אמונה

האם ניתן לראות בשפינוזה את היהודי החילוני הראשון? ספק גדול. יותר נכון לומר עליו שהיה יהודי בודד ומורחק מבני עמו וקהילתו, אולם דפוס של חילון במובן המודרני של המושג, לא היה קיים אז כלל ועיקר. מה שכן ניתן לומר כי שפינוזה פעל ללא לאות למען חילונה של היהדות, ולהכפפתה לכוחות טבע אמפיריים. במעשה זה, הוא יצר ניתוק מוחלט בין הדת לבין עצם הקיום היהודי, אולם הוא לא פירש באופן החלטי את היהדות החדשה אותה ניסה ליצור…

רגילים אנו כי ספר התורה המצוי בידינו מחולק לחמישה חומשים. אולם כבר במשנה נאמר שיש חלוקה אחרת, לשבעה ספרים, היות שספר במדבר אינו ספר אחד, אלא שלושה. המחלוקת הזו נמשכה זמן רב, אולם מאז פסיקתו של הרמב"ם, כי קיימים רק חמישה חומשי תורה, היא אינה רלוונטית יותר.

אם נכיר בכך ששפינוזה היה היהודי החילוני הראשון, אזי הגענו אל פרדוקס גדול הכרוך בחייו של שפינוזה: דווקא החרם שהוטל עליו על ידי הקהילה היהודית, ושנועד להגן על הדת, שימש זרז להתפתחות החילוניות היהודית, ששפינוזה היה ממבשריה!

בפרשת נשא מפורטים מספר מקרים בהם קבוצת אנשים מסוימת צריכה לעזוב זמנית את המחנה, ללמדנו כי המציאות מורכבת, וכי בכל שלם יש מגרעות.

הנחת היסוד המרכזית הייתה, שהתורה שבכתב חייבת להיות לצידה של התורה שבעל פה, כדי להיות מובנת וישימה : "…דע, כי כול מצווה שנתן ה' למשה רבנו – ניתנה לו עם פירושה…". משה העביר את המסורת לבא אחריו, ומאותה עת החלה מסורת ההעברה של התורה שבכתב לצד התורה שבעל פה…

ספר תהילים ס"ט מביא נקודת מבט פסיכולוגית על מצבם הנפשי של אנשי אמונה: גם בעומק שקיעתם, בהגיע מים עד נפש, הם משוועים להצלה ופונים בתפילה לאלוהי ישראל. הדיכאון והייאוש הם מצב אישי, אבל לישועה ולהצלה יש ביטוי קולקטיבי-לאומי בבניין ערי יהודה, וגם ברגעי שמחה, מתלכדת שמחת האדם היחיד, עם הממד הלאומי….

עוצמת השאלות לאל המרחיק ישועתו, מכוננת את יסוד האמונה התנ"כי. היא עוקפת ומדלגת מעל דיוני התאולוגיה הנוצרית בצידוק האל (תיאודיציאה). גם בתנ"ך, קיימת כמובן הזעקה "למה?" אבל היא אינה באה מתוך ציפייה והבטחה לאל מלא חסד, יש לאל גם חרון אף ולעתים אפו מעלה עשן; ואין נביאים לתת הסבר…

ספר דברים נפתח במפקד צבאי גדול שמבצע משה על פי צווי האל. במפקד זה, לא שותף שבט לוי, שהיה עסוק במלאכת הקודש במשכן. בוויכוח הבלתי נגמר על פטור בני הישיבות בתקופתנו, יש המסתמכים על הנאמר בתחילת ספר במדבר, והיו שרצו להביא ראייה לדבריהם מלשונו של הרמב"ם. אולם אין בידם אלא פלפולי סרק. הפסק החשוב ביותר בנושא – של החזון איש – נשמט לא אחד מזיכרונם, ולא בכדי. לפי פסיקתו, למתן הפטור הגורף, הנהוג כיום, אין בסיס או מקור הלכתי בר תוקף.

בניגוד לתרבויות המזרח העתיק, שבהן הייתה החמלה החברתית תלויה בשליט וברצונותיו, המקרא קובע את החוקים החברתיים שלו ללא זיקה לשלטון כזה או אחר חוקים אלה הינם מוחלטים ואינם ניתנים לשינוי בידי איש. גישה כזו צריכה להיות גם בימינו ביזמה לחוקק את חוק יסוד הזכויות החברתיות, שיחייב את השלטון המרכזי במתן הזכויות החברתיות המלאות לכל אזרח באשר הוא, במנותק מכל שיקול פוליטי או מגזרי כלשהו.