מורכבות בביטחון לאומי

וינסטון צ'רצ'יל אמר, שמחירה של גדולה היא אחריות. תחת הנהגתו של נתניהו מדינת ישראל נמצאת בתהליך שבו האחריות לביטחונה מופרטת…

יעלון מייצר משחק סכום אפס. או שהוא משקר או שבנימין נתניהו משקר (ועל הדרך, משקר גם תא"ל יעקב נגל שדיבר היום ברדיו). להערכתי, זה ייגמר בבג"ץ, שיורה לחקור את ההיבטים אליהם קשור ראש הממשלה נתניהו; ואם יעלון לא משקר, זה יסתיים בהטבעת הצוללת על ראשו של נתניהו!

לא ראש הממשלה ולא שר הביטחון ולא שר החוץ יכולים להורות על נקיטת פעולה הנוגעת לענייני הביטחון הלאומי של מדינת ישראל, בלא שנידון הנושא בקבינט!

זה אולי מצחיק ומשעשע לתפוס פוליטיקאי בקלקלתו, אבל בסופו של דבר, חשיפת דברים שנאמרים בקבינט זה חוסר אחריות לאומית!

במסיבת העיתונאים של נתניהו בפריז, התבשרנו על ידו כי "נפגשתי עם פוטין וזאת הייתה פגישה חשובה וטובה"… נו טוב… לחצתי לו את היד והוא לא הזריק לי בוטולונים והוא לא הרעיל לי את ארוחת הצהריים… 

יחידות מיוחדות של כל מדינה, מבצעות פעילות בעומק שטח האויב. לקראת כל מבצע כזה מתנהל תכנון מדוקדק. האם הכוח יתגלה; האם יהיו לו נפגעים? האם יצליח לחלץ את עצמו? מה יהיה מחיר החילוץ? איך יגיב האויב? איך יגיבו כוחותינו בחזרה? איך יסתיים האירוע? אילו השלכות ארוכות טווח תהיינה לו? לחיוב? לשלילה? יש מרכיב אחד, שתמיד יהיה דומיננטי יותר מהמתכנן, בסוגיות הללו: ברוכים הבאים לממלכת אי הוודאות…

עד שלא יקום העם היושב בציון ויוריד לאותו יועמ"ש – שמאשר את "הסדרי הלא ידע" – את מה שצריך להוריד לו, אחוז הפוליטיקאים "שלא ידעו" רק ילך ויגדל…

בניגוד לבן גוריון, יצחק רבין לא הותיר יומן, ובכתביו ובנאומיו לא ניתן ביטוי מלא ללבטיו ולקווי היסוד לתפיסתו. אולם, בנאומו האחרון בכנסת, ב- 5.10.1995 – בדיון על שלב ב' לתכנית אוסלו, התווה רבין מסד תפיסתי ברור. מסד זה שונה, עקרונית, ממתווה ה-INSS…

רצח צ'רלי קירק מציף מחדש את השאלה העתיקה והטעונה: האם רציחות פוליטיות הן כלי אפקטיבי להשגת מטרות פוליטיות, או שמא הן רק מדרדרות מערכות מורכבות לכאוס ולחוסר יציבות?