אלי בר און: אל תסתנוורו מהצלחתה של כיפת ברזל!

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Mediengestalter לאתר Pixabay]

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

אלי בר און הוא כלכלן המתמחה בניתוח מערכות וחקר ביצועים

*  *  *

אין להסתנור ובטח שלא להשתכר מהצלחתה של כיפת ברזל. הכותרות בטלוויזיה ובעיתונות זועקות, כתבי הביטחון מצהירים: "כיפת ברזל יירטה ובהצלחה למעלה מ- 90 אחוז מהרקטות המסוכנות ששוגרו בסיבוב הנוכחי מעזה לשטח מדינת ישראל".

ראשית אנחנו שמחים ואסירי תודה. אבל האם זו תרופת הפלא? היא שתושיע אותנו במלחמה?

ודאי שלא!

אני מקווה שהאחראים על ביטחוננו והממונים עליהם בממשלה מפעילים שיקולים רציונליים ומקיפים יותר בבואם לקבל החלטות אסטרטגיות. אני מקווה שבממשלה ובמטה הכללי מבינים שלמרות ה "הסכמות" עם ראשי הטרור יהיו ובקרוב עוד ועוד "סיבובים" של לחימה מוגבלת. חלקם גם יהיו סבבים קשים יותר; ויתכן שבעתיד הקרוב, גם תפרוץ מלחמה גדולה - או מוגבלת - עם חיזבאללה, בהשתתפות של עזה.

[התמונה המקורית היא תמונה חופשית - CC0 Creative Commons - שעוצבה והועלתה על ידי Hans לאתר Pixabay]

הסבר

1, כלכלה

כל מערכת יירוט - שמבוססת על טילים, שנועדו ליירט רקטות וטילים תוקפים - היא מערכת יקרה מאוד. עלות הסוללה האחת - לרבות מספר קטן יחסית של טילים מיירטים בהם היא מצוידת - נאמדת בעשרות רבות עד מאות מיליוני דולרים. גם עלות החזקתם השנתית של הסוללה האחת, הטילים שברשותה, כוח האדם הנדרש ועוד, נאמדת במיליוני דולר לשנה.

כדי להגן על הארץ ועל מרכזי האוכלוסייה נדרשות סוללות רבות מאוד ומיירטים רבים מספור. זה לא ניתן לביצוע כלכלית, לא שלנו וגם לא של אף אחת מהמדינות העשירות בעולם.

לכן גם מערך נרחב של סוללות וטילים נגד רקטות וטילים הוא פתרון כלכלי יקר, שמיועד רק למלחמות קצרות מאוד, המלחמות הקטנות והמוגבלות שבין המלחמות. זה אינו הפתרון למלחמה הגדולה; שבה צפוי האויב לשגר לשטחינו למעלה מ- 50 אלף רקטות וטילים; ולא כ- 400, כפי שהיה במערכה הנוכחית של הג'יהאד האסלאמי.

2, איכות

טעות היא לחשוב, כי אחוזי הצלחת היירוט של טיל מיירט אחד, נגד רקטות וטילים, הם 90 אחוז. שיעורי הצלחת היירוט משתנים בהתאם לאופי היירוט ואיכות האיום התוקף; אך הם, לכל היותר, כ- 60 אחוזים.

המשמעות: כדי להשיג הגנה סבירה של כ- 90 אחוזים, נאלץ להשתמש בטילים יקרים רבים נוספים; במקרים רבים, ב- 2 טילים מיירטים כנגד רקטה תוקפת אחת, טילים מיירטים שתמיד מצויים במחסור.

ואם נעבור לשימוש במיירט יחיד כדי למנוע את התכלות מלאי הטילים? אזי יפגעו אנשים רבים, ייגרם נזק עצום; וגם כך, הטילים המיירטים שלנו צפוי שיאזלו מהר מאוד.

3, היכולת ליירט איומים כבדים וארוכי טווח

רפאל - היצרן של כיפת ברזל - מצהיר ובכתב כי ביכולתה של המערכת ליירט רק רקטות שמשוגרות מטווחים קצרים בלבד. זו האמת. מיירט הכיפה הוא טיל זול ולכן גם מוגבל מאוד ביכולותיו.

המשמעות בפיזיקה - ולא ארחיב כאן - היא שאין ביכולתה של המערכת ליירט רקטות כבדות וטילים מהירים, שישוגרו למרכז הארץ ודרומה, מלבנון, סוריה, עיראק, ואיראן.

אז ובצדק תאמרו יש לנו לצורך כך את מערכות הטילים האחרות. סוללות החיצים 2 ו- 3 וסוללות שרביט הקסמים:

[מערכת ההגנה האווירית הישראלית "שרביט קסמים". בתמונה משוגר הטיל המיירט בניסוי המוצלח בדצמבר 2015 שבסיומו הפכה המערכת למבצעית. התמונה היא נחלת הכלל]

נכון. אבל אלה הם טילים יקרים פי עשרות מטילי כיפת ברזל, עלותם היא של מליוני דולר לטיל מיירט אחד. לכן הכמות של המיירטים היקרים והמשוכללים חייבת להיות מזערית, ביחס לכמויות של האלפים הרבים של הרקטות הכבדות והטילים חלקם כבר מדויקים של החיזבאללה והמליציות האחרות של איראן.

בנוסף, במצב הזה ליירוט של איום רקטי כבד וארוך טווח אחד, נשתמש תמיד ב- 2 מיירטים כנגד כל טיל תוקף אחרת...יהיה אסון.

סיכום

לטילים נגד רקטות וטילים עוד חסרונות רבים כגון, חוסר היכולת שלהם ליירט טילי שיוט; כך גם טילים בליסטיים, שמתמרנים במהלך טיסתם למטרה ושמוכנסים כעת לשימוש. על החסרונות הללו אפרט בהרחבה במאמרים אחרים; אבל העיקרון כאן חייב להיות ברור: סוללות וטילים נגד רקטות וטילים ובעיקר בגלל מחירם העצום ויעילותם החלקית, מעולם לא תוכננו להתמודד עם האיומים הגדולים, שמסכנים בשנים האחרונות וגם בעתיד את מדינת ישראל ומרכזי האוכלוסייה שלהם.

אנחנו חייבים פתרון זול, פי 100 ויותר, כדי להתמודד עם עשרות אלפי הרקטות והטילים, שבהם בוודאות נותקף ונופצץ, כאשר תפרוץ כאן המלחמה הגדולה בצפון.

פתרון אחד כזה פותח, נוסה בהצלחה וקיים שנים רבות

כמרכיב העיקרי יבוצעו היירוטים באמצעות אנרגיה ישירה, לאמור: יירוטים באמצעות קרני הלייזר - ורק באמצעות לייזר כימי רב עוצמה - הוא הסקייגארד. היא סוג הלייזר היחיד שיש לו את העוצמה והטווח הנדרשים כדי ליירט כל איום אווירי, לרבות יירוט של מטחים. בנוסף, הלייזר הזה גם הוכיח את עצמו בניסויים בארצות הברית, וביעילות מדהימה.

מערך הסוללות הרקטיות ישמש לגיבוי וכמערכת יירוט משנית.

.

אם וכאשר נהיה מוגנים באמצעות מערך סקייגרד כזה; אזי להערכתי, האויב יזנח את דרך ההתעצמות האדירה שלו בטילים מדויקים שככל שעובר הזמן, הולכים ומצטברים. הם הסיכון מס' 1 לעורף הישראלי ולמתקנים החיוניים.

כך גם תנוטרל יכולתו הנוכחית של האויב לאיים על מדינת ישראל - איומים שמושמעים כל יום - שאם לא נכנע לרצונו; או שתעז ותפעל נגד התעצמותו בטילים מדויקים שבוודאות יופעלו נגדנו, אזי הם יפגעו בנו קשות ויחריבו את מרכזי האוכלוסייה שלנו.

[לאסופת המאמרים בנושא המלחמה הבאה, לחצו כאן]

4 thoughts on “אלי בר און: אל תסתנוורו מהצלחתה של כיפת ברזל!

  1. לעניות דעתי לא כל נתוני המערכת ויכולותיה ידועות לכותב המאמר
    גם התמחורים הם מגמתיים
    מצד שני ברור שנשק אנרגיה שיהיה מבצעי יהיה יעיל אל מול רקטות פצמרים וטילים קצרי טווח במגבלותיו הוא

    • אדרבה אני מוכן למפגש ולהתמודות של חקר ביצועים על הנתונים.
      מאחר ואני כלכלן מובהק אזי אני מזהיר מראש שיהיה קשה לספר לי סיפורים.
      העלות הישירה שמופיעה בתיקשורת רחוקה מאוד מהעלות האמיתית שכוללת את מרכיבי הסוללה הרלוונטיים ואימונים ותחזוקת טילים ועוד ועוד.
      אני לא פוליטיקאי.
      מיירט כיפת ברזל הוא טיל א"א זול שמשוגר מהקרקע וכאן כוחו במחיר.
      אבל הוא כדברי היצרן מוגבל ביכולותיו רק ליירוט רקטות איטיות.(זו משמעות ה 70 ק"מ בפירסומי רפאל)
      הוא כמובן יקר פי עשרות מרקטת הגרד תוצרת בתי המלאכה בחמסטאן.
      הבסיס לפעולת המערכת הייתה תורת השטחים הפתוחים שמניחה שיש ליירט רק 20 אחוז מהאיומים.
      מרגע שחייבים ליירט 40 אחוז מהאיומים מסתיים תפקידה ההסטורי של כיפת ברזל כמיירט העיקרי במלחמות.
      לסיכום.
      רק לייזר כימי.
      פיתוח לייזר צעצוע מוצק חשמלי הוא בזבוז של כספי הציבור ולא יהיה מסוגל גם להגן על עצמו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *