אבי הראל: הפרטים החסרים אודות הולדתו של משה

סיפור לידתו של משה בפרשת שמות, מעורר תהיה גדולה. זה האיש שעל פי המסופר במקרא, נחשב לאבי הנביאים, גואל בני ישראל ממצרים, נותן התורה, ונודד עם בני ישראל במדבר ארבעים שנה עד ערבות מואב בואכה ארץ כנען. הצפייה מהמקרא שלידה של אישיות שכזו תקבל מקום ראוי ומפורט יותר…

יוסי פיינטוך: "ובחרת בחיים", המוטיב העיקרי בפרשת שמות

החלטה הרת גורל ואמיצה לקחה עליה יוכבד כששמה את תינוקה בן שלשת הירחים בתיבה… במעשה אוהב ואלטרואיסטי זה, נכונה הייתה יוכבד להקריב למעשה את אמהותה ואת זהותו העברית של בנה כשמטרתה היחידה היא הצלתו; "ובחרת בחיים"…

עופר בורין: תהילים, פרק לח – אין מתום בבשרי ובנפשי

משורר תהילים העיד על עצמו שאין מתום בבשרו. ולאה גולדברג בחרה לשים את מילותיו בפי הרשע (דווקא הוא) הקם מהשואה; ולהוסיף שאין מתום בבשרו ואין גם מתום בנפשו.

קובי ביטר: מדוע נקברה רחל בבית לחם?

הפעם בפרשת ויחי: ‏מדוע נקברה רחל בבית לחם? מדוע שמות ישובים בחבל מטה יהודה קשורים ליין? מי היה איל הספנות הראשון בעולם? ועוד…

אבי הראל: המלאך הגואל אותי מכל רע

קודם מותו מתכוון יעקב לברך את בניו, ובתוך כך הוא מברך גם את בניו של יוסף, מנשה ואפרים. לפני ברכות אלה, הוא פונה ליוסף אביהם ומשתמש במוטיב של מלאך. מעבר לעובדה שציון זה מראה על ההשגחה הפרטית שהייתה על אברהם יצחק ועל יעקב עצמו, הרי יש כאן אזכור של הסופר המקראי אודות הימצאותם של מלאכים בהוויה האמונית של עם ישראל…

עופר בורין: תהילים, פרק לז – רשע, צדיק ואמת אלטרנטיבית

האמנם? האם זו מציאות מתקבלת על הדעת שלא נראים צדיקים נעזבים? אולי הכוונה שאין כלל צדיקים? האמת, שכאן הכותב איבד אותי. הכחשה של המציאות באמצעות אידאה זה בסדר; אבל, הכחשה של המציאות באמצעות "אמת אלטרנטיבית" שבה צדיקים לא נעזבים, דורשת רמת אמונה שאין לי…

דניאל יחזקאלי: הקרב האחרון על גורלו של חג המולד

כשאתה מרשה לעצמך לצאת מגבולות הפרפקציוניזם, דברים מופלאים קורים. פתאום דברים אחרים מקבלים דגש, והיצירתיות פורחת. לאחר מכן, ליטושים במידת האפשר אכן התקיימו, אבל הזמן היה קצר והמלאכה הייתה מרובה…