גרשון הכהן

האלוף גרשון הכהן: שאלת היסוד היא עד להיכן מחויב קברניט לאומי להקשיב להמלצת יועציו המקצועיים? וגם אז – למי מבניהם נכון להקשיב? פרשת המגנומטרים בהר הבית כמקרה בוחן.

תודת האדם לאלוהיו כרוכה בפרק קי"א בספר תהילים, בהשתאות ובהכרת תודה מול התגלות כוח מעשה ה' בעולמו. מה שמזדקר מידית כשאלה לאין קץ, טמון בעובדה שבין מוקדי התגלות כוח מעשי ה',  מודגשת תופעת כיבוש הארץ על ידי בני ישראל, כמוקד בגילוי כוח מעשיו. לאדם בעל תודעה מוסרית במיוחד זו המוכרת כתודעה מוסרית בת ימינו, ההיגיון האלוהי רחוק מלהיות מובן. איך קורה שכוח האל מתגלה בתופעה הטומנת בחובה סכסוך נצחי?

יש בקולו החדש של אבי גבאי אמירה שיכולה לחבר אליה את אנשי דימונה אופקים וקרית שמונה, אבל הוא פונה אל מצוקותיהם היומיות, ושוב מדחיק את כמיהתם היהודית לגאולת ציון. שוב אותה הבטחה לטכנאות ביטחונית-הסדרית, בבקעת הירדן, בחסות אמריקאית, כאילו ביטחון טכני לגוש דן הוא משאת נפשנו

בניגוד לנלמד בבתי ספר צבאיים במערב, חשיבה אסטרטגית רוסית, מניחה מראש כי מרגע שמתחילים לפעול למול מערכת היא הולכת ומשתנה. על כן בנקודת מוצא לקבלת החלטות לפעולה, מונחת ההכרה שבעצם החיכוך עם המציאות, טמון המפתח להמשך התכנון. הגיון אסטרטגי זה מסביר כיצד, למרות משבר כלכלי הפוקד את רוסיה, תוך מצוקת העיצומים המוטלים עליה, וקשיים במימוש תכנית ההתעצמות הצבאית, הצליחה ההנהגה הרוסית בתוך פחות מעשר שנות יוזמה אקטיבית, להשיב לעצמה את מעמדה כשחקן מעצמתי מרכזי במערכת הכוחות הגלובלית…

לתומכים בפתרון שתי המדינות הצטרף אלוף מיל' יעקב עמידרור. במחקר, שפרסם על "הגישות לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני" (מרכז בגין –סאדת מספר 129), המליץ "לצמצם את הבנייה לגושי ההתנחלויות (בלבד)". המלצתו יוצרת למעשה ויתור ישראלי חד צדדי: ויתור מראש במאבק על עתידו של המרחב הפתוח. בכך – כהנחת יסוד לגבי קווי המתאר להסדר הקבע – עמידרור קיבל למעשה את ההנחה כי בסופו של יום, היישובים מחוץ לגושי ההתיישבות, לא יוותרו בידינו. זהו סלע המחלוקת, שאלת הדיון בניסוח זה, ממש לא ברורה לציבור, ומעולם לא הוכרעה.

בשאלות עתידה הלאומי של מדינת ישראל, הדיון הפוליטי הישראלי נוהג לגייס כמקור סמכות, את מומחיותם של בכירים לשעבר במערכות הביטחון.  ראוי לתת דעתנו לשאלת תוקף סמכותם.

יש להתייחס לשאלת תשלום החשמל והמצב ההומניטרי בעזה בהקשר לשני אינטרסים ישראליים: הראשון, לשמר יציבות בעזה; והשני, לשמר את מצב הבידוד, עד כדי טיפוח סמוי של חמאס בעזה כישות ריבונית. 

הגישה ביקורתית למלחמת ששת הימים, הקושר אותה ל"כשל התמשכות הכיבוש" לכאורה, נובעת במידה רבה, מהתעלמות המבקרים מההקשר התודעתי הלאומי בו התקבלו ההחלטות באותם הימים. לגבי חלק מן המבקרים, ניתן לומר כי מדובר, לא רק בהתעלמות אלא אף בהכחשה.

כתחליף לדרישות מדינת ישראל לגבולות בני הגנה, בהם הדרישה לנוכחות צבאית ישראלית בבקעת הירדן – להבטחת פירוז המדינה הפלסטינית מנשק – התכנית מציעה מענה ביטחוני מגוון ומורכב, הכולל כוח צבאי אמריקאי, שיפעל בקו המים בבקעת הירדן. בכך הופכת ישראל תלויה לביטחונה בכוחות זרים!

החלומות החדשים שהתהוו עם המלחמה, הם כנראה, לא כל כך כפי שנוהגים להציג, חלומותיהם של אנשי גוש אמונים, שביטאו למעשה המשך רציף לתפיסה החלוצית של תנועות ההתיישבות, אלא חלומותיהם החדשים של בני מפלגות הפועלים, שהחליפו בעשורים האחרונים אתוס חלוצי מהפכני, בשקיקה לנורמליות מערבית ליברלית. נדרש אם כן, עיון מחודש וביקורתי בסיפור שאנו מספרים על מה שהשתנה ומי שהשתנה.