פנחס יחזקאלי: האם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי ולמה?

תקציר: השאלה אם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי נשמעת לכאורה פשוטה, אך היא נעשתה בשנים האחרונות כמעט בלתי אפשרית להכרעה בעולם המערבי כולו: השסע הפוליטי נעשה עמוק כל כך, עד שהלגיטימיות המנהיג הפכה להיות תלויה בזהותו של מי שמביט בו.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

*  *  *

האם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי? האם רוב מנהיגי העולם המערבי נתפסים היום ע"י קהלם כלגיטימיים?

שאלות אלה נראות תמוהות משהו במבט ראשון, אבל הן ניצבות במרכזו של אחד הדיונים הנוקבים והמפלגים ביותר בפוליטיקה המערבית, וגם הישראלית, בעשורים האחרונים, עד שהפכה כמעט בלתי אפשרית להכרעה:

השסע הפוליטי נעשה עמוק כל כך, עד שהכל נותר בעיני המתבונן: לגיטימיות המנהיג הפכה להיות תלויה בזהותו של מי שמביט בו.

הדמוקרטיה המערבית איבדה את אזור ה"אמצע" שלה…

כל חברה משוסעת, נחלקת למחנות פוליטיים, תרבותיים וזהותיים, שכל אחד מהם מפתח מערכת נפרדת של ערכים, תקשורת, סמלים ואפילו תפיסת מציאות. במצב כזה, מי שרוכש אמון ולגיטימציה בצד האחד של הגבעה, זוכה כמעט אוטומטית לחוסר אמון ולשלילת לגיטימציה בצד האחר.

התופעה אינה ייחודית לישראל:

• דונלד טראמפ הוא דוגמה מובהקת: הוא ניצח בבחירות 2024 באופן חד-משמעי – 312 אלקטורים לעומת 226 לקמלה האריס – ואף זכה בכ-49.8% מהקולות. ובכל זאת, עצם הלגיטימיות שלו כמנהיג ממשיכה להיות שנויה במחלוקת חריפה. מחקר אקדמי עדכני אף הטיל ספק בטענה שטראמפ קיבל ב-2024 "מנדט" לשינויים מרחיקי לכת.
• גם פדרו סנצ'ז בספרד ממחיש את הבעיה מזווית אחרת: מבחינה חוקתית-פרלמנטרית, הוא קיבל את האמון הנדרש כדי למשול. מפלגתו אמנם לא זכתה ברוב, אך לאחר בחירות 2023 הוא הצליח להרכיב ממשלה באמצעות שורה של הסכמים קואליציוניים וקיבל 179 מתוך 350 קולות בפרלמנט. אבל, יריביו טענו שהוויתורים למפלגות הבדלניות הקטלוניות – ובראשם חוק החנינה – פוגעים בלגיטימיות שלו.

עתה, הגענו לסוגיה הישראלית.

[לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

במדע המדינה ראוי להבחין בין ארבעה סוגי לגיטימציה:

1. לגיטימציה אלקטורלית: האם הציבור העניק למנהיג את הכוח, באמצעות הליך בחירות תקין?
2. לגיטימציה פרלמנטרית: האם המנהיג מחזיק ברוב הדרוש כדי להקים ממשלה ולמשול?
3. לגיטימציה מוסדית: האם הוא פועל בתוך כללי המשחק הדמוקרטיים, ומקבל את מגבלות הכוח?
4. ו- לגיטימציה ציבורית-חברתית: האם חלקים משמעותיים בציבור מקבלים את סמכותו גם כאשר הם מתנגדים למדיניותו?

הטעות הנפוצה היא לערבב בין ארבעת הממדים הללו.

ומה באשר לנתניהו?

מבחינת הלגיטימציה האלקטורלית והפרלמנטרית, קשה לטעון שנתניהו הוא מנהיג בלתי לגיטימי. בבחירות 2022 קיבל הגוש – שהצהיר מראש על נכונותו להקים ממשלה בראשותו – 64 מתוך 120 המושבים בכנסת. הממשלה שהוקמה הייתה אפוא תוצאה של מנגנון דמוקרטי מובהק: בחירות, חלוקת מנדטים, משא ומתן קואליציוני והשבעת ממשלה.

יתר על כן, נתניהו אינו מנהיג שהגיע לשלטון באמצעות אירוע חד-פעמי. הוא נבחר והודח, חזר לשלטון, איבד אותו ושב אליו פעם נוספת. למעשה, הבחירות בישראל הפכו במשך שנים במידה רבה למשאל עם אישי על נתניהו. חוקרים הצביעו על כך שהדומיננטיות האישית שלו הפכה את הבחירות הישראליות ל"רפרנדום" על דמותו, יותר מאשר על תוכניות המפלגות.

וזו אולי התכונה המרכזית המבדילה אותו מטראמפ וממנהיגים פופוליסטיים אחרים.

נתניהו איננו טראמפ

יש כמובן דמיון: שניהם מנהיגים כריזמטיים, מקטבים, בעלי יכולת יוצאת דופן לבנות נאמנות אישית, ושניהם מציגים את עצמם כמייצגי "העם" מול אליטות ומוסדות שהם רואים כעוינים.

אבל ההבדל חשוב: טראמפ הוא בראש ובראשונה מנהיג של מערכת נשיאותית, שבה האישיות עומדת במרכז והבחירה היא ישירה יותר מבחינה פוליטית. נתניהו הוא מנהיג של מערכת פרלמנטרית רב-מפלגתית. כוחו תלוי ביכולתו להרכיב קואליציות ולשמר אותן. לכן נתניהו אינו יכול לטעון – וגם איננו טוען – כפי שמנהיג נשיאותי עשוי לטעון, "העם בחר בי. לכן, קיבלתי מנדט לעשות הכול". הלגיטימציה שלו תמיד מתווכת דרך הכנסת, המפלגות והקואליציה.

וזה גם מקור כוחו הגדול: הוא הפך במשך שנים למתווך המרכזי בין קבוצות שונות בימין – חילונים, מסורתיים, חרדים, לאומיים ודתיים – ובכך, הצליח לייצר מחנה פוליטי רחב בהרבה מהבסיס האידאולוגי של הליכוד לבדו.

וגם: נתניהו איננו סנצ'ז

כאן קיים הבדל מעניין לא פחות.

סנצ'ז מוכיח עד כתיבת שורות אלה לפחות – עד כמה ניתן להחזיק בשלטון באמצעות לגיטימציה פרלמנטרית טהורה: מפלגתו לא קיבלה רוב, והוא השיג את השלטון באמצעות הסכמים עם מפלגות אזוריות ואידאולוגיות שונות.

נתניהו, לעומת זאת, הצליח ליצור גוש פוליטי שהגדיר עצמו עוד לפני הקמת הממשלה כחלופה שלטונית משותפת. כלומר, הלגיטימציה שלו אינה רק תוצאה של עסקה לאחר הבחירות; היא נשענת גם על קיומו של מחנה פוליטי שמזהה את עצמו סביב הנהגתו.

זהו הבדל משמעותי: סנצ'ז הוא במידה רבה מנהיג של קואליציה; נתניהו הוא מנהיג של מחנה.

אבל כאן מתחילה הבעיה האמיתית

לגיטימיות דמוקרטית אינה מסתיימת ביום הבחירות.

מנהיג שנבחר באופן חוקי יכול לפגוע בלגיטימציה של שלטונו אם הוא נתפס כמי שמנסה לשנות את כללי המשחק כדי להבטיח את הישרדותו, וזה בדיוק מה שהמחאה עשתה באפקטיביות רבה, כדרכה: האשימה אותו במעשיה שלה, קרי, בשינוי כללי המשחק, . זו בדיוק הסיבה שהמאבק על הרפורמה המשפטית ב-2023 היה כה טעון. ישראל נכנסה למשבר חריף כי המחאה הצליחה 'למכור' לעם את הסיפור, שהממשלה מנסה לבצע שינוי עמוק במאזן הכוחות בין הרשויות. יחד עם זאת, ירידת התמיכה האקטיבית במחאה מלמדת, שרבים הבינו את ה'בלוף', ומבינים היום הרבה יותר מה ניסתה הממשלה לעשות וכמה צדקה בכך.

מכאן נובעת הבחנה קריטית: אפשר להיות מנהיג לגיטימי מבחינה אלקטורלית ועדיין לעורר שאלות קשות בדבר הלגיטימיות המוסדית של פעולות מסוימות.

ומה עשה ה- 7 באוקטובר ללגיטימציה?

טבח ה- 7 באוקטובר אמור היה, לכאורה, להקריס את מעמדו של נתניהו – גם בתוך מחנהו שלו – רק שמפר גורמים הביאו לכך שמעמדו רק התחזק, וצריך לומר: בניגוד לדעתם הנחרצת של כמה ממעצבי דעת הקהל בשמאל שהקהל הוא מטומטם וניתן לניהוג:

• מדובר באירוע אסטרטגי – שחשיבותו אמורה הייתה להיות מקומית – שבגלל רשלנות, כוונה תחילה, קיפאון ו/או חוסר מקצועיות, הפך לאירוע בעל חשיבות גלובלית. בכל אלה לא צריך היה להיות לדרג המדיני יד ורגל, למעט תידוע בזמן אמת. גם אם נתניהו וכל שריו היו נעדרים מסיבה כלשהי, כוחותיה המזוינים של מדינה קיימים בדיוק עבור רגעים כאלה, קל וחומר אחרי שהזהירו השכם והערב ממלחמה.
• ישראל הייתה אז ועדיין מצויה בתהליך מתמשך של מרד של מערכותיה הביטחוניות, המשפטיות והמינהליות, ואין לטעמי צורך לפרט. חלק ממנו הוא לוחמה משפטית בה נעשה שניסיון להיפטר מנתניהו בדרכים אכיפתיות הגובלות בדרכי פשע מאורגן (האליטה כמאפיה, ראו הלינק למטה).
• האירוע כלל לא הובא לידיעת הדרג המדיני, בכוונת מכוון (הדרה – פן יבעיר נתניהו את המזרח התיכון).
• אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן, והציבור הבין היטב את פשרם של מעשי הטיוח המתמשכים של אנשי מערכת הביטחון, על זרועותיה השונות.
• קריסת משפט נתניהו ופשעי החוקרים הופכים את התמונה לבהירה הרבה יותר עבור רוב האנשים (ראו הסרטון למטה).

מנהיג דמוקרטי אינו נמדד רק ביכולת לנצח בבחירות אלא גם ביכולת להגן על המדינה. מתקפת 7 באוקטובר יצרה כשל ביטחוני ומדינתי עצום בתקופת כהונתו של נתניהו. מכאן נובעת טענה חזקה נגד לגיטימציית הביצוע שלו: גם אם הוא נבחר כדין, עצם העובדה שהמדינה חוותה את הכשל הביטחוני החמור בתולדותיה בתקופת כהונתו יוצרת חובה פוליטית וציבורית לתת דין וחשבון.

והעיקר: במקום שכולם ביקשו להניח את נשקם ולהיכנע, היה זה רק אדם אחד שעמד בפרץ, וכך -במצבים צ'רצ'יליאניים כאלה, לגיטימציה נבנית! זה היה מבחן הלגיטימציה הגדול ביותר שנתניהו עבר אי פעם, ובעיני רוב העם היהודי, הוא עמד בו ביותר מכבוד.

[למאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות בחרדת התחלפות מתנהגות כמאפיה, לחצו כאן]

המסקנה

נתניהו הוא מנהיג בעל לגיטימציה אלקטורלית ופרלמנטרית ברורה, והוא שונה ממנהיגים שנשענו על כוח שאינו תוצאה של בחירות. אבל, למרות שהלגיטימציה הציבורית שלו עמוקה, היא מפוצלת, והלגיטימציה המוסדית שלו שנויה במחלוקת. מול כל אלה, לגיטימציית הביצוע שלו התחזקה מאוד בעקבות טבח ה- 7 באוקטובר והמלחמות שבאו אחריו.

אז האם בנימין נתניהו הוא מנהיג לגיטימי? התשובה המדעית היא: כן, אך הלגיטימיות שלו מוגבלת ואינה מוחלטת, ותעמוד למבחן מחודש בבחירות אוקטובר 2026, שיתנו את התשובה הברורה ביותר.

וכאן חוזרים לנקודת המוצא. בעידן של פוליטיקה מקוטבת, השאלה "האם נתניהו לגיטימי?" הפכה אצל רבים לשאלה אחרת לגמרי: "האם אני מקבל את העולם שהוא מייצג?" וזו כבר אינה שאלה של לגיטימיות דמוקרטית. זו שאלה של זהות פוליטית.

הסכנה הגדולה לדמוקרטיה המערבית היא הרגע שבו שני הצדדים מפסיקים לומר "אני מתנגד לממשלה שנבחרה" ומתחילים לומר "ממשלה שאני מתנגד לה אינה לגיטימית". בנקודה הזאת, לא רק נתניהו נמצא במשבר לגיטימציה. הדמוקרטיה עצמה נמצאת במשבר.

[לאוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.
• מאמרו של ד"ר פנחס יחזקאלי: אליטות בחרדת התחלפות מתנהגות כמאפיה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2026), אליטות בחרדת התחלפות מתנהגות כמאפיה, ייצור ידע, 10/8/26.