גרשון הכהן: נוער הגבעות – מה מניע אותם?

ישנם כאלה, שמשהו בם מופעל אחרת: היציאה אל מרחבי אי הוודאות, בחיכוך דינמי עם מציאות בלתי יציבה, היא עבורם מרחב הנוחות. כאלה היו גיבורי התנ"ך: שמשון ויפתח הגלעדי, חריגים שנפלטו אל מרחבי הספר, ובשעת מצוקה נקראו להושיע את אלה שהשתוקקו להמשיך בשגרת מרחב הנוחות…

רגעים? אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: משאלה

כפות רגלינו איתנות, ניצבות במים; בצלילות המחשבה, בעומק המעשה; בזרימת הבקשה, לו יהי… רגעים?אירית כהן נר-גאון כָּתְבָה וצילמה: משאלה

ליאור רוגב: המפתח – ללמוד איך ללמוד!

מנהלי ומנהיגי העתיד עומדים בפני מציאות שבה מקצועות משתנים או נעלמים בשל חוסר רלוונטיות, המידע זמין בצורה בלתי רגילה, אך הסבלנות לתהליכים ארוכים מתקצרת. המפתח הינו להקנות מיומנויות חדשות במסגרת ההכשרות הוותיקות; אשר הולכות ומאבדות את הרלוונטיות שלהן…

אלי בר און: אל תסתנוורו מהצלחתה של כיפת ברזל!

אין להסתנור ובטח שלא להשתכר מהצלחתה של כיפת ברזל. הכותרות בטלוויזיה ובעיתונות זועקות, כתבי הביטחון מצהירים: "כיפת ברזל יירטה ובהצלחה למעלה מ- 90 אחוז מהרקטות המסוכנות ששוגרו בסיבוב הנוכחי מעזה לשטח מדינת ישראל". ראשית אנחנו שמחים ואסירי תודה. אבל האם זו תרופת הפלא? היא שתושיע אותנו במלחמה?

פנחס יחזקאלי: רציחות פוליטיות, סיכולים ממוקדים והשלכותיהם באתר 'ייצור ידע'

סיכול ממוקד או חיסול ממוקד (Targeted killings) הוא, במקור, כינוי לחיסול או ניסיון חיסול של אדם או מספר אנשים למטרות מדיניות, אך נעשה בו שימוש גם למטרות אחרות… ריכזנו עבורכם את כל המאמרים שהופיעו באתר 'ייצור ידע', אודות הסיכולים הממוקדים, האפקטיביות שלהם והשלכותיהם, על פי הכותבים (בסדר הא"ב). קריאה נעימה!

אסא כשר: שתי הערות על האירועים

כדאי להבהיר שאין טעם בביטוי "מדיניות הסיכולים הממוקדים". סיכול ממוקד הוא אמצעי של הגנה עצמית; ונוקטים בו כשיש הכרח לנקוט בו, להגנה על האזרחים, החיילים והמדינה, יש אפשרות לנקוט בו, על יסוד מודיעין ברמת אמינות גבוהה, ואין מניעה לנקוט בו, על יסוד השיקולים המשפטיים והאתיים הרלוונטיים…

עמוס ידלין ואסא כשר: לחימה מוסרית בטרור

סוגיית החיסולים הממוקדים חזרה, ועמה הדילמות המלוות אותה. דילמות אלה הביאו לגיבוש דוקטרינה האתית שפותחה במכללה לביטחון לאומי של צה"ל בתחילת המילניום, על רקע המאבק המזוין בפלסטינים באותה עת. מפאת חשיבותם של הדברים והרלוונטיות שלהם, הם מובאים לפניכם כאן. המאמר פורסם לראשונה בכתב העת 'ביטחון לאומי', גיליון מס' 3-2, ספטמבר 2003, עמ' 12-5.

עודד עמיחי: הטיעונים נגד הלייזר הכימי הם טיעוני סרק!

לו היו משקיעים בלייזר רק חלק קטן מהמשאבים שהושקעו בטילי יירוט, כבר מזמן הלייזר היה פועל, והאיומים הבליסטיים כלפינו היו מוסרים. לא עשינו את זה בזמנו… וצריך לעשות זאת עכשיו. מהר. מיידי. אין פתרון אחר. המשך הברבורים על למה לא, יביא אסון כבד, מחדל המחדלים, שטראומת מלחמת יום הכיפורים תתגמד לעומתו…

עודד עמיחי: האם במדינת חלם אנו חיים?

מקובל לומר: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". מקור האמירה הזו הוא של מרקוס טוליוס קיקרו, שהיה מדינאי סופר ונואם רומי שחי בין 106 ל-43 לפנה"ס (האמירה המקורית: "בזמן מלחמה נאלמים החוקים"…). אני מעז להסתכן, לסטות מהנורמה ולשאול: האם במדינת חלם אנו חיים?

אלעד רזניק: פיצה והכרעה בעזה

אלכסנדר הגדול כבר, אמר שאי אפשר לנצח מערכה בלי להסתכן; וזו מהות האופורטיוניזם. כשזה מגיע ללחימה, קברניטי מדינת ישראל – שלא מוכנים לעמוד בפני הביקורת הפוליטית על הפעלת הצבא – מבקשים מהציבור הישראלי להסתכן. הישועה לא תגיע מהדרג הצבאי, שגם הוא שכח כבר די מזמן, שעם הדרגות על הכתפיים שלו מגיעה גם אחריות לשלום הציבור הישראלי; ולא ההפך…