עופר בורין: תהילים, פרק עד – איפה אלוהים?
המדינה שלנו קמה בזכות אנשים שחדלו לקרוא לה' שיבוא לריב את ריבו ואת ריבם. והינה, בימים אלה, אנשים מנסים בשם אותו ה', לריב את ריבו, ומביאים עלינו אסון. ולא משנה אם שם האל יהוה או אללה…
האתר של ד"ר פנחס יחזקאלי
המדינה שלנו קמה בזכות אנשים שחדלו לקרוא לה' שיבוא לריב את ריבו ואת ריבם. והינה, בימים אלה, אנשים מנסים בשם אותו ה', לריב את ריבו, ומביאים עלינו אסון. ולא משנה אם שם האל יהוה או אללה…
היום מתקיים כאן יריד ההבלים המושלם. סוף סוף המלחמה נגמרה, הגיע "השקט המיוחל"; ועימו, חגיגות הניצחון, בשני הצדדים; ונשאלת השאלה: על מה החגיגה?
אחרי שישראל הודיעה למצרים על הסכמתה להפסקת אש ואחרי שזו נכנסה לתוקפה; ולאחר שעבאס קאמל, ראש המודיעין המצרי הגיע ארצה… אפשר כבר לסכם…
אחד הסימנים של הצלחה הוא ריבוי תמונות ניצחון. בעובדה, אחד המאפיינים של מלחמת חרבות ברזל בדרום הוא ריבוי תמונות הניצחון. המאמר הזה עוסק בסוגיית 'תמונות הניצחון'. אותן תמונות המופצות לציבור בתקווה שתיקלטנה ותיצרבנה כזיכרון המלחמה…
יש יותר מדרך אחת להפסקת אש. יש הפסקות אש עם סוג של הסכם או מסמך הבנות כמו בסיום מבצע ״עמוד ענן״, ויש הפסקות אש שמתכנסות ללא יותר מהפוגה. הסבב הזה נראה כמסתיים בסוג של הפוגה, בהמתנה דרוכה לימים שיבואו. בהבנה כזו – השאלה "מה עושים עם עזה?" תמשיך לדרוש את מלוא הקשב של מערכת הביטחון והדרג המדיני…
הפעם באירועים של החודש לפני: רצח הסופר יוסף חיים ברנר; מבצע מטאטא במלחמת השחרור; הפריצה לכלא עכו; הקמת הפלמ"ח; פרסום הספר הלבן השלישי; תליית אלי כהן בדמשק; פטירת רבי סעדיה גאון; לכידת אדולף אייכמן; מבצע שומר החומות ופרעות תשפ"א; ועוד…
This weekly Torah portion, Naso, is the longest among the 54 that comprise the cyclical yearly public readings. The reason for that extraordinary length of 176 verses is the successive repetition in the verbatim of five verses at the end of the portion readout tediously even twelve times, like a broken record.
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (ו' , כ"ג) – בכוונה ובלב שלם" (רש"י). אמור להם שהברכות מכוונות רק לישראל ולא לכהנים, ובשעה שהם מברכים את ישראל לא תעלה במחשבתם כל נגיעה אישית וטובת הנאה שתצמח להם מן הברכות…
אתרוגים, לצערי, הפכו לפרי המועדף על המפכ"לים בישראל בעשור האחרון. יש לו למפכ"ל הרי ארגון שרוצה להישרד; ויש לו קדנציה לגמור… אז שופכים פודינג וורוד על עינינו, בסיסמאות של איזון קדוש ובקריאות לדו קיום. ולעזאזל הציבור, ולעזאזל המדינה; ודומה שגם הפעם יסיים המגזר הערבי את המרד כקרבן. איש לא ישאל שאלות קשות, עד שהאמת תטפח על פרצופנו במלחמה האמתית, כשזה יהיה כבר מאוחר מידי…
האירועים האחרונים לימדו אותנו, שראוי לאמץ את אימרת איש המזרח ש"אין לתת אמון – עד שמוכח אחרת" שאם לא כן, בעתיד הקרוב, תתממש האוטונומיה הערבית דה פקטו, כפי שקורה כבר היום בפזורה הבדווית בדרום…