עידן ניידיץ: הגירוש מהגטו

אחותי חלשה מאוד. היא חולה. אמי משתדלת בכל כוחותיה לעזור לילדתה היקרה המתחננת להצלה: "תעזרו לי, תעזרו לי." אנחנו מוכרות את פירור הלחם האחרון שקיבלנו. הכול הולך לרופאים והם רושמים את שם התרופה שאחותי זקוקה לה. אני מתגנבת ויוצאת משער הגטו לבית המרקחת. כשנודע לבעלי החנות שאני יהודייה הם מסרבים למכור לי את התרופה ואומרים: "אתם צריכים למות, לא נמכור לכם תרופה."

עידן ניידיץ: קץ הימים המתוקים, ספטמבר 1939

סיימתי כיתה ג', אבל לא הספקתי ללמוד בכיתה ד', משום שבאחד הימים של חודש ספטמבר (אינני זוכרת את התאריך המדויק), נכנסים הגרמנים לוולוצלאבק. אנו מבינים מיד שאין זו כניסה של ידידים. הם מתפרצים באכזריות והורסים כל דבר אשר עומד בדרכם…

עידן ניידיץ: צעדת המוות

עברנו כבר עשרים קילומטרים. לילה. אנחנו רק רוצים לנוח רגע. אך זה בלתי אפשרי. הולכים אחרינו גרמנים במקלות וכלבים נושכים ולא נותנים לנו לנוח. חלקנו נופלים, אך הגרמנים אינם מאפשרים לנו להרים אותם, הם דוחפים אותנו להמשיך ללכת אל תוך הלילה.

עידן ניידיץ: המפגש עם ד"ר מנגלה

מנגלה נעמד לפנינו. תחילה לוקחים את הילדים והזקנים הצידה. את הצעירים והבריאים ואלה שנראים טוב מקבצים לחוד. אני עוברת עם אמי בשלום לצד של הבריאים. בלוויית אנשי אס-אס גרמנים אנחנו צועדות למקלחת. בדרך עוברות על פנינו דמויות צמוקות וצהובות וקשה לתאר שאלו היו פעם אנשים כמונו, לבושים ובעלי צלם אנוש…

עידן ניידיץ: לחמוק מתאי הגזים

סופרים אותנו פעם נוספת. מרחוק שומעים מוזיקה שמטרתה לטשטש את המציאות. הם מכריחים יהודים לנגן בתזמורת. אנו עוברים על פני צריפים ועוד צריפים. זו הדרך למשרפות. אני רוצה לברוח, אך מפחדת מפני הכלבים הגרמניים. כולנו יודעות לאן הולכים. כולנו בוכות. כל עוד אני צועדת – אני חיה. אני יודעת שברגע שאברח הכלבים הענקיים יאכלו אותי. אף אחד לא מעז לזוז.

פנחס יחזקאלי: עצמאות וזיכרון באתר 'ייצור ידע'

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', בהקשרים אלה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה!

יאיר רגב: נבחרי ציבור וזכות השתיקה

הצעת חוק הונחה על שולחן הכנסת ועיקרה "הכנסת רשאית להפסיק חברותו של חבר הכנסת שזומן לחקירה במשטרה וסירב להשיב לשאלות חוקריו מן הטעם שהתשובה עלולה להפליל אותו." האם נבחר ציבור, חבר כנסת שונה מכל אדם? מה דעתכם?

גרשון הכהן: מכתב לסבא – נתן נטע גרדי

סבא יקר. מאז שעלית ארצה לפני מאה שנים הכל השתנה. היית מאמין שחיים כאן כמעט שבעה מיליון יהודים ומתחיל להיות כאן ממש צפוף? חלומכם התגשם  מעבר לכל דמיון, אבל הלך והתפתח למקומות שלא תוכלו להכיר. ביקשתם ליצור בארץ יהודי חדש. לא סוחר או מלווה בריבית.  לפחות בכמה מנכדיך הצלחת לטעת את ההבנה הפשוטה,  אותה היטיב לבטא א.ד. גורדון: "אם לא נעבוד את האדמה, בידינו ממש, לא תהיה האדמה שלנו…  אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה."

גרשון הכהן: מלכוד מיכה גודמן

"הדרך היחידה לשמר את המצב הקיים היא לשנות אותו". למילים אלה – בהן סיכם גודמן את מאמרו – אני בוודאי מסכים. המחלוקת היא על מגמת השינוי. בניגוד להמלצות גודמן, עלינו לחתור להרחבת ההתיישבות הישראלית לקראת שלושה מיליון יהודים בכל מרחבי C, ביהודה בשומרון ובבקעת הירדן!

אלעד רזניק: לקראת תקיפה…

הולך וקרב רגע התקיפה… הבריטים קופצים לתוך העגלה האמריקנית, בהזדמנות – אולי האחרונה – להחליש את ולדימיר פוטין… היום לפנות בוקר תגברו הבריטים את כוחותיהם בבסיסם באקרוטירי שבקפריסין; ובמהלך היום יכונס הקבינט של ראש ההשלה הבריטית, תרזה מאי ויקבל החלטות בדבר סוריה…