקה לאיראן ולסוריה, באמצעות ארגון חיזבאללה, המגלם מגמת מאבק וחתרנות. בכך טמון במידה רבה סוד הצלחתה של לבנון בשימור קיומה, כאי של יציבות בטלטלת המזרח התיכון בעשור האחרון.
לשמוע את ההצהרות – שמגיעות מהדרג המדיני, מדובר צה"ל ומאלוף פיקוד הצפון, ולא להאמין: ניתוק של כביש 90; כיבוש יישוב בגליל רקטות בכל הארץ. כולם משדרים פניקה ועוסקים בהפחדת הציבור הישראלי שלא לצורך. במקום להודיע שזה יהיה נהדר שיהיה לנו שבויים של חיזבאללה, אנחנו מכינים את העם לקטסטרופה!
כמו לפני יותר מעשור, איש לא נועץ בנו. אותם האנשים שטעו אז והתעלמו מהסקייגארד, שחברת נורתרופ גרומן התחייבה לספק תוך 18 חודש, פתרון יעיל, מוכח וזול, דחו אותו שוב כלאחר יד, באותם טיעונים הזויים וחסרי שחר. זה מחזיר אותי לנאום הלווייתנים של חיים רמון: " כמו לווייתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ואני, בכוחי הדל, דוחף אתכם אל המים החיים. ואתם לא רוצים, ואתם לא רוצים. אתם מתעקשים להתאבד!…"
לו היה קו בר-לב מופעל בהתאם לתכנית המבצעית שלו, אפילו בחלקה, קרוב לוודאי שפני המערכה היו נראים לגמרי אחרת, אבל משלא כך, להאשים את מתכנני ויוזמי קו בר-לב בכישלון, כאשר ידיו ורגליו קשורות, ועיניו מכוסות- עושה עוול, לא צודק ולא ראוי, תוך התעלמות (מכוונת?) מהגורמים והנסיבות במלחמת יום כיפור
אם ישראל חפצה חיים היא חייבת להסיר מעליה את האיומים הקיימים – של כ-200 אלף טילים ורקטות, חלקם מדויקים, וכמספר הזה של פצמ"רים – ולהתכונן גם לאיומים עתידיים. אין לאיומים אלה פתרון זולת שילוב לייזר רב עוצמה מסוג סקייגארד במערך ההגנה. אפשר ורצוי לשחזר את הידע שהצטבר בנושא, וליישמו באחת התעשיות הביטחוניות בארץ, בסיוע ובשיתוף חברת נורתרופ גרומן.
כדאי שייפול לנו האסימון… מי שהיה צריך אישור שמה שקורה במוסול קורה בעזה ומה שקורה בעזה קורה בגבול לבנון, קיבל אותו עתה. אנו מוקפים, מצפון ומדרום, ביעד מבוצרים וריבוניים, מוגנים במערכת מנהרות תת קרקעית; חמושים באש רקטית מדויקת ובטילי נ"ט; שמחייבים החלטת ראש ממשלה לכל כניסה קרקעית; שעלולים לגבות מחירים עצומים על כל הפרת ריבונות; ומאות הרוגים, במקרה של כניסה קרקעית מסיבית…
תקיפת יעדי תודעה חיזבללאים על אדמת סוריה, אולי לא ירגיזו את הדוב מספיק; אבל גם לא יתרמו כלום לניצחון במערכה. נשמעו המון רעשים אתמול בלילה אבל, זה לא משנה את העובדה שראש ממשלת ישראל מורתע מלתקוף בבירות, ומשתמש לטעמי בדרכים הלא נכונות להעברת מסריו…
התנדבתי להעיד במשפטו של יעקב שמבה – חייל בן 19 באותה עת – שנאשם – לתפיסתי, על לא עוול בכפו – בגרימת חבלה בכוונה מחמירה באריתראי הבטום זרהום. לטעמי, נעשה לו עוול גדול! זהו כשל, שבו חוטאת הפרקליטות שוב ושוב: לקחת אירוע כאוטי ולנתח אותו תחת אורות הניאון, כאילו התרחש במציאות ליניארית של סדר גמור!
לאן השיתוק הפרוצדורלי – שכפינו על עצמנו – מגיע בסוף? דוגמאות לא חסרות. כדאי שנתבונן איך האיחוד האירופי מתאבד בסבך הפרוצדורות שבנה לעצמו ונפיק לקחים… אם אנחנו חפצי חיים, אנחנו חייבים להפסיק את המרוץ הצדקני הזה, לחפש אנשים ללא פגם לתפקידים בכירים, ולאפשר לבעלי האחריות להפעיל את סמכותם! מינוי צ'יקו אדרי – למרות מסקנות ועדת גולדברג – יהיה צעד ראשון בכיוון הנכון!
