האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
הפלת המל"ט האיראני, התקיפות הישראליות בסוריה והפלת מטוס הקרב הישראלי – את האירועים הללו צריך למקם בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה: מי שמעוניין לעצב את המרחב שבו הוא חי, אל לו להירתע מחיכוך אקטיבי עם האויב. מי שידע לנצל את המעורבות האקטיבית הזו לקידום האינטרסים שלו, עשוי להגדיל את הסיכוי מנוע 'מלחמה הגדולה', או להגיע אליה בתנאי פתיחה טובים יותר.
הנחת העבודה הישראלית חייבת להיות שכל מה שראה המפעיל בקרון הסורי, ראו גם הרוסים… אם הם לא היו רוצים,המטטא לא היה יורה… מערך ההגנה האווירית הסורי, בואכה דמשק, שהושמד יעובה ויוחלף במערכי טכנולוגייה חדישים ומשוכללים יותר… נשאלת השאלה, מה מדינת ישראל הרוויחה מכל היום הזה?
האם יש במדינת ישראל יש אליטה נבחרת של גורמים, במשולש יועץ משפטי לממשלה – פרקליטות – משטרה, שמסכלת מינויים לא רצויים לגופים הללו? בשאלה הזו עסקנו לא-מעט בעבר. היא עלתה בפעם האחרונה בסוגיית טרפוד מינויו של תת אלוף במיל' גל הירש למפכ"ל המשטרה, בקיץ 2015. לאחרונה, שבה הפרשה וצפה, בעקבות אחד הספיחים של פרשת ריטמן: ראש חטיבת המודיעין המושעה, גיא ניר, פנה למבקר המדינה בטענה שראש אגף החקירות היוצא, ניצב מני יצחקי, פעל באופן אקטיבי לסיכול המינוי, על מנת לסלול לממלא מקום המפכ"ל דאז, ניצב בנצי סאו, את הדרך למפכ"לות.
בין מומחים צבאיים וחוקרי תופעת המלחמה, מקובלת ההבנה, כי בכל מלחמה ישנם מאפיינים חד פעמיים המכוננים אותה, כאירוע היסטורי שלא יחזור שנית, אף לא במתכונת דומה. מאפייניה החד-פעמיים של מלחמת ששת הימים מובהקים במיוחד. בכל זאת, עדין קיימת בשיח הביטחוני הישראלי נימה גלויה של כמיהה לראות שנית את צה"ל מנצח, כמו באותם שישה ימים ביוני 1967.
בקיץ 2008, בהיותי מפקד המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, נפגשתי במוסקבה עם סגן שר החוץ הרוסי סולטנוב. בשיחה על השאלה – אם היהודים מבקשים קיום בביטחון למה דווקא בארץ ישראל, אפשר אולי גם בברוקלין… – הוא אמר לי: "אכן איני יכול להכחיש שזו עבורכם ארץ אבות, אבל למה המנהיגים שלכם הפסיקו לדבר על זה ומדברים רק על ביטחון?" נאום אבו מאזן אולי ישיב אותנו לברור מחודש לסיפור שאנו מספרים לעצמנו ולעולם…
טלו קורה מבין עיניכם – וזה ממש לא קשור לבעד או נגד נתניהו, אלא למהותה של שחיתות וליכולות בעלי האינטרסים: בכל מקום שמעורב כסף גדול ו/או אינטרסים כבדי משקל, יעשו בעלי העוצמה, ככל שיוכלו, להטות את ההחלטות לטובתם! הנושא הזה מצוי – מטבע הדברים – בצל, אבל, איסוף מודיעיני נגד רגולטורים וחוקרים בכירים – וגם נגד מקבלי החלטות חשובות אחרים במגזר הציבורי – מתרחש כל העת!
מדובר, הן באיסוף גלוי, הכולל כל מה שקיים באינטרנט על אדם מסוים (למשל, מחקר עומק של דפי הפייסבוק של האיש והמעגלים הסובבים אותו); ובמידת הצורך גם סמוי.
קנוניה המיועדת להכשלת הליכים שלטוניים מאפיינת משטרים מסוג אחר, אבל למול עינינו הנדהמות הולכת ונחשפת לה עתה קנוניה כזו בתוך הממשל של הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS שנערך בשבוע שעבר היה מרשים בכל קנה מידה בינלאומי. בדיונים רבים, עלתה סוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני. בין הדוברים, לא הוצג רעיון פורץ דרך מחוץ לפרדיגמת חלוקת הארץ. השאלה החשובה בעניין נשאלה על ידי תומאס פרידמן: "כיצד מדינת ישראל ברוכת היצירתיות, לא הצליחה להעלות רעיון יצירתי לפתרון הסכסוך מחוץ לשאיפה להיפרדות?"
ביום שני ה- 29 לינואר 2018 בחמש אחר הצהריים שעון וושינגטון, הצביעה וועדת המודיעין של בית הנבחרים, האם לשחרר לציבור את המזכר, המכיל את כלל העובדות העוסקות בנושא, שעד אז היה חסוי. וועדת המודיעין מונה 22 חברים. 13 רפובליקנים ו- 9 דמוקרטים, וההחלטה התקבלה ובהתאם לקווי החלוקה המפלגתיים. הוועדה הודיעה על פתיחת חקירה רשמית נגד משרד המשפטים וה- FBI… זה הולך להיות גדול יותר מפרשת ווטרגייט!
מה'נגיעה' הראשונה של החורף, עולה מישור החוף על גדותיו. המים יוצרים נזקים רחבים לבתים ולרכוש. בממד הטכני הנדסי, מטילים את האחריות על הרשויות המקומיות, באחריותן לתשתיות ניקוז בלתי מספקות. זו נקודת מבט נכונה למבט מיקרו. הבעיה בכללותה נובעת בעיקרה ממגמת המאקרו: מזה מאה שנים ריכוז ההתיישבות היהודית בארץ ישראל הולך ונדחס אל רצועת החוף…
