איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע, פרשת בשלח

גַּעְגּוּעַי לַיָּמִים בָּהֶם הַדְּבָרִים הָיוּ פְּשׁוּטִים, וְיָכֹלְנוּ לגעת גַּם בַּקְּשָׁיִים; בַּחֶמְלָה וּבָרֶגֶשׁ, וְגַם כְּשֶׁכָּאַב לְהַמְשִׁיךְ לֶאֱהֹב. גַּעְגּוּעַי לַיָּמִים בָּהֶם יָכֹלְנוּ לְדַבֵּר
עַל כָּל אוֹתָן הַחְלָטוֹת וּמַעֲשִׂים, שֶׁהֵבִיאוּ לְשִׁעְבּוּד וְעַבְדוּת, וְלָדַעַת שֶׁבְּיַחַד נוֹכל להכל… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת בשלח…

עופר בורין: איוב פרק יט – נמלט בעור שיניו

הסבל הגופני שלי והאסונות שקרו לרכושי ולמשפחתי כה קשים, עד שאין אפשרות בכלל לנתק ביני האדם לבין העור והעצמות שלי. הנפש שלי, כלומר עצמי, נדבקה לעור ולעצמות שלי ואיננה יכולה להתנתק מהם. הדרך היחידה שלי להימלט ממצב – שבו אני דבוק לעור והעצמות הנגועים במחלות שלי – היא דרך השימוש ב"עור שיני"…

אבי הראל: 'מן', אוכל שמיימי או אוכל איכותי?

בפרשת בשלח מתלוננים בני ישראל על חוסר מזון, ומול השפע שהיה להם בהיותם עבדים במצרים. כדי למגר את תופעת הרעב, האל ממציא להם בשר, בדמות ציפור השליו, ומתחיל להוריד להם מן מהשמיים. משניהם, סיפור המן הוא החשוב יותר, היות והבאת השליו הייתה אירוע חד פעמי, ואילו ירידת המן נמשכה כל זמן שהותם של בני ישראל במדבר סיני. המן מייצג נס ייחודי, ומזון שהשייך במהותו למלאכי השרת…

עופר בורין: איוב, פרק יח'  – בלדד WHO?

בלדד השוחי טוען כי מאחר ואיוב כל כך סובל, העונש הצפוי לו הוא עונש של רשע מרושע. לא יישאר ממנו זכר על פני האדמה:  אבל מה שקרה הוא שאת שמו של איוב כמעט כולם מכירים עד היום. ובלדד השוחי? נו, בשבילו צריך מאמרים כאלה כדי להיזכר… בגוגל – לבלדד השוחי קבלתי 9,590 תשובות. לאיוב קבלתי 734,000 תשובות…

אבי הראל: מפעל הדף היומי – זווית ראיה נוספת של הרמב"ם

לימוד התלמוד בעולם היהודי הינו נדבך מרכזי, אולם לא תמיד היו אלה פני הדברים. המסגרת של לימוד גמרא אינטנסיבי, החל רק לפני כמאתיים שנה עם הופעת המסגרת הישיבתית הליטאית. הישיבה הראשונה שנוסדה הייתה ישיבת וולוז'ין[15]. ישיבה זו שפעלה במאה ה-19, הייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי־תלוי בקהילה המקומית…

איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע, פרשת בא

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְבִתִּי- עַל תובנות שֶׁל הַלֵּב; בּוֹאִי בִּתִּי וּלִמְדִּי דַּרְכֵי עוֹלָם, דְּעִי שכְּשֶׁאֱלֹהִים נוֹתֵן בָּאוֹתוֹת דָּבָר לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד לוֹ; הוּא בָּא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּעֶצֶם, בְּכָל אֶחָד יֵשׁ פַּרְעֹה, כָּזֶה שֶׁכָּבֵד לִבּוֹ, כָּזֶה שֶׁהָעוֹלָם אוֹהֵב לֹא לֶאֱהֹב… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת בא…

עופר בורין: איוב, פרק טז  – הסבל נשאר בעולם לעדות

איוב מצפה שבמשפט, אלוהים יעמיד את החטאים והוא יעמיד את הסבל. הסבל הוא כה גדול למול זה שהוא כלל לא יודע שהוא חטא, שהוא בטוח שבמשפט הוא יגבר על אלוהים ועל עושי דברו…

אבי הראל: הקשר בין קרבן פסח ואכילת מצה

השם פסח במקרא מכוון תמיד אך ורק לקרבן המוקרב ביום הארבע עשר לחודש הראשון הוא חודש ניסן. אשר על כן חג הפסח חג רק ביום זה. למחרת, נחגג חג נוסף הנקרא במקרא חג המצות, כך שיש כאן שני חגים נפרדים ושונים, חג הפסח וחג המצות. חג הפסח נמשך יום אחד, ואילו חג המצות נמשך שבעה ימים…

עופר בורין: איוב פרק ט"ו – האם איוב הוא האפיקורוס הראשון?

אליפז מעלה כאן, לדעתי, בפעם הראשונה, טיעון מרתק על היותו של איוב סכנה עצומה לאמונת האדם באלוהים המשגיח על העולם. דווקא משום היותו של איוב ידוע בצדיקותו ובחכמתו, דבריו הקשים מול אלוהים, מעוררים אצל המאמינים התמימים הרהורי כפירה באל.  האם אליפז הוא האפיקורוס הראשון?