האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
yehezkeally@gmail.com 
הדיבור על גישות לגאולה מסביר גם את ההבדל בין המגמה המהפכנית, מלאת האמונה, של חלוצי מפלגות הפועלים; לבין חסידי ז׳בוטינסקי. בניגוד לחלוצים הפועלים, לז׳בוטינסקי – וגם לבנימין נתניהו, כאדם אירופי נאור משכיל ומודרני – לא היה מקום לרעיון הגאולה. אצל בן גוריון הכול סובב סביב קוסמולוגיה של גאולה…
אחד הטיעונים המועלים בעד הסדרים ביטחוניים, כאלה ואחרים, הוא, שההסדרים יביאו להקמת גבול בינינו לבין שכניניו ויאפשרו לנו שליטה מוחלטת בגבול… כל איום שיגיע מן הגבול אפשר יהיה לטפל בו בקשיחות הרצויה והנדרשת. כדאי שאלה שעוד מאמינים בגישה הזו בשכונה המטורפת הזו שלנו, יחשבו מסלול מחדש בעקבות אירועי ליל הסדר…
המתיחות המתמשכת על גבול רצועת עזה, מחייבת בחינה של התגובה הישראלית הנדרשת, לאור האינטרסים הלאומיים שלה.
אינטרסים לאומיים או אינטרסים חיוניים (National interest) הם צורכי העל ההכרחיים לקיום הייעוד, שמדינה מוכנה להילחם על מנת למנוע פגיעה בהם. מהם אינטרסים הלאומיים הישראליים מול המדינה החמאסית בעזה והרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?
זהו מאמר שלישי בסדרה זו, ובו אבחן, מדוע לא מתחדשת ההתיישבות היהודית בנגב, וכיצד מנסים השלטונות להתמודד עם האילוצים הביורוקרטיים-משפטיים-ערכיים הניצבים בפניהם.
זהו מאמר שני בסדרה, העוסק במאפייניהן השונים של כל אחת מן האוכלוסיות – הערבית והיהודית – המאכלסות את הנגב
לא קל לצאת מעבדות לחרות מחשבתית, אבל אם אתם רוצים לעשות זאת, אני ממליץ להתחיל כבר בסדר הנוכחי: קראו ספר שלא חשבתם שתאהבו; הזמינו אורח שונה ויוצא-דופן – גר מארץ נכרייה – ובקשו ממנו לספר על עצמו ועל מקורותיו; התווכחו מסביב לשולחן על רעיונות מנוגדים, בצעקות ועם מראי-מקום – וסיימו בחיבוק, כראוי למסובין סביב שולחן הסדר…
בליל הסדר אנו לא רק מספרים היסטוריה, אנו הופכים אותה להווה; כי מי שזוכר מאין הוא בא, מחזיק בידיו את המצפן המדויק ביותר אל עבר עתידו. לקראת חג הפסח ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הפסח, יציאת מצרים, משה וכדומה, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה מועילה…
מה אנחנו חוגגים בעצם? אנחנו חוגגים אגדה. אשליה דתית ולאומית משותפת. וזה לא דבר כל-כך נורא. כל עם צריך מיתוסים מכוננים שילכדו אותו, אבל צריך גם לזכור שהם לא הרבה יותר מסיפורים מסוגננים. עדיף להתרכז פחות בתוכן של ההגדה – שמתארת סיפור מפוברק ברובו או כולו – ולהתרכז בשמחה המשותפת של המשפחות שנפגשות ביחד, אוכלות ביחד וחוגגות ביחד…
במאמר שפרסם INSS ב-2011, כתב תא"ל מיל' שלמה ברום, שהיה ראש החטיבה האסטרטגית באג"ת: "התועלת הביטחונית השולית הנובעת משליטה בבקעת הירדן איננה שקולה למציאות האסטרטגית שתיווצר כתוצאה מחתימת הסכם קבע הוגן עם הפלסטינים ומהסדרי פיקוח בינלאומי". וזהו לוז העניין: אינני מאמין במושג "הסכם קבע בר קיימא". לא רק בינינו לבין הפלסטינים, גם לא בין הפולנים לגרמנים…
לכל עם יש סיפור היסטורי המכונן זהות לאומית. עם ישראל אינו ייחודי בעניין זה. מה שייחודי הוא הסיפור והאופן שבו קבעו לספר אותו: "זהו לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים…השנה כאן לשנה הבאה בארץ ישראל, השנה עבדים לשנה הבאה בני חורין." אלה מילים פשוטות המזמינות שאלות: האם עודנו עבדים? האם איננו בארץ ישראל? …
