גרשון הכהן: יציאת מצרים כאן ועכשיו

תקציר: כפי שהודגש היטב בתורת האר"י הקדוש, האל ברא את האדם כי הוא זקוק לו וליוזמת פעולתו. זו נקודת המוצא של המהפכה הציונית. טמון כאן יסוד עמוק לדיון אין סופי, דיון בממדיו של המעשה האסטרטגי, הרבה יותר מאשר דיון תאולוגי דתי. מבט אמוני תנ"כי יודע לכרוך את הסוגיות האלה לדיון אחד. כאן יבחר כל אדם את ההתבוננות המתאימה לו.

אלוף במילואים גרשון הכהן כיהן בתפקידיו האחרונים בשירות פעיל בצה"ל, כמפקד המכללות הצבאיות וכמפקד הגיס הצפוני. הוא פרש משירות פעיל בספטמבר 2014, לאחר 41 שנות שירות‏. בעל תואר שני בפילוסופיה ובספרות השוואתית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. נשוי ואב ל-3 ילדים.

המאמר זה ראה אור לראשונה באתר העיתון 'ישראל היום', ב- 3 באפריל 2026. הוא מובא כאן באישורו ובאישור המחבר.

*  *  *

במצוקות המלחמה בשבועות האחרונים, סיפור יציאת מצרים מקבל עוד כמה ממדים אקטואליים. הסיפור המקראי בחסכנותו רחוק מלהיות שיר תהילה לרוח מאבק החרות של בני ישראל. 

להיפך, הסיפור נותן ביטוי דווקא לקשיים ולתלונות העם שבאופן אנושי חוסמים יציאה למרד.

כיצד מתחיל מרד עממי מול משטר דיכוי?

כבר, מראשית שליחותו במעמד הסנה, הבין משה שלא בקלות יקשיבו בני ישראל לבשורת גאולה. הם היו שקועים במצוקות הקיום. גם אנחנו עסקנו החורף הזה, בשאלת הסיכוי להצלחת העם האיראני במאבקו נגד  המשטר. זו איננה שאלה שיש לה נקודת אחיזה לתחזית מקצועית מבוססת. גם המוסד וה-CIA לא ממש יכלו לדעת. זו תופעת רוח הנתונה להתהוות וביסודה היא בלתי נשלטת. הסיפור המקראי מציב כמה אבני דרך מכוננות, לברור השאלה, מהחשובות בתופעות האדם: כיצד מחוללים התקוממות ומרד עממי?

הקושי הראשון טמון כבר בהתחלה, בהכרה שכבר בצעד הראשון חייבת להיות מוכנות לשלם מחירים. בתוך כך טמון הגילוי, שמול עוצמת ההתנגדות של המשטר, מצב הדיכוי רק נהיה יותר גרוע. ככה קרה לאזרחים איראניים שנטבחו באכזריות, ככה קרה גם לבני ישראל במצרים, מאז הגיע משה עם רעיון "שלח את עמי", פרעה הקשה את גזרותיו. ללא מוכנות נחושה לשלם מחירים, המרד ניתן לדיכוי וזה במידה רבה היה מצב בני ישראל.

גם משה איבד ביטחון ופנה אל האלוהים בביקורת: "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני?" זה הספק הרציונלי הקלאסי: אם המצב נהיה רע יותר  אולי מלכתחילה הייתה טעות להתחיל. חז"ל במדרש רבה התמקדו בתשובת האלוהים למשה: "אתה תראה את אשר אעשה לפרעה" והרחיבו את תשובת האלוהים: "את אשר אעשה לפרעה תראה, את אשר אעשה למלכי כנען לא תראה, כי הרהרת אחר מידותיי". בצעד נועז, חז"ל הרשו לעצמם לספר שכבר כאן התחיל החשבון של אלוהים עם משה למניעת הגעתו לארץ ישראל. הם ביקשו ללמד על המידה העליונה של ביטחון ודבקות במטרה לה נדרש מנהיג, כאשר המהלך שהוא מוביל נקלע לקשיים. זה קושי מוכר ביותר בהוצאת עם למלחמה, כאשר מתחיל להתברר המחיר, ובוודאי כשהמצב מתחיל להסתבך, הרי מלחמה על פי טבעה היא תופעה שיוצאת משליטה, ותמיד מסתבכת בדרך. והעם מצפה לתוצאות מהירות בבקשת וודאות שהדרך נכונה. 

התגובה של בני ישראל לבשורת המאבק שהביא משה הייתה  לגמרי אנושית. היה ברור להם שיציאה גלויה שלהם למאבק היא מסע אל הבלתי נודע. במצבים כאלה גם בתנאיי דיכוי – בני אדם נוטים להיצמד אל המצב המוכר. לכן, אלוהים מנחה את משה לגשת ישירות אל פרעה, לעקוף למעשה את העם ולהתחיל לפעול מול מצרים בסדרת המכות.

המפרשים הוסיפו תובנה נוספת לתיאור ההתמודדות של משה מול העם. בנוסף לחרדה האנושית מול בשורה שכולה אי וודאות, הייתה לבני ישראל תמיכה דתית לדחיית בשורת הגאולה. האמירה לאברהם בברית בין הבתרים שעברה מדור לדור, קבעה ארבע מאות שנות שעבוד. כולם ידעו כנראה את חישובי הקץ לארבע מאות שנה. משה הגיע עם בשורת הגאולה אחרי 210 שנים. סיבה ראויה לדחות אותו כמבקש לקרב את הקץ, סוג של משיחי מסוכן וחסר אחריות. למשה היה כנראה הסבר, אבל קשה לפצח התנגדות טעונת חרדות כשהיא שזורה עם תמיכה דתית. כך נדחתה גם בשורת הציונות על ידי החרדים בטענה שהיא מגיעה טרם זמנה.

אין אונים על הים: היכן המנהיג, כשהמהלך נקלע למבוי סתום?

הרצל בספרו "מדינת היהודים" ראה לנגד עיניו יציאת מצרים מודרנית מנוהלת במומחיות מדעית, אותה תיאר: "דרושים תנאים מדעיים, ברוח העת החדשה. לו מוטל עלינו היום לצאת ממצרים, לא כאבותינו התמימים היינו יוצאים, (שפתאום לא מצאו מים לעדה לשתות) בראשונה נחקור לדעת את מספר היוצאים וכוחם…". מצוי כאן ביטוי לכמיהת האדם המודרני לתכנן מראש גם את הבלתי נודע. ככה מבקשים ממנהיגים לתכנן גם את המלחמה כפרויקט הנדסי המופעל על פי תכנון מוקפד בחתירה אל סיום מתוכנן מראש. במבט הזה משה בוודאי נכשל כשהגיע אל הים, והמצרים רודפים מאחורי בני ישראל. השאלה הראשונה המובנת מאליה הייתה, איך לא חשבת שזה מה שיקרה? הרי צבא פרעה לא נוטרל ב'מכת בכורות'. את הצעקות אל משה לא ניתן אפילו לדמיין. בנוסח המקרא עולה הטענה, המחוברת אל נקודת ההתחלה של ההסתייגות מכל המאבק: "מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים. הלוא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים, חדל ממנו ונעבדה את מצרים, כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר". ברגע הקריטי הזה, עולות מחדש הטענות שהיו בלתי פתורות, כבר בנקודת ההתחלה.

על גודל המבוכה בשעה זו עמדו מפרשים רבים. הרמב"ן כתב: "כיתות כיתות נתפלגו בני ישראל על הים". קבוצה אחת קוראת להיכנע ולשוב מצריימה. קבוצה אחרת קוראת לצאת ולהילחם. קבוצה שלישית מציעה לקפוץ אל הים בהתאבדות המונית, והקבוצה הרביעית מתמקדת בתפילה. משה בחוסר אונים צועק אל האלוהים ומקבל תשובה שנראית צינית "מה תצעק אלי" כאילו ברגע הבלתי אפשרי הזה אלוהים מיתמם ושואל "מה קורה, למה אתה צועק?

רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים", הטיל אור פרשני נועז על הקטע הזה. אלוהים למעשה אומר למשה תבין, ברגע הזה, אני לא הכתובת לצעקות שלך. כאילו אלוהים מנוע מהתערבות מתוך מצב ניגוד עניינים, מידת הדין מעכבת אותו באמירה "מה אלה עובדי עבודה זרה ,אף אלה עובדי עבודה זרה". במצב המסובך הזה על הים, אלוהים צריך סיבה בשביל להתערב לטובת ישראל ונגד המצרים. וכך, אלוהים מייעץ למשה, שיקדימו ויכנסו אל הים בכוח האמונה, וכך יגבר כוחה של מידת הרחמים להתגברות על מידת הדין ואלוהים יוכל לעשות להם נס. מכאן ברור, שאלמלא הקדימו ונכנסו בני ישראל אל הים מכוח אמונתם, לא הייתה מתחוללת קריעת הים. כפי שהודגש היטב בתורת האר"י הקדוש – האל ברא את האדם כי הוא זקוק לו וליוזמת פעולתו. זו נקודת המוצא של המהפיכה הציונית. טמון כאן יסוד עמוק לדיון אין סופי, דיון בממדיו של המעשה האסטרטגי הרבה יותר מאשר דיון תאולוגי דתי. מבט אמוני תנ"כי יודע לכרוך את הסוגיות האלה לדיון אחד. כאן יבחר כל אדם את ההתבוננות המתאימה לו.

[לאוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים, לחצו כאן] [לאוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה, לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• אוסף מאמרי פסח ויציאת מצרים;
• אוסף המאמרים על הפנים השונות של הגאולה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2018), מאמרי פסח ויציאת מצרים ב'ייצור ידע', ייצור ידע, 30/3/18.
• פנחס יחזקאלי (2023), הפנים השונות של הגאולה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 6/4/23.