מורכבות בביטחון לאומי

מי שחושב – שחיילים מודעים להשלכות היותר רחבות של הפעולות שהם מבצעים, או שהם צרכים להיות מודעים לשיקולים המערכתיים ומקבלי ההחלטות צרכים לפרוס את שיקוליהם לפני המבצעים – טועה…

יש להודות לחמאס על שבחר לשגר רקטות אל בירת ישראל בעיצומו של יום חגה.  אולי עם ישראל יתעורר מתרדמת לאומית ארוכת שנים וישוב לתשוקת הדורות לגאולת ציון וירושלים…

מערכת הביטחון משחקת בביטחון המדינה ברולטה רוסית. כאשר אנו מוקפים בכ-200 אלף רקטות וטילים, חלקם מדוייקים בעל ראש נפץ של מאות ק"ג, אין זמן למשחקים. אחת מהשתים. או שיחדשו את פרויקט הסקייגארד במתכונת חירום, בשת"פ עם האמריקאים (וזה אפשרי! האמריקאים ישתפו פעולה, להרגעת העימותים באזור), או שיציגו תוכנית חירום לפיתוח לייזר חשמלי בהספק של כ-מ"ו, בפרק זמן סביר – כ-3 שנים (וגם זה אפשרי!)…

קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הנגב פיתחה, במימון ראשוני של משמר הגבול (מדוע ולכל הרוחות, משמר הגבול ולא משרד הביטחון שזה תפקידו???) לייזר שפועל באורך גל בטוח, כזה שאינו מסכן את הראייה. תותח הלייזר הזה מתואם למערכת הגילוי וההכוונה האלקטרואופטית. זו מערכת שמאפשרת ליירט מהר מאוד את כל זרי הבלונים שבטווח היעיל של המיתקן. אז מדוע האמצעי הזה לא מופעל בהיקף גדול? את השאלות יש להפנות למשרד הביטחון.

צפוי, שבגלל העלות הזולה של המזל"טים המתאבדים; ובגלל התחזוקה והתפעול הפשוטים שלהם, הם יהיו בשימוש נרחב גם בידי ארגוני הטרור באזור ובעולם. להערכתי, בעוד כ- 5 שנים לכל היותר, יהפכו נחילי המזל"טים המתאבדים לסיכון הגדול לכוחות צבא ולאזרחים כאחד…

בנט החליט ללכת all in, ובמעשיו מרסק את שאריות הנורמה הציבורית במדינת ישראל! אם יצליח בנט להקים ממשלה יציבה מתפקדת ומקדמת, איש לא יזכור לו את ההימור שלקח; אבל, אם ייכשל, הציבור הישראלי שבנט לא סופר במעשיו, יישאר עם הנורמה הציבורית הרמוסה לחלוטין שייצר…

אחריות היא מושג אתי ביצועי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי להבטיח שהפעילות בעתיד תתנהל כראוי. לעומת זאת, אשמה היא מושג משפטי ואנחנו אמורים להתעניין בה כדי שעבריינים ייענשו כראוי בידי בתי המשפט על פעילותם בעבר. לפיכך, אחריות אינה אשמה…

פופוליסטים הם כמו עץ הפיקוס, ככל שהם צומחים, מרחיבים את השורשים למרחקים ומגדלים יותר ענפים, שום דבר, גם לא דשא, לא יכול לצמוח מתחתם… עמר דנק במאמר שלישי על פופוליזם.

מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של 47 השנים האחרונות בבחירות לבית הנבחרים? הרפובליקנים מפסידים מושבים באופן חריג, בגלל מה שנתפס בציבור כמועמד חריג ובעייתי: ניקסון בגלל ווטרגייט; וטראמפ בגלל המסגור התקשורתי סביב רוסיהגייט; הדמוקרטים מפסידים מושבים בגלל מדיניות שנתפסת כבעייתית בעיני הציבור. אם זה קלינטון; ואם זה אובאמה. טראמפ הוא החריג היחיד…

השאלה הבסיסית היא, מה קורה לאדם ולחברה, כשכל האנרגיות מושקעות בחסימת ההשתנות. כשמתעקשים בכל דרך לא להשתנות – משהו עמוק מסתבך בתוך עצמו, במבוי סתום, כמו חסימת מעיים!