yehezkeally@gmail.com

בספר שופטים סיפור אבימלך בן גדעון בפרק ט' של ספר שופטים הוא הניסיון הראשון – שנכשל – לכונן מלוכה בישראל, בתוך ממלכה הממזגת כנעניים וישראליים בתקופת השופטים (אם תרצו מדינה אחת לשני עמים במונחים של ימינו). מיהו אבימלך? כיצד עלה לשלוט?

מי שמנסה לרתום את השואה לענייניו,
רוב הסיכויים שיצא מכך רע…

סיפור גדעון הוא תיאור היווצרותו של מנהיג עניו, הפועל מתודעת יעוד: בתחילה הוא מתקשה להשתכנע שאכן יועד לשליחות גדולה, ומיד עוד באותו הלילה הוא נדרש לפעולה בה תתגלה תעוזתו וייווצר הד לפעולתו. בהנפת דגל המאבק, לא די לגדעון בהריסת מזבח הבעל ובכריתת האשרה. הוא נדרש גם לבנות במקומם מזבח לה'.

התקפת הלילה על מחנה מדיין היא מופת של הפעלת כוח ומיצויו, בשילוב בין קומץ לוחמים נבחרים לבין מסה רחבת היקף של לוחמים מיליציוניים, מאורגנים ומופעלים על בסיס שבטי…

יעקב גנות – שעזב אותנו ב- 3 ביולי 2024 בגיל 77 – היה אחד המוצלחים במפקדי המשטרה (מפקד משמר הגבול, מפקד המחוז הצפוני), ואחד הנציבים המבריקים של שירות בתי הסוהר. לאחר מכן, שימש גם כראש מנהלת ההגירה וכראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים. מאמר זה נכתב לזכרו, והוא יתמקד במהפך שביצע בשירות בתי הסוהר.

לאהרן פרנקו היה רעיון מחולל מעולה, בהישג יד, איך לגרום למינוי נציב במפנים: הייתה לו הצעה שהשר לא יוכל לסרב לה! הוא השכיל להבין שכדי שהשר ימנה מועמד פנימי, הוא חייב להיות מישהו שלא יעורר ביקורת חיצונית, וישתיק התארגנויות פנימיות לסכל את המינוי, כפי שקרה בפעם הקודמת ערב מינוי גביזון. הוא זכר היטב שהצנחת אורית אדאטו לראשות שב"ס – למרות שהייתה מינוי לא הגיוני בעליל: תת אלוף בצה"ל שהייתה רחוקה מעולמו של שב"ס כרחוק מזרח ממערב – התקבל בציבור ואצל פרנסיו בתשואות… לכן, הוא המליץ על עפרה קלינגר כמועמדת שלו!

סוגיית העלייה להר הבית הינה מחלוקת הלכתית רבת שנים: מול הפוסקים האוסרים את העלייה להר הבית, עומדים עשרות רבנים, רובם המזוהים עם הציונות הדתית, המתירים עלייה להר הבית, לאחר טבילה במקווה. למרות זאת, עמדת הרבנות הראשית נשארה ברורה ונחרצת שאין כל היתר הלכתי לעלייה להר הבית; וכל שחשקה נפשו לשאת תפלה במקום המקדש יעשה זאת אחר כבוד בכותל המערבי.

[בתמונה, דף השער באתר ynet, המתאר את זירת הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע אחת התופעות המוזרות משהו, המאפיינות אנשים מערביים לכאורה כמונו – שחונכו להאמין בשכלם וביכולת הניתוח שלהם – היא חוסר היכולת להעלות על הדעת, שקיימים מצבים היוצאים משליטה. כך היה גם אחרי הפיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע בליל ה- 18 באוקטובר 2015. הפניקה הצטיירה ככשל מכוון של חבורת פורעים, שחיפשה מישהו לכלות … להמשך קריאה

גם אם לפי שעה, לנוכח האירועים, ירושלים נראית כהולכת ומתפרקת לחלקיה המופרדים בין יהודים לערבים, זאת לא בהכרח התמונה הכוללת, וממש לא בהכרח המגמה לעתיד. בקיצור: מה שקורה לא בהכרח מה שימשיך לקרות, זה לגמרי פתוח!

ברגע שמשה דיין השאיר את ניהול ההר בידיים מוסלמיות, הפיצוץ התיאולוגי/פוליטי היה רק שאלה של זמן.