גרשון הכהן: הפרדיגמה המקובעת ביהודה ושומרון

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית מאתר Pixabay]

[מאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום'. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר]

ישראל היום

גרשון הכהן

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

*  *  *

כנס המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS שנערך בשבוע שעבר היה מרשים בכל קנה מידה בינלאומי.  בדיונים רבים, עלתה סוגיית הסכסוך הישראלי פלסטיני.  בין הדוברים, לא הוצג רעיון פורץ דרך מחוץ לפרדיגמת חלוקת הארץ. השאלה החשובה בעניין נשאלה על ידי תומאס פרידמן: "כיצד מדינת ישראל ברוכת היצירתיות, לא הצליחה להעלות רעיון יצירתי לפתרון הסכסוך מחוץ לשאיפה להיפרדות?"

פרופסור מרמור מהטכניון לימד אותי, שעל מנת לחשוב  מחוץ לקופסה, צריך להכיר את הקופסה, במיוחד את המכסה שסוגר אותה. ארבע הנחות יסוד נועלות את הקופסה שהתקבעה על ידי הממשל האמריקאי מאז הנשיא קלינטון:

  1. פתרון הסכסוך צריך להיות מתוחם גאוגרפית לשטח שבין נהר הירדן לים התיכון.
  2. הפתרון מחייב הקמתה של מדינה פלסטינית עם ריבונות מלאה.
  3. הגבול בין ישראל לפלסטין צריך להתבסס על קווי 1967, בתיקונים קלים.
  4. הגדה המערבית ועזה חייבות להיות ישות מדינית אחת.

ארבע הנחות אלה מותירות מרחב בלתי אפשרי למשא ומתן, ומכוננות שוב ושוב את המבוי הסתום. מצוקת רצועת  עזה לדוגמה, היתה יכולה להיפתר אם מצרים היתה מוכנה להציע בסיוע בינלאומי נרחב,  הרחבת הרצועה אל מרחב הפוטנציאל הפתוח בפתחת סיני בואכה אל- עריש.

השיח הישראלי והבינלאומי הרווח - שהתקבל כמוסכמה מובנת  מאליה - הציב את מדינת ישראל בצומת תפיסתית בת שתי אפשרויות בלבד:

  • או שימור המדינה היהודית דמוקרטית, מתוך התכנסות בתיקונים קטנים לגושי התיישבות, לשטחי ה- 4 ביוני 1967;
  • או היקלעות למדינה דו-לאומית מסוכסכת, שלא תוכל להימנע מאפרטהייד.
חשיבה יצירתית שאותה מבקש תומס פרידמן, אמורה לחלץ אותנו ממלכוד הבחירה באחת משתי דרכים קוטביות, בלתי אפשריות.

היצירתיות שגילה אלברט איינשטיין (ראו תמונה למטה) בתורת היחסות הכללית, יכולה לשמש השראה להיחלצות מקיבעון. איינשטיין לא גילה במעבדה משהו חדש. הוא פשוט הציע תאוריה כוללת אחרת שבמרכזה החריגות של מהירות האור הופכת לחוק טבע.  באופן דומה, חשיבה יצירתית לפתרון הסכסוך מחייבת הכרה באי היכולת לחלק את הארץ הצרה בין הים לירדן לשתי מדינות, במלוא המשמעות המקובלת למושג מדינה.

[זוהי תמונה חופשית מאתר Pixabay]

לא רק בגלל מפעל ההתנחלות קשה לחלק את המרחב הארץ ישראלי. הקושי כרוך במכלול התנאים הגיאו-פיזיים: הקהילתיים, האקולוגיים, התחבורתיים, הכלכליים, התשתיתיים במערכות מים, ביוב וחשמל. הקושי כרוך כמובן גם בממדיו הביטחוניים של רעיון חלוקת הארץ.

מה שהתהווה במרחב מאז ראשית הסכם אוסלו, מציג בשטח את התהוותם של שני מודלים לבחינה:

  • המודל האחד באזור יהודה ושומרון, מייצג - בחלוקתו לשטחי A,B,C - מרחב שהתארגן בסוג של דו קיום בין פלסטינים לישראלים על פני מרחב מגוון בחלוקתו השלטונית.
  • המודל השני ברצועת עזה, מייצג חלוקה בינארית "הם שם ואנחנו כאן" ובינינו גדר, בגבול אכזרי ונוקשה.

הדרך לחשיבה יצירתית מתחילה בחקירת ההבדל שנוצר בדפוס הפעילות הביטחונית, בין רצועת עזה לבין יהודה ושומרון:

  • במודל רצועת עזה המייצג היפרדות מוחלטת, הפעלת הכוח הצבאי נדרשת למשאבים רבים: טנקים, מטוסי קרב ופעולה צבאית מעת לעת בעצימות גבוהה, כמו גם השקעות עתק ללחימה במנהרות.
  • במודל האחר, במרחב יהודה ושומרון,  הביטחון מתארגן באיזון מרחבי היברידי, בנקודות מפגש יומיות בין ישראלים לפלסטינים, בדינמיקה של שיתוף כלכלי, עם נוכחות אזרחית ישראלית, מה שמייתר הפעלה מסיבית של עוצמה צבאית.

בהביטי איכות החיים, מודל יו"ש מתגלה כמועיל יותר לטובת שני הצדדים.

המפתח לפתרון היצירתי שמבקש תומס פרידמן, טמון בלימוד ופיתוח היתרונות הטמונים בבשורת המודל המרחבי ההיברידי המתהווה ביו"ש, עם סמכויות שלטון שניתנו מכבר, בינואר 1996, לרשות הפלסטינית בשטחי A,B. הפריצה מחוץ לקופסה מתחילה אם כן, במוכנות להיפרד - ביחס ליו"ש - מפרדיגמת ההיפרדות המרחבית המוחלטת, שהתגלתה מכבר כפרדיגמה כושלת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *