האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
אי אפשר שלא להיזכר בדויד המלך… לאחר שקיבל מנתן הנביא הסבר על חטאו בעניין בת שבע ואוריה החיתי (משל "כבשת הרש") אומר: "חטאתי לה'". לדויד המלך היה את נתן הנביא. לאיוב אין אפילו את זה. לבד הוא צריך לגלות את חטאיו… ואם לא יצליח? התשובה של אליהוא פשוטה ותינתן בפרק הבא…
מי שאינו רשע, שישב בביתו ויעביר את ליל הסדר לבדו, יספר את סיפור קורח (שהינו חלק בלתי נפרד מיציאה מעבדות לחירות) באמצעי תקשורת שאינם פנים לפנים (טלפון, ZOOM וכיוצ') ולא ישכח להגיד, כמצוות רבן גמליאל, פסח, מצא ומרור. לשנה הבאה בירושלים הבנויה, בריאים ומסובים סביב שולחנות החג. חג שמח…
הנחיות הרמב"ם לשמירה על הבריאות בכלל, ובעת מגיפה בפרט, לא היו נשארים בגדר המלצה בלבד, והיו הופכים אצל הרמב"ם להלכות מחייבות, שאי קיומם יגרור עונש כבד. ברור לי שהתנהגות לא ראויה בזמן רגיל וביתר שאת בזמן מגפה, היה גורר מפיו תגובה חריפה ביותר, שאיננה משתמעת לשתי פנים!
קרבן זבח שלמים מוזכר פעמיים בספר ויקרא, בפרשת ויקרא, ובפרשתנו פרשת צו. לפי הכתוב במקרא, קרבן שלמים שונה משאר הקרבנות במובנים שונים, ובעיקר שהוא מתחלק בין שלושה: האל, הכוהן והאדם המקריב. השורש ש.ל.מ יכול להכיל בתוכו פרשנויות רבות, אולם הפרשנות המקובלת ביותר היא זו שהכוונה למונח שלום…
שקט. איוב סיים את דבריו. שלושת הרעים שותקים. השקט מעיק. ואז אנחנו מתוודעים לדמות חדשה שהייתה אתנו לכל אורך הדרך, מבלי שנדע, יושבת בצד ומקשיבה. אליהוא בן ברכאל הבוזי, ממשפחת רם, פוצה את פיו…
צדיק אמיתי אינו מסתגר מהעולם. צדיק אמיתי חי בעולם, מתמודד עם החטאים, לומד מניסיונות, מהצלחות, מכישלונות, ובעיקר משתתף בחוויה האנושית מבלי לפחד מעצמו ומבלי לצפות לאיזה גמול ומבלי לחשוש מעונש על כל צעד ושעל. איזהו גיבור? הכובש את יצרו! ולא זה המכניס את יצרו לכלוב חשוך ואטום!
מאז חורבן בית שני, צפה ועולה השאלה האם ניתן לחדש את עבודת הקורבנות, בהיעדר בית מקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, יחוס הכוהנים ומקום המזבח…
אולי זה המסר של ספר איוב: אל תצפה לדבר. לא לגמול על מעשים טובים ולא לתשובה על שאלותיך…
80 יום כבר שולט נגיף זערורי, בלתי נראה, בחייהם של בני האדם על כדור הארץ, האנושות כולה מושבתת מהסיבות הלא נכונות; ואי ודאות מרחפת מעל ראשינו…
דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְאִישִׁי- וְעָשִׂינוּ לָנוּ מִשְׁכָּן, נָוֶה מִדְבָּר בַּהֲמֻלַּת הַחַיִּים, וּכְשֶׁהַיִנּו בְּתוֹכוֹ נמוגו כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם, נֶעֶלְמוּ הַמַּרְעִישִׁים. הַבַּיִת הַזֶּה הָיָה לָנוּ
כְּמוֹ קַו הַגְּבוּל הַדַּק בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת לְחַיֵּינוּ יַחַד, לְבֵין הַצְּחִיחוֹת שֶׁהשתלטה עֵת נֶעֶלְמָה השְׁכינָה… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת ויקהל…
