פנחס יחזקאלי: האם החילוניות היהודית איבדה את דרכה במבחן הזמן?

תקציר: המושג 'חילוניות' (Secularism) הוא מאבני היסוד של העת החדשה, שהציע סדר יום חדש להבנת האדם, המדינה והתרבות. החילוניות היהודית היא תופעה ייחודית הנובעת מאופייה המורכב של ה'יהדות' – לא רק כדת, אלא גם כלאום, תרבות וציביליזציה. אבל נראה שהיא כושלת לעמוד במבחן הזמן…

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון מתוך שניים על חילוניות, משמעותה והשלכותיה. למאמר האחר:

*  *  *

תארו לעצמכם את דוד בן גוריון, חיים נחמן ביאליק ואחד העם, מגיעים לכיכר דיזנגוף ביום הכיפורים 2023, וחוזים במהומות ובמאמץ אנשי המחאה להשתיק את התפילה ולסכל את ההפרדה. איך לדעתכם היו מגיבים? [לאוסף המאמרים על השתקה ותביעות השתקה, לחצו כאן].

מאמר זה סוקר את התפתחות החילוניות היהודית מתוך החילוניות הנוצרית, ומנסה להבין לאן פניה.

בן המושג 'חילוניות' (Secularism) הוא מאבני היסוד של העת החדשה. הוא נולד מתוך התפתחות היסטורית באירופה והציע סדר יום חדש להבנת האדם, המדינה והתרבות. אולם, כאשר מעבירים את המושג הזה אל ההקשר היהודי, מתגלה מורכבות ייחודית: החילוניות היהודית אינה פשוט 'העתק-הדבק' של החילוניות המערבית, אלא תופעה ייחודית הנובעת מאופייה המורכב של ה'יהדות' – לא רק כדת, אלא גם כלאום, תרבות וציביליזציה.

חלק א': מהי חילוניות כללית?

החילוניות המערבית צמחה מתוך תהליכי העומק של הרנסנס, הנאורות, המהפכה המדעית והרפורמציה הפרוטסטנטית. בבסיסה, החילוניות היא תהליך של חילון (Secularization) – העברת מוקד הסמכות והמשמעות מהעולם האלוהי (הטרנסצנדנטי) אל העולם הארצי, האנושי (האימננטי).

את החילוניות הכללית ניתן לחלק לשני רבדים מרכזיים:

1. חילוניות פוליטית-מוסדית (Laïcité / Political Secularism): זהו ההיבט הציבורי והמשפטי, השואף להפרדה בין דת למדינה. תכליתו למנוע מהממסד הדתי לנהל את מוסדות החוק, המשפט והחינוך, ובכך להבטיח חופש מצפון, שוויון אזרחי וסובלנות במדינה מודרנית ופלורליסטית.
2. חילוניות קוגניטיבית-תרבותית (Secular Mindset): הסוציולוג צ'ארלס טיילור מכנה זאת "העידן החילוני". זוהי תפיסת עולם שבה האמונה באל אינה עוד הנחת יסוד מובנית מאליה, אלא אופציה אחת מתוך רבות. במרכז תפיסה זו עומד ההומניזם החילוני (Humanism): התפיסה שהאדם הוא שמכונן את הערכים, החוקים והמשמעות לחייו באמצעות התבונה, המדע והאתיקה האנושית, ולא באמצעות התגלות אלוהית.

חלק ב': המורכבות היהודית. מדוע "חילוניות יהודית" היא ייחודית?

בנצרות ההבחנה קלה יותר: דת היא מערכת אמונות ופולחן. אם אדם נוצרי פוסק להאמין באל, הוא אינו עוד נוצרי במובן הדתי.

אולם היהדות מעולם לא הייתה "דת" בלבד במובן המערבי המודרני; היא ציביליזציה, עם, לשון, היסטוריה ומשפט. המושג "דת" במובנו הצר נכפה על היהדות במידה רבה רק בעת החדשה. לכן, כאשר אדם יהודי פורק את עול המצוות והאמונה באל, הוא עדיין נשאר חלק בלתי נפרד מהקולקטיב היהודי.

מתוך כך צמחה החילוניות היהודית (או "החילוניות כתרבות"), שאינה מוגדרת רק על דרך השלילה (העדר אמונה), אלא על דרך החיוב: ניכוס מחדש של המורשת, השפה וההיסטוריה היהודית מזווית אנושית – ביקורתית.

חלק ג': זרמים ודמויות במחשבת החילוניות היהודית

החילוניות היהודית התפתחה במספר ערוצים מרכזיים במאה-19 וה-20:

1. הזרם ההומניסטי-אוניברסלי (שפינוזה, קלויזנר): רם זה מעמיד במרכזו את האדם, התבונה והחשיבה הביקורתית העצמאית, תוך פירוק המונופול הדתי על האמת והמוסר. ברוך שפינוזה (ראו תמונה למעלה) נחשב למבשר החילוניות המודרנית, והמחשבה הביקורתית על המקרא. בתפיסתו הפנתאיסטית ("אלוהים או הטבע") הוא שלל את ההשגחה הפרטית ואת ההתגלות האלוהית ההיסטורית, והציב את התבונה הטהורה, החוקיות הטבעית וחופש המחשבה, כבסיס לחירות האדם ולמוסר. אחריו, פרופ' יוסף קלויזנר ייצג נדבך הומניסטי-לאומי מודרני יותר. הוא בחן את ההיסטוריה והתרבות היהודית בעיניים אקדמיות-מדעיות, והדגיש את הזיקה בין ערכי המוסר האוניברסליים שיצרה היהדות (כמו נבואת אמוס וישעיהו) לבין נכסי הציביליזציה האנושית הכללית, תוך חילון דמותם של גיבורים היסטוריים. יחד, תפיסה זו רואה ביהדות תרומה אנושית-תרבותית אדירה למוסר העולמי, שאינה תלויה בצווים אלוהיים אלא בתבונתו ובמצפונו של האדם.
2. הזרם הסוציאליסטי (בורוכוב, ה- BUND: "איגוד הפועלים היהודי הכללי בליטא, פולין ורוסיה"): זרם זה ראה בחילוניות היהודית כלי לשחרור חברתי. הוא דחה את הממסד הדתי שנתפס כמשמר סדר ישן, והציע זהות יהודית המבוססת על תרבות פועלים, שפת היידיש או תחיית העברית בארץ ישראל, וערכים של צדק חברתי השואבים מנביאי ישראל.
3. הזרם התרבותי-לאומי (אחד העם, ביאליק) – כינוס וחידוש תרבותי: אימוץ המקורות הדתיים כנכסי צאן ברזל של תרבות, שפה ומורשת לאומית, ויציקת משמעות מודרנית לתוכם. אחד העם טען כי היהדות היא בראש ובראשונה תרבות ולאום. לשיטתו, ניתן ורצוי לחלן את הטקסטים והסמלים היהודיים – לקרוא בתנ"ך לא כספר חוקים אלוהי, אלא כספרות לאומית, מוסרית והיסטורית. ביאליק קרא ל"כינוס" של נכסי התרבות היהודית ויציקת משמעות מודרנית וחופשית לתוך החגים והמנהגים.
4. הציונות המדינית והמעשית: התנועה הציונית הציעה את החילון הפוליטי הדרמטי ביותר: הפיכת העם היהודי מאובייקט היסטורי הפסיבי הממתין לביאת המשיח, לסובייקט אקטיבי הלוקח את גורלו בידיו ומקים מדינה ריבונית (הרצל, בן-גוריון).

אבדן הדרך של הדורות השלישי והרביעי

ניתוח התפתחות החילוניות היהודית בדור השלישי והרביעי אכן מצביע על שבר זהותי ועמוק, המעסיק רבות את חוקרי החברה, ההיסטוריה והפילוסופיה הישראלית.

משבר הניתוך: מעבר מ"חילוניות מנכסת" ל"חילוניות משכחת"

דור המייסדים והדור השני של החילוניות היהודית (מביאליק ואחד העם ועד דור תש"ח) חיו בתודעה של ניכוס תרבותי. הם שלטו במקורות הדתיים, בתנ"ך ובשפה העברית, ומתוך הקישור העמוק הזה ביצעו את המהפכה החילונית. לעומת זאת, בדור השלישי התחולל תהליך שונה לחלוטין:

• אובדן הזיקה למקורות (הריק התרבותי): בהיעדר מערכת חינוך חילונית-יהודית מעמיקה שתחליף את הלימוד המסורתי, החילוניות הפכה מאידאולוגיה תרבותית עשירה לברירת מחדל (דפולט) של היעדר פולחן. הניתוק מהטקסטים, מהשפה ומנכסי הרוח יצר בור זהותי, שבו היהדות נתפסה כעניין דתי-אורתודוקסי בלבד, ולא כתרבות או כלאום.
• המרת הזהות הלאומית בזהות אוניברסלית: כפי שציינת, כשהערסל התרבותי-לאומי התרוקן מתוכן, הריק לא נשאר פתוח. את מקומו תפסה תפיסת עולם גלובלית, אינדיבידואליסטית ואוניברסלית. בתוך קוסמופוליטיזם זה, ההזדהות עם המאבק או הקולקטיב הלאומי הקרוב הומרה לעתים קרובות בהזדהות חזקה יותר עם נרטיבים חיצוניים, מתוך תחושה של ערכים אוניברסליים שאינם כבולים למקום או לעם.
• התרופפות הקשר לארץ ולמקום: עבור דור המייסדים, הארץ הייתה המצע הפיזי לתחייה הלאומית והתרבותית. בדור השלישי והרביעי, הניתוק מהעומק ההיסטורי והתרבותי היהודי הוביל לתפיסת הארץ כמרחב אזרחי-טכני בלבד ('מדינת כל אזרחיה' במובן הסוציולוגי), ולא כבית לאומי בעל זיקה מוסרית והיסטורית יחידה במינה.

מגמות תגובה: פוסט-ציונות מול "התחדשות יהודית"

הדינמיקה הזו הולידה שתי מגמות מרכזיות בחברה החילונית:

1. האגף הפוסט-לאומי: אימוץ מלא של התנתקות מהזהות היהודית-היסטורית לטובת זהות מערבית-גלובלית-פרוגרסיבית–ווקיסטית, תוך פיתוח אוטו אנטישמיות כלפי יהודים מאמינים (חרדים וציונות דתית), ביקורת נוקבת על המפעל הציוני, לעג ובוז למזרחיים ה'בבונים', התרחקות מרעיון הריבונות הלאומית, ובחירה בפלסטינים כשותפים(?) לדו קיום ('מדינת כל אזרחיה') (ראו התמונה למטה).
2. תנועת ההתחדשות היהודית (Jewish Renaissance): תגובת נגד מתוך הציבור החילוני עצמו, שזיהה את הריק והחל להקים בתי מדרש חילוניים, ארגוני תרבות וקבוצות לימוד. מגמה זו מנסה להחזיר לדור השלישי והרביעי את הבעלות על המקורות ברוח "היהדות כתרבות" של אחד העם וביאליק, מתוך הבנה שבלי שורשים תרבותיים לאומיים – גם הזהות האזרחית והקשר לארץ מתערערים.

[לאוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה, לחצו כאן]

סיכום: החילוניות היהודית כמפעל יצירתי

בדור הראשון וגם בשני זה 'עבד': בעוד החילוניות הכללית עוסקת במידה רבה בתיחום הגבולות בין הקודש לחול ובשחרור הפרט מכבלי הממסד הדתי, החילוניות היהודית הפכה מפעל דינמי של פרשנות מחדש. היא אינה ניתוק מן העבר, אלא דיאלוג גלוי, ביקורתי ולעתים מתוח עמו. החילוני היהודי לא היה זה שנטש את היהדות, אלא זה שטען לבעלות עליה, מתוך תפיסה שהיהדות שייכת לכל יציר אנוש שנולד לתוכה, וכי הרשות נתונה לפתח, לחדש ולנסח אותה מחדש בכל דור.

אבל בדור השלישי כבר נוצר הנתק. היעדר ידע בתכנים יהודיים יצר ריק שהתמלא ברעיונות פרוגרסיביים מערביים. משם, הדרך לניכור ולזרות הייתה מהירה.

[לאוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על אוטו אנטישמיות, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים על השתקה ותביעות השתקה.
• אוסף המאמרים בנושא מורכבות ומערכת מורכבת.
• אוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבה על מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל.
• אוסף המאמרים על תופעת הירידה מהארץ וחיבת הגולה.
• אוסף המאמרים על מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה'.
• אוסף המאמרים על אוטו אנטישמיות.
• אוסף המאמרים על 'ריבונות'.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), תרבות ההשתקה ותביעות ההשתקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/8/25.
• פנחס יחזקאלי (2020) מורכבות ומערכות מורכבות באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/6/20.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2022), מכת הנעורות, WOKE, הסדר התרבותי הפרוגרסיבי המטורלל, ייצור ידע, 2/10/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), תופעת הירידה מהארץ באתר 'ייצור ידע', ייצור ידע, 20/2/23.
• פנחס יחזקאלי (2023), מדינה פלסטינית ו'מדינת כל אזרחיה' באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 24/11/23.
• פנחס יחזקאלי (2024), אוסף המאמרים על אוטו אנטישמיות, ייצור ידע, 13/8/24.
• פנחס יחזקאלי (2020), ריבונות באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 9/7/20.