אלעד רזניק: סוריה אחרי המפץ

מה שלא תשיג ישראל עד לפגישת פוטין – טראמפ ולהשלמת ההשתלטות הסורית על רמת הגולן היא לא תוכל להשיג לאחר מכן. בטווח הביניים, האיראנים – למרות ההצהרות שעלו ממשרד ראש הממשלה – יצליחו לממש את רוב מטרותיהם במרחב…

גרשון הכהן: עזה וההתנתקות כשיעור לעתיד…

"אין טוב כמו מה שישנו" – כך מלמד פתגם ערבי. לאורו כדאי להתבונן בשנות ההתנגשויות האלימות שמאתגרות את ישראל, לאורך גבול רצועת עזה אחרי ההתנתקות; ולמצוא בהן גם ממד של ברכה. 

פנחס יחזקאלי: תסמונת בלעם. מתוך הרוע מבצבץ לעתים הטוב

באפריל 2019, לקראת יום השואה, זכינו כרגיל למתנה מהניו יורק טיימס: קריקטורה נפלאה שהוצמדה למאמרו של מיודענו, תומס פרידמן, ומסבירה, שמי ששולט בעולם הוא לא אחר מאשר ראש ממשלת ישראל דאז, בנימין נתניהו. למה זו מתנה? כי כל קריקטורה כזו מחזקת את הנכס הבינלאומי העיקרי של ישראל, שנהרס לא מעט במאבקים הפנימיים שבתוכנו…

אלעד רזניק: לגרור את הלחימה לגדר הגבול הישראלית

למרות ביקורו של נתניהו בכיכר האדומה, הכריז שר החוץ הרוסי לברוב: " זה לא ראלי לצפות שאיראן תעזוב את כלל השטח הסורי". ואני אומר: זה גם לא ראלי לצפות שהאיראנים ייסוגו מרמת הגולן! 

"אם היה עפיפון אחד מגיע לתל אביב, היינו כבר במלחמה"…

טוב שבמרכז הארץ, עולם כמנהגו נוהג (אחרת, לא הייתה לנו מדינה נורמלית…); וברוכים הבאים לפערים המובנים – שקיימים בכל מדינה – בין המרכז למה שמכונה אזורי הסְפַ‏ר או מרחבי הסְפַ‏ר (Frontier)… זהו מונח פוליטי וגאוגרפי, המציין אזורים מחוץ לערים הגדולות – בדרך כלל, בסמוך לגבול ואף מעבר לו – שהם שונים תכלית שינוי מהערים, הן בשירותים שמקבלים התושבים, הן ברלוונטיות של החוק; והן ביכולת לאכוף אותו…

הפלסטינים הבינו: ח"כ חיים ילין – כוכב!

הסמל של הסיוט המתמשך – שבתוכו חיים תושבי עוטף עזה – הוא ללא ספק, ח"כ חיים ילין, שמצליח להמחיש את המציאות בעוטף לתושבי כלל ישראל, יותר מכל אחד אחר. מי שהתרשם ונתן את הגושפנקה להיותו סלב, היו דווקא הפלסטינים, שהחליטו לשלוח בלון תעמולה עם תמונתו…

גדעון שניר: להיפטר מתרבות האשמה על יחסי יהודים-ערבים בישראל!

בלי להפחית במאומה מחובת המדינה לנהוג כלפי המיעוט הערבי כלאזרחים מלאים, יש להיפטר מהמנהג של האשמה עצמית כתגובה פבלובית – שאינה מוצדקת – כול אימת שאיזה סקר או פוליטיקאי ערבי צועק "פסישטגזען". גם להם יש אחריות על המצב!

פנחס יחזקאלי: פרדיגמת חשיבה מזרחית מול המערבית, באתר 'ייצור ידע'

"רק היכרות עמוקה עם תרבותו של הצד שכנגד – עם מניעיו, עם לבטיו ועם רגישויותיו – תאפשר לנו לדעת עם מי אנחנו עושים עסקים" (אלי אבידר). ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', בסוגיה זו, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה! 

"נהרוג אתכם כמו זבובים… זוהי שעת החשבון!"

הפליטים בסוריה בורחים, משום שלפי פרדיגמת החשיבה המוסלמית, המנצח הורג את הגברים ולוקח הכל, כשהוא עושה בנשים ובילדים כרצונו. זו אינה המצאה של שלטון אסד. זו עובדת חיים במזרח התיכון. זו הסיבה האמתית שהערבים ברחו מפה ב- 1948 (ונכון, היה בהחלט גם סיוע ישראלי לכך בחלק מהחזיתות). הם ברחו כי הם הבינו את החוקים. כך קרה גם ב- 1967). אם יגיע היום, וצבא ערבי יכבוש יישובים ישראלים, הוא ינהג בדיוק כך. זו התרבות וזו הדרך! 

רועי צזנה: שחיתות שלטונית ומנהיגות אזרחית בהודו

האל הכנעני מולך, לו הקריבו קרבנות אדם, מייצג מערכת אנושית דפוקה: כזו, שבה כל אדם עובד באופן רציונלי לטובתו האישית, מבלי להתחשב בטובת הכלל. גם אם אנשים מבינים מהו הטוב המשותף ורוצים לפעול למענו, הם לא יכולים לעשות הרבה כי הם עדיין חייבים להרוויח כסף,  כדי להתקדם בעבודה, על מנת שיהיה להם די כדי להאכיל את משפחותיהם.