אמונה

שקט. איוב סיים את דבריו. שלושת הרעים שותקים. השקט מעיק. ואז אנחנו מתוודעים לדמות חדשה שהייתה אתנו לכל אורך הדרך, מבלי שנדע, יושבת בצד ומקשיבה. אליהוא בן ברכאל הבוזי, ממשפחת רם, פוצה את פיו…

צדיק אמיתי אינו מסתגר מהעולם. צדיק אמיתי חי בעולם, מתמודד עם החטאים, לומד מניסיונות, מהצלחות, מכישלונות, ובעיקר משתתף בחוויה האנושית מבלי לפחד מעצמו ומבלי לצפות לאיזה גמול ומבלי לחשוש מעונש על כל צעד ושעל. איזהו גיבור? הכובש את יצרו! ולא זה המכניס את יצרו לכלוב חשוך ואטום!

מאז חורבן בית שני, צפה ועולה השאלה האם ניתן לחדש את עבודת הקורבנות, בהיעדר בית מקדש, חוסר היכולת להיטהר מטומאת מת, יחוס הכוהנים ומקום המזבח…

אולי זה המסר של ספר איוב: אל תצפה לדבר. לא לגמול על מעשים טובים ולא לתשובה על שאלותיך…

80 יום כבר שולט נגיף זערורי, בלתי נראה, בחייהם של בני האדם על כדור הארץ, האנושות כולה מושבתת מהסיבות הלא נכונות; ואי ודאות מרחפת מעל ראשינו…

דְּבָרִים שֶׁהִגַּדְתִּי לְאִישִׁי- וְעָשִׂינוּ לָנוּ מִשְׁכָּן, נָוֶה מִדְבָּר בַּהֲמֻלַּת הַחַיִּים, וּכְשֶׁהַיִנּו בְּתוֹכוֹ נמוגו כָּל הַפְּחָדִים כֻּלָּם, נֶעֶלְמוּ הַמַּרְעִישִׁים. הַבַּיִת הַזֶּה הָיָה לָנוּ
כְּמוֹ קַו הַגְּבוּל הַדַּק בֵּין הַמַּשְׁמָעוּת לְחַיֵּינוּ יַחַד, לְבֵין הַצְּחִיחוֹת שֶׁהשתלטה עֵת נֶעֶלְמָה השְׁכינָה… איילת קציר: שירה בעין נשית ברוח פרשת השבוע – פרשת ויקהל…

הציווי על מעשה המשכן בפרשת ויקהל/פקודי, היה ציווי גורף פרט לתנאי אחד. מלאכת בניית המשכן לא נעשתה בשבת. בכך העמיד המקרא את הכלל כי מעשה או ציווי השייך לכולם, במקרה זה מצות שמירת השבת, עדיף על מקרה פרטי, עשיית המשכן בידי מומחים מעטים…

הדמיון בין מעשה העגל לבין מעשה בניית המשכן, הביא חוקרים רבים לפקפק בתאוריה כי שני הסיפורים הללו נכתבו בידי סופרים שונים. הן סיפור המסגרת, והן המילים המנחות בהם מראים כי ניתן לייחס אותם לכותב מקראי אחד, שכתבם באופן דומה ברצף. הדמיון בין שני הסיפורים הללו מתחדד עוד יותר כאשר אנו משווים את מעשה העגל לסיפור של עשיית האפוד על ידי גדעון…

הלובש את בגדי החייט היה מוצא עצמו ערום אם לא נהג באדם אחר, בצדק. בגדי החייט הירושלמי, המיומן להפליא, היו בגדי צדק. ושם הסמטה הירושלמית הצרה – סמטת איוב… אל"ם עופר בורין בפרשנות אישית לספר איוב…

האידיאל הרוחני של הרמב"ם שונה במקצת מהאידיאל הבודהיסטי, אולם בשניהם קיים הרצון לחברה מתוקנת שבכיריה יזכו להשגה רוחנית עליונה, זה בדרך הנזירית, וזה תוך התעמקות במושכלות תוך תמיכה מהחברה הסובבת אותו. ברם, למרות שהרמב"ם מרבה לדבר על האדם כייצור חברתי, הרי שאותם המעטים שזכו להכרה שכלית השיגו זאת…