yehezkeally@gmail.com

רבי משה נתן רואה במשכן רמזים לעולם המטאפיזי, כמו גם בחלק מכלי המשכן, שאף הם רומזים לעניינים שונים, כפי שעולה מסכומו של רבי משה נתן עצמו: "…והארון אשר תוכו הלוחות שהם העדות האלוהי על התורה הנתונה לישראל, הוא כנגד ונוכח גלגל הרקיע, או הכפורת הוא כנגד ונוכח שמי ההצלחה, והמנורה בכללה היא נגד ונוכח שבעה כוכבי הלכת, והנר האמצעי ממנה לשמש, ומזבח הזהב עם הקטורת הוא נגד ונוכח העולם וציור הנפרדים העלולים, ומזבח העולה נגד החומר הראשון שהוא ראש ההוויה וההפסד, ובכלל הוא נגד ונוכח העולם השפל בכללו…"

הפלת המל"ט האיראני, התקיפות הישראליות בסוריה והפלת מטוס הקרב הישראלי – את האירועים הללו צריך למקם בפרספקטיבה אסטרטגית רחבה: מי שמעוניין לעצב את המרחב שבו הוא חי, אל לו להירתע מחיכוך אקטיבי עם האויב. מי שידע לנצל את המעורבות האקטיבית הזו לקידום האינטרסים שלו, עשוי להגדיל את הסיכוי מנוע 'מלחמה הגדולה', או להגיע אליה בתנאי פתיחה טובים יותר.

לאחרונה ביקר בארץ סול קאסין, פסיכולוג אמריקאי אשר בשלושים השנים האחרונות חוקר את התופעה של הודאות שווא, במאמץ להפנות את תשומת הלב של אנשי משטרה, משפט ואקדמיה לקשר בין כללי החקירה הנהוגים בחלק גדול ממדינות המערב לבין החשש מפני הודאות כוזבות. מחקריו מבוססים – בין היתר – על ניתוח אירועים בהם התברר בדיעבד כי החשוד הודה הודאת שווא…

משהו מוזר קורה במרתפי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה: מדי שנה משחררת הסוכנות דו"ח בנוגע למצב האנרגיה בעולם: כמה אנרגיה מיוצרת ממקורות מתחדשים, כמה מדלקי מאובנים, וכו'. אלא מה? חוקר האסטרטגיה פול מיינווד עבר על כל הדו"חות מעשרים השנים האחרונות, ובחן את דיוק התחזיות של הסוכנות בנוגע לאנרגיה מתחדשת. מסתבר שהסוכנות טועה, פעם אחר פעם, בהערכת רמת השימוש באנרגיה מתחדשת…

האם יש במדינת ישראל יש אליטה נבחרת של גורמים, במשולש  יועץ משפטי לממשלה – פרקליטות – משטרה, שמסכלת מינויים לא רצויים לגופים הללו? בשאלה הזו עסקנו לא-מעט בעבר. היא עלתה בפעם האחרונה בסוגיית טרפוד מינויו של תת אלוף במיל' גל הירש למפכ"ל המשטרה, בקיץ 2015. לאחרונה, שבה הפרשה וצפה, בעקבות אחד הספיחים של פרשת ריטמן: ראש חטיבת המודיעין המושעה, גיא ניר, פנה למבקר המדינה בטענה שראש אגף החקירות היוצא, ניצב מני יצחקי, פעל באופן אקטיבי לסיכול המינוי, על מנת לסלול לממלא מקום המפכ"ל דאז, ניצב בנצי סאו, את הדרך למפכ"לות.

בין מומחים צבאיים וחוקרי תופעת המלחמה, מקובלת ההבנה, כי בכל מלחמה ישנם מאפיינים חד פעמיים המכוננים אותה, כאירוע היסטורי שלא יחזור שנית, אף לא במתכונת דומה. מאפייניה החד-פעמיים של מלחמת ששת הימים מובהקים במיוחד. בכל זאת, עדין קיימת בשיח הביטחוני הישראלי נימה גלויה של כמיהה לראות שנית את צה"ל מנצח, כמו באותם שישה ימים ביוני 1967.

בקיץ 2008, בהיותי מפקד המכללה לביטחון לאומי של צה"ל, נפגשתי במוסקבה עם סגן שר החוץ הרוסי סולטנוב. בשיחה על השאלה – אם היהודים מבקשים קיום בביטחון למה דווקא בארץ ישראל, אפשר אולי גם בברוקלין… – הוא אמר לי: "אכן איני יכול להכחיש שזו עבורכם ארץ אבות, אבל למה המנהיגים שלכם הפסיקו לדבר על זה ומדברים רק על ביטחון?" נאום אבו מאזן אולי ישיב אותנו לברור מחודש לסיפור שאנו מספרים לעצמנו ולעולם…

טלו קורה מבין עיניכם – וזה ממש לא קשור לבעד או נגד נתניהו, אלא למהותה של שחיתות וליכולות בעלי האינטרסים: בכל מקום שמעורב כסף גדול ו/או אינטרסים כבדי משקל, יעשו בעלי העוצמה, ככל שיוכלו, להטות את ההחלטות לטובתם! הנושא הזה מצוי – מטבע הדברים – בצל, אבל, איסוף מודיעיני נגד רגולטורים וחוקרים בכירים – וגם נגד מקבלי החלטות חשובות אחרים במגזר הציבורי – מתרחש כל העת!

מדובר, הן באיסוף גלוי, הכולל כל מה שקיים באינטרנט על אדם מסוים (למשל, מחקר עומק של דפי הפייסבוק של האיש והמעגלים הסובבים אותו); ובמידת הצורך גם סמוי.

חיים הירשנזון נרדף בגלל גישתו הדתית/מדעית, וגם המדינית בהיותו תומך במפעל הציוני המתהווה, על ידי רבני היישוב הישן בירושלים. הללו הכריזו עליו חרם, שאילץ אותו בסופו של דבר להגר לארה"ב. גם במקום מושבו בניו ג'רזי, המשיך הירשנזון בעבודתו הפרשנית/מדעית, כמו גם בתמיכתו הנלהבת במפעל הציוני לאומי. הגלייתו מירושלים סימלה יותר מכל את דברי הפתגם כי אין  נביא בעירו.