האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
מסתבר שמשה ואיוב דרשו מאלוהים את אותו דבר: גלה משהו מדרכך כדי שנבין מה אתה רוצה. אבל אלוהים מסרב. למשה הוא אמר זאת בפירוש. לאיוב, לפחות בינתיים, הוא אפילו לא עונה. ואיוב, המורד באמונה העיוורת והמאמין הגדול באלוהים, מפנה את האצבע לאלוהים כאשם בריבוי הרשעים והחטאים בעולם…
החוק המקראי: מכשפה לא תחיה, הינו חוק מובן והגיוני, היות ועם ישראל חי בקרב עמים ובשכנות לעמים שאצלם התעסקות בכשפים הייתה דבר שבשגרה. החוק מנוסח באופן מחייב וללא פשרות כך שאין הוא מתיר כל סוג של כשפים. האם החוק האמור נשמר בעם ישראל בתקופת המקרא? והאם בעמים של המזרח הקדום לא היה ניסיון להגבילם?
אז ממה מפחד איוב? מה באמת יגרום לו לפחד איום? הוא מפחד ממצב שבו יגיע למשפט ובסופו ימשיך אלוהים בדרכו. הוא מפחד משרירות החלטותיו של אלוהים. הוא מפחד מאמת אלוהית אותה לא יוכל להבין. הוא מפחד מהדרישה לאמונה עיוורת. הוא מפחד פחד אלוהים מעולם הנשלט בידי צדק אלוהי בלתי מובן…. ספר הפילוסופיה החשוב בעולם בפרשנותו של אל"ם במיל' עופר בורין…
נראה שקיומו של איוב, האיש ששובר שתיקה, לנוכח העוול האישי שלו והעוולות שהוא רואה בעולם, גורם לאליפז לאבד את צלם האנוש…
בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּאת אֵלַי, הָעוֹלָם נָדַם; וְלַשָּׁמַיִם הָיָה צֶבַע מְיֻחָד, שֶׁצּבַע בַּצְּבָעִים מַרְהִיבִים כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה קָשׁוּר בָּנוּ… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת יתרו
פרשת יתרו מציבה לנו את האתגר להסביר את הקשר המיוחד בין משה לכהן מדיין. לכאורה על פי פשט הפסוקים, לאחר בריחתו של משה מאימת פרעה למדבר, הוא מגיע לארץ מדיין, שם על יד הבאר הוא מושיע את בנות יתרו מפני זעמם של רועי הצאן האחרים, ובתמורה לכך, הוא מוזמן להתארח בבית יתרו, ואף נושא את בתו, ציפורה לאישה. אולם…
שתי השורות האחרונות, בהן מכנה ביאליק את הזדים, נכתבו ישירות לרעיו של איוב. וזו שמעליהן – ישר לאלוהים ולבנו השטן…
יום ה-ט"ו בחודש שבט מסומן בלוח השנה העברי כראש השנה לאילנות. ביום זה אנו חוגגים את העצים בעולמו של אלוקים, ואת העץ שבתוכנו, על ידי אכילת שבעת המינים, המהווים סמל למרכיבים ולצדדים השונים של חיי האדם" "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש [תמרים]" (דברים ח, ז-ח)…
האם ט"ו בשבט הוא חג האילנות? ספק רב. ט"ו בשבט אינו מוגדר כחג, לא בפסוקי מקרא ולא בחז"ל, ואף לא בהלכה הפסוקה. זאת ועוד: הקשר בין תאריך זה לנטיעות אינו קיים כלל. המפנה חל בתקופת הגאונים, אז נתפס תאריך זה – על ידי הציבור שחי בארץ-ישראל – כיום הדין לפרות האילן; ובשל כך, הם ציינו או חגגו אותו כיום חג, שבתפילותיו כללו פיוטים מיוחדים שבהם התפללו לשנה ברוכה לכל מיני האילנות…
איוב ביקש מרעיו להפסיק להטריד אותו ולמלא את תפקידם כמנחמים. צופר הנעמתי פותח את פיו לענות, אבל הוא לא שולט בפיו. מה הקשר בין כל הנאום הזה לסיטואציה בה אני נמצא, בוודאי שואל את עצמו איוב בייאוש? מה הוא רוצה ממני הטרחן הזה?
